עבד אלהאדי נ' ועדה מקומית לתכנון מבוא העמקים

החלטה

47998-06-11 (נצרת/תורנות 2011) – עבד אלהאדי :

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו להריסת מבנה שגודלו 120 מ"ר (להלן : "המבנה") הממוקם במקרקעין הידועים כגוש 16908 חלקה 2 בכפר איכסאל ששטחם 123,600 מ"ר (להלן : "המקרקעין") למשך פרק זמן של 15 חודשים , או לחילופין לפרק זמן אחר אותו יקבע ביהמ"ש על פי שיקול דעתו .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

המבקש הינו הבעלים של 1/10 חלקים מהמקרקעין . המבקש הינו בעלים של בית מגורים , אשר נבנה בתוככי המקרקעין על פי היתרים שניתנו לו כדין בשנת 1990 . בשנת 2008 פנה המבקש אל המשיבה בבקשה לקבלת היתר בנייה לצורך בניית בית-מגורים נוסף . המשיבה נעתרה לבקשת המבקש ואישרה למבקש לבנות בתוככי המקרקעין 3 יחידות מגורים בשטח של 325 מ"ר וכן התירה למבקש לבנות במקרקעין גדר ששטחה 102 מ"ר במגרש המיועד למגורים שמספרו 7/2 . בתחילת חודש פברואר 2011 החל המבקש לבנות את יחידות המגורים , אשר אושרו לו על ידי המשיבה במסגרת היתר הבנייה , אולם בתאריך 26.6.2011 הוצא כנגד המבקש צו הריסה מינהלי בהתאם להוראת סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה , תשכ"ה – 1965 בגין בניית המבנה בשטח המיועד לחקלאות .

בתאריך 28.6.2011 הגיש המבקש לביהמ"ש באמצעות ב"כ הקודם בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי . בתאריך 6.7.2011 התקיים בבית-משפט זה דיון בפני כב' סגנית הנשיא השופטת לילי יונג-גופר , כאשר במהלך הדיון ציין ב"כ הקודם של המבקש לפרוטוקול כי המבנה הוקם בתוככי השטח המפריד בין התחום החקלאי לבין התחום בו ניתן למבקש היתר בנייה . לאחר שהמבקש חזר בו מבקשתו הקודמת הורה ביהמ"ש על מחיקת הבקשה ואף איפשר בידי המבקש לבצע את צו ההריסה עד ליום 21.7.2011 בשעה 12:00 . בנוסף לכך , קבע ביהמ"ש במסגרת החלטתו זו כי ככל שהמבקש לא יעשה כן או אז תוכל המשיבה לבצע את ההריסה תוך חיוב המבקש בהוצאות ההריסה .

בתאריך 18.7.2011 הגיש המבקש את הבקשה דנן באמצעות ב"כ החדש בנימוק , כי קיים סיכוי ניכר שתוכנית המתאר , אשר מצויה בשלבי אישור סופיים אצל הרשויות התכנוניות , תאושר על ידן , וכי על אף שנבנה על קרקע חקלאית אזי קיים סיכוי של ממש שיינתן למבנה הכשר בדיעבד כמבנה הראוי לשמש למגורים . עוד נכתב בנימוקי הבקשה , כי תוכנית המתאר של היישוב איכסאל מהווה חלק מאשכול היישובים הערביים שהוחלט להכין בעבורם תוכניות מיתאר מקומיות כחלק מפרויקט התכנון הבינמשרדי של המגזר הערבי . עוד צוין בבקשה זו כי המבקש פועל מול הרשויות התכנוניות להשלמת קבלת מלוא ההיתרים לצורך השלמת היתר הבנייה למבנה באמצעות מתכנן מטעמו (אינג' דהאמשה) , וכי מסיבה זו יש להתייחס לבקשה כתוכנית מאושרת לכל דבר ועניין . 

בתגובת המשיבה לבקשת המבקש נטען , כי המבקש הגיש את הבקשה מתוך מטרה לקבוע "עובדות בשטח" תוך עשיית דין עצמי וכל זאת חרף החלטתו הקודמת של ביהמ"ש . עוד צוין בתגובה זו , כי לא הוכח על ידו שאכן מתקיימים במקרה דנן שני היסודות הקבועים בדין לצורך קבלת היתר כגון דא – האחד , כי ניתן למבקש היתר כדין , והשני כי הבנייה איננה דרושה לשם מניעת "עובדה מוגמרת" בשטח . עוד נטען בתגובה , כי המבקש לא הצביע על ליקוי כלשהו בדרך מתן הצו וכי מבירור אל מול מהנדס המשיבה עולה שהתוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין מצויה בפני רשויות התכנון  בשלבי אישור ראשוניים  , ואשר רק בסופם רשאי המבקש להגיש בקשה מן הסוג בו עסקינן .

בתאריך 21.7.2011 הורה ביהמ"ש (כב' השופט השופט אחסאן כנעאן) בהחלטתו מיום 21.7.2011 על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי עד למתן הכרעה סופית בבקשה . בנוסף לכך , הורתה כב' השופטת יונג-גופר בו ביום על קיום דיון דחוף בפני שופט תורן במהלך פגרת הקיץ .

דיון והכרעה :

במקרה דנן, אין עסקינן בתוכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ,  אלא בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים. זאת ועוד, אף אם בסופו של יום, תאושר תוכנית המתאר החדשה וזו תיכנס לתוקפה, הרי שיהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך תקופה ממושכת .  

תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בנייה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו: ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה , פ"ד מ(29 445, 447). כמו כן , צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו: רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404 ; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים (לא פורסם)). משום כך, משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע (ראו: רע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון, פ"ד נד(1) 438, 446-447). בעת בחינת צו ההריסה על ביהמ"ש לבצע "איזון לשעה" בין האינטרס הכללי של שמירת החוק וההקפדה על דיני התכנון והבנייה , לבל תונצחנה עבירות בנייה, אל מול בין האינטרס הפרטי וצרכיו של הנאשם (רע"פ 5086/97 בן-חור נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645; רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד נו(3) 49, בעמ' 58-59).  

על חשיבות אכיפתו של צו כזה נאמר בעבר כי : "הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק , אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית --- משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת. אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת" (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404-403).

אף לגבי דידם של ב"כ המבקש עצמו אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין (ראה : עמוד 1 שורות 8 – 12 לפרוטוקול מיום 24.7.201 וכן עמוד 1 שורות 11 – 13 לפרוטוקול הדיון מיום 6.7.2011) . עם זאת , כפי שצוין בתגובת המשיבה , עסקינן בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים כך שבהנחה כי תוכנית המתאר תאושר ותיכנס לתוקף , אזי גם בהנחה שהמקרה יתקיים יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להמשך מספר חודשים. אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה : רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים מיום 9.3.2004) .

בענייננו , עותר המבקש באמצעות ב"כ החדש "לעיין מחדש" בנימוק , אשר היה ידוע לו טרם הגשת בקשה זו ואשר לא צוין בבקשתו הקודמת , ולאחר שכבר ניתנה החלטה חלוטה בעניין הריסת המבנה . לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתמונות המצורפות לתגובת המשיבה מיום 3.7.2011 שוכנעתי , כי המדובר במבנה שבניית השלד שלו הושלמה , וכי תכלית הבקשה הזו כמו גם קודמתה הינה יצירת עובדה מוגמרת במקרקעין מתוך מטרה להותיר את המבנה על מכונו ובכך ליצור מעין "מעשה עשוי" על אף שהמבנה הוקם טרם שהסוגיות התכנוניות אושרו על ידי הערכאות המתאימות .

 בהקשר זה, יפים דבריו של כב' השופט שמגר ברע"פ 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2), 445, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן: " . . . הסמכות המנהלית נתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על כן, הוספה, כאמור, הסמכות להורות על פעולה מינהלית הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת. מן הבחינה הנדונה כאן, גדל ההצדק הענייני בהפעלת הסמכות ככל שהבניה מתקדמת יותר ומתקרבת לסיומה. הווה אומר, ככל שהבניה מתקרבת להשלמת מטרתה הסופית כך גם גדל החשש כי באים לקבוע עובדה מוגמרת וכך גם מתחזקת ההנחה הגלויה לעין כי אין מקום לשקול את ביטול או התלית הצו בשל כך, כביכול, שהוא אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הדברים בשטח מדברים בעד עצמם והתקדמות הבניה מצביעה בעליל על כך שאם לא יינקטו הצעדים על אתר, ישיג הבונה-העבריין את מטרתו הבלתי לגיטימית. אולם אין מקום למסקנה ההפוכה כי אם הבניה בראשיתה, הרי אין חשש לקביעת עובדה מוגמרת; גם חצי קיר ורבע גג הן עובדות מוגמרות ככל שהדבר מתייחס לבניה שבוצעה וקיומו של החשש הברור והגלוי הנובע מדירה שבנייתה הבלתי חוקית הושלמה כבר, אינו שולל קיומו של חשש זהה הנובע מתחילת הבניה. עיקרו של דבר, הסעיף אינו מדבר רק על קיום עובדה מוגמרת אלא על מניעת עובדה מוגמרת ומי שמבקש למנוע הקמת בנין שלא כדין אכן מוטב שיעשה זאת בתחילת הדברים ולא בסופם כי זו המניעה האפקטיבית."

לאור המקובץ מעלה לא מצאתי כי יש בעילה המפורטת בבקשה כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטתה של כב' השופטת יונג-גופר . אשר על כן , הבקשה נדחית .

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"א, 25 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: