עבד אלהאדי עלי עברה נ' מדינת ישראל,משטרת ישראל

פסק דין

מבוא

ביום 2.5.01 בעת שנסע התובע בכביש שבין שכם לבין קלקיליה הושלכו לעברו אבנים שאחת מהן פגעה בעינו השמאלית, התובע הובהל לבית חולים שם אובחנו לטענתו שברים מתחת ומעל לעין, בחלוף יומיים שוחרר לביתו מבלי שנגרמה לו נכות זמנית או קבועה.

התובע מייחס את השלכת האבנים ל"ילדי מתנחלים", התביעה שנפתחה לבקשת התובע כתביעת נזקי גוף, הינה למעשה תביעה כספית המופנית נגד מדינת ישראל לא כמי שאחראית באופן ישיר לנזקי התובע כגון בשל אי מניעת זריקת האבן אלא בשל הטענה כי הנתבעת נמנעה מלחקור את תלונתו של התובע. הימנעות שמשמעה לטענת התובע התרשלות והפרת חובה חקוקה ואשר מנעה לטענתו את האפשרות לקבל פיצוי על נזקיו מאותם תוקפים. התובע טוען כי בשל מחדלי הנתבעת נגרם לו נזק ראיתי שגובהו כגובה הנזק שהתובע יכול היה לקבל מהתוקפים.

כפי שצוין לעיל כלפי הנתבעת הטענה היא כי היא גרמה לתובע נזק כספי המתבטא בהפסדי השתכרות לעבר בשיעור של 74,000 ש"ח, (בסיכומיו הועמד הסכום על 72,000 ש"ח), הוצאות בשיעור 7,000 ש"ח ועזרת צד ג' בשיעור של 5,000 ש"ח. התובע דרש בנוסף פיצוי בגין כאב וסבל אשר לגבי גובהו לא ננקב סכום בכתב התביעה, (בסיכומיו הועמד הסכום על 50,000 ש"ח), בכתב התביעה מועלית דרישה לפסיקת פיצויים עונשיים, דרישה שלא מוזכרת בסיכומי התובע.

הנתבעת טענה בראש ובראשונה להעדר עילה והעדר יריבות שכן לטענתה אין לחייב את המדינה לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו ע"י אחרים, במיוחד שהתובע אינו מייחס לנתבעת אחריות בגין אי צפיית הארוע, אלא רק בשל "מחדלי חקירה". לגופו של ענין טענה הנתבעת כי נערכה בנושא חקירת משטרה יסודית ורצינית שלא נפלו בה פגמים.

עוד יצוין כי במועד פתיחת התביעה במתכונתה הנוכחית- 3.4.06, (התביעה נפתחה בתחילה ביחד עם עילות של תובעים אחרים במסגרת ת.א. 12784/04) עדיין לא אותר ע"י הנתבעת תיק החקירה המשטרתי, אך עד להגשת תצהירי הנתבעת אותר התיק ופרטי פעולות החקירה הוצגו בפני התובע ובפני בית המשפט.

במהלך שתי ישיבות העידו עדי שני הצדדים. מטעם התובע בנוסף לתובע בעצמו העידו אשתו גב' הנא אלעוברה, דודו מר אנור אלעוברה שנכח במקום הארוע, מר פואד אלתיים שנסע ברכבו של התובע במועד הארוע, מר עלי אחמד זייד שסייע לתובע לאחר הפגיעה וגב' עלוה קולן נציגת המוקד להגנת הפרט. מטעם הנתבעת העידו רפ"ק עופר יגודה קצין חקירות במרחב שומרון אשר היה ממונה על החקירה ורס"מ חיים כהן טכנאי זיהוי פלילי שבדק את המימצאים בזירת הארוע.

משלא הגיעו הצדדים לסיום המחלוקת מחוץ לכותלי בית משפט הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. הנתבעת בסיכומיה מתנגדת להרחבת חזית, במיוחד לאור העובדה כי התביעה הוגשה מבלי שעמד לנגד עיני התובע תיק החקירה ולמרות זאת לאחר המצאתו לתובע, התובע בחר שלא לתקן את כתב התביעה.

אקדמת מילין והשאלות שבמחלוקת

התובע טוען כי בשל חקירת משטרה רשלנית, לא אותרו תוקפיו ונמנעה ממנו האפשרות להפרע מהן בגין נזקיו.

כפי שאפרט בהמשך הנני סבור כי במקרים המתאימים, עומדת לנפגע עבירה עילת תביעה נגד המשטרה, אם חקירה רשלנית גרמה לו נזק שמשמעו פגיעה ביכולתו לתבוע ולגבות את הנזק מתוקפיו, אך אסור לשכוח כי הנתבעת אינה המזיק או שולחתו של המזיק וכי על התובע במקרה זה להוכיח לא רק קיומה של חקירה רשלנית אלא עליו באמצעות ראיות "לטפס" במעלה טענת הקשר הסיבתי ולהוכיח 4 שלבים נוספים מעבר להוכחת התרשלות בחקירה, כאשר כל שלב הינו הכרחי (לשם המעבר לשלב הבא) אך אינו מספיק לקביעת חבות.

-בשלב ראשון על התובע להוכיח כי חקירה סבירה היתה מביאה לאיתור חשוד ולמציאת ראיות המצדיקות הגשת כתב אישום נגד אותו חשוד ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי.

-בשלב שני על התובע להוכיח כי אותו חשוד היה מועמד לדין והיה מורשע בדין.

-בשלב שלישי על התובע להוכיח כי הוא היה מגיש נגד אותו מורשע תביעה אזרחית וזוכה בתביעה לרבות בשאלת גובה הנזק, (או לחלופין כי בהליך הפלילי היו נפסקים לזכותו פיצוים בגובה הפיצוי הנתבע).

-בשלב רביעי על התובע להוכיח כי היה מצליח לגבות מהמזיק את שהיה נפסק לזכותו.

מסלול מורכב זה מראה עד כמה התביעה הינה תביעה יוצאת דופן ולאחר בחינת הוכחת כל השלבים המצטברים הנ"ל, תוכרע שאלת החבות. במקרה של חבות יש לבחון הנזקים הנתבעים, מאחר ולתובע אין טענה לנכות יש לבחון מהו גובה הפיצוי בגין כאב וסבל, האם הוכחו הפסדי שכר לעבר עקב הפגיעה, האם זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' ומה גובה ההוצאות שהוציא התובע בגין הפגיעה.

דיון

אחריות הנתבעת/משטרת ישראל באופן מושגי

מהותה של חובת הזהירות המושגית הוגדרה ע"י כב' הנשיא ברק כבר בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון פ"ד לט(1), 113 "אם בין סוג המזיקים, אליו משתייך המזיק, לבין סוג הניזוקים, אליו משתייך הניזוק, קיימים "יחסי רעות" לעניין סוג הפעולות, אליו משתייכת פעולת המזיק, ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק" ובמקרה שלנו המזיק לכאורה הינה המשטרה כגוף לאכיפת חוק שלא חקרה כראוי כטענת התובע את ארוע הפגיעה בו.