עבד אלהאדי ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

יו"ר ועדת ההשגה לזרים דחתה ביום 14.4.11 את בקשתם של העותרים להורות על שדרוג מעמדו של עותר 2 (להלן: העותר) למעמד של תושב קבע, ולחילופין להנפיק לו אשרה מסוג א/5, ומכאן העתירה. על פי הנטען, העותר השלים תקופת שהייה בישראל בת 27 חודשים בהיתר מת"ק עוד קודם ל"מועד הקובע", ולפיכך זכאי הוא לשדרוג. עוד נטען, כי היה על יו"ר ועדת ההשגה לזרים להביא בחשבון את העיכובים הבלתי מוצדקים שחלו באופן טיפולו של המשיב בבקשה לאיחוד משפחות שהגישו העותרים עוד בשנת 1996, עד שאושרה בשנת 1999.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

1. העותרים הם בני זוג, שנישאו זה לזו בשנת 1995. העותר הוא תושב האזור. ביום 3.3.96 הוגשה בקשה לאיחוד משפחות, וכשנה לאחר מכן הגיב המשיב בדרישה שהופנתה כלפי העותרים, על מנת שיציגו מסמכים להוכחת מרכז חיים. המכתב הוחזר על ידי הדואר כ"לא ידוע". בעקבות זאת, החליט המשיב על דחיית הבקשה. ההחלטה נשלחה לעותרים ביום 9.3.97, אולם גם מכתב זה הוחזר כ"לא ידוע".

ביום 5.5.98 פנה עורך דין מטעמם של העותרים והודיע כי החל לייצגם. למכתב צורפו מסמכים לשם הוכחת מרכז חיים בישראל. ביום 21.7.98 הודיע המשיב, כי לאור המסמכים שהומצאו, יבחן מחדש את החלטת הסירוב. הבקשה אושרה רק ביום 12.5.99, לאחר שהתקבלה האחרונה שבעמדות גורמי הביטחון, ביום 3.3.99.

ביום 22.6.99 ניתנה לעותר הפנייה להיתר מת"ק, למשך שנה, כמקובל על פי הנוהל. לטענת המשיב הפנייה זו לא מומשה. עניין זה מצוי במוקד המחלוקת בין הצדדים.

2. ביום 26.7.00 (היינו, לאחר שפג תוקף אישור ההפנייה להיתר המת"ק הראשון) הוגשה בקשה להארכת היתר המת"ק. שאילתות שהופנו לגורמי הבטחון נענו ב"אין הערות", במהלך החודשים יולי ונובמבר 2000. בספטמבר 2000 נשלחה שאילתא למוסד לביטוח לאומי, וכעבור חודש הועברה תמצית חקירה, שהתקיימה ביוני 2000, ממנה עולה כי העותרת מתגוררת בבית חנינה, בתחומי מדינת ישראל, רק החל מחודש יולי 1999.

במקביל לפנייה למוסד לביטוח לאומי, פנה המשיב לעותרים בדרישה להמצאת מסמכים נוספים להוכחת מרכז חיים, אולם מכתבו של המשיב לעותרים הוחזר גם הפעם כ"לא ידוע". במאי 2001 התקבלה תזכורת מב"כ העותרים, ולמכתבו צורפו מסמכים להוכחת מרכז חיים. ביום 3.7.2001 נמסרה לעותרים הודעה בדבר אישור הבקשה להארכת ההיתר. שבוע לאחר מכן ניתנה לעותר הפנייה למת"ק למשך 3 חודשים, עד ליום 10.10.01, היינו עד להשלמת התקופה של 27 חודשים. אין חולק, אפוא, כי המשיב ראה בתקופה שחלפה מיום הגשת הבקשה (יולי 2000), עד אישורה (יולי 2001) כחלק ממניין 27 החודשים הנדרשים של היתרי מת"ק על פי ההליך המדורג, ובשל כך נתן בידי העותר הפנייה לשלושה חודשים נוספים (ראו בעניין זה: עת"מ 8759/08 עראמין נ' שר הפנים, פורסם במאגרים).

3. על פי הנוהל, היה על העותרים לפנות בבקשה לשדרוג חודשיים לפני תום התקופה, אולם הם לא עשו כן, ופנו רק ביום 16.1.02, באיחור של 5 חודשים. יום למחרת הגשת הבקשה מטעם העותרים פנה המשיב בשאילתות לגורמי הביטחון. עמדת המרחב במשטרה, מיום 24.1.02, הייתה שלילית, אולם עמדת המטה הארצי של המשטרה, מיום 31.1.02 הייתה "אין הערות". כזו הייתה גם עמדת השב"כ שנתקבלה ביום 5.3.02. ביום 27.5.02 שב המשיב וקיבל את עמדת המטה הארצי של המשטרה ולפיה אין הערות. ביום 12.6.02 נערך בירור טלפוני עם בת העותרת, אשר מסרה כי אביה החורג (העותר), נמצא בשכם, שם הוא ישן וברשותו מלון באותה עיר. ביום 1.7.02 התקשר נציג המשיב לבית העותרים ונענה על ידי עובדת זרה כי בני המשפחה בארצות הברית. ביום 10.9.02 נערך בירור עם העותרים.

בינתיים, ביום ביום 12.5.02 התקבלה החלטת ממשלה 1813, ונקבע בה כי משרד הפנים לא יטפל עוד בבקשות חדשות של תושבי הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד בישראל. לימים הפכה החלטת הממשלה לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג 2003.

ביום 17.11.02 אושרה הארכת היתר מת"ק, ללא שדרוג המעמד.

4. בשנת 2004 הגישו העותרים עתירה מנהלית (עת"מ 1313/04), בה ביקשו כי בית המשפט יורה על מתן אשרת שהייה מסוג א/5 לעותר. בעקבות המלצת בית המשפט חזר בו ב"כ העותרים מן העתירה, והיא נמחקה. יצוין, כי בכתב התשובה לאותה עתירה נטען על ידי המשיב, באופן כללי, כי בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות אושרה במאי 1999, כי ניתנה לעותר הפנייה להיתר מת"ק ביום 22.6.99, כי בקשה להארכת ההיתר הוגשה באוגוסט 2000 ואושרה ביולי 2001, וכי באותו מועד קיבל העותר הפנייה להארכה נוספת של ההיתר לשלושה חודשים, לשם השלמת התקופה הנדרשת של 27 חודשים. המשיב טען כי במועד כניסתה לתוקף של החלטת הממשלה לא היה בידי העותר רישיון מסוג א/5, שכן באותו מועד טרם הושלמה קבלת עמדות גורמי הביטחון, ונותרו בירורים נוספים שהיה על המשיב להשלימם בטרם יכול היה לאשר את הבקשה. משכך, לא ניתן עוד לשדרג את מעמדו של העותר בישראל. כאמור, העתירה נמחקה לאור הערות בית המשפט.

5. מאז ההחלטה על הארכת היתר המת"ק בנובמבר 2002, מוארכים ההיתרים מפקידה לפקידה, כמתואר בכתב התשובה מטעם המשיב. ביום 21.10.10 פנה ב"כ העותרים למשיב בבקשה לשדרוג מעמדו של עותר 2, וכאמור, פנייתו לוועדת ההשגה לזרים נדחתה בהחלטה מיום 14.4.2011.

החלטת יו"ר ועדת ההשגה

6. בהחלטתה קובעת יו"ר הוועדה כי יש לדחות את ההשגה מחמת שיהוי, שכן זו הוגשה למעלה משנתיים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים (פורסם במאגרים), אשר בו נקבע כי ניתן יהיה לשדרג את מעמדו של מבקש גם אם לא שודרג לפני המועד הקובע, וזאת אם אי השדרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק שמקורו במשיב. לגוף העניין דחתה יו"ר ועדת ההשגה את הטענה כי יש להביא בחשבון את העיכובים שחלו בטיפול משרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, וזאת מן הטעם שהעובדות מלמדות כי הבקשה הוגשה, ואף אושרה, עוד בטרם התגוררו העותרים בארץ. כמו כן קבעה יו"ר ועדת ההשגה כי העותר לא מימש את ההפנייה הראשונה למת"ק, המשיך להתגורר בשכם ויצא מהאזור רק לשם נסיעות לחו"ל. משכך, לא שהה בישראל 27 חודשים בהיתר מת"ק לפני המועד הקובע.

תמצית טענות הצדדים

7. בעתירה טוען ב"כ העותרים כי המשיב לא העלה כלל טענת שיהוי בתשובה להשגה, ולפיכך לא רשאית הייתה יו"ר הוועדה להיזקק לעניין זה ולדחות את ההשגה מן הטעם האמור. מאחר שאני סבורה כי דין העתירה להדחות לגופה, לא אעסוק בבירור סוגיה זו.

8. לגופו של עניין נטען, כי במסגרת העתירה הקודמת לא נטען על ידי המשיב כי היתר המת"ק הראשון לא מומש, רובו ככולו. עוד נטען, כי משקיבל העותר הפנייה להיתר הראשון, במאי 99, פנה למת"ק שכם על מנת לקבל היתר מת"ק והוא קיבל היתר כניסה לחודש אחד בלבד, תוך שנאמר לו כי יש בעיות של סגר, ולאחר מכן החלו אירועי האינתיפדה השנייה.

אשר לעיכובים שחלו בהתנהלות המשיב עד לאישור הבקשה לאיחוד משפחות טוען ב"כ העותרים, כי עובדה היא שלמרות ממצאי דו"ח המוסד לביטוח לאומי המשיך המשיב בטיפול בבקשתם של העותרים ולא הפסיק את ההליך המדורג; כי לא נטענה על ידי המשיב כל טענה בעניין זה, לא בעתירה הקודמת ולא בתשובה להשגה נשוא עתירה זו; וכי הטענה הועלתה על ידי המשיב בשיהוי ניכר והיא פוגעת באינטרס ההסתמכות של העותרים. משכך, יש להביא בחשבון את העיכובים שקדמו לאישור הבקשה לאיחוד משפחות, שהרי אין זה סביר כי יחלפו למעלה משלוש שנים עד לאישורה.

9. לטענת ב"כ המשיב, בכל הנוגע לתקופה שעד לאישור הבקשה לאיחוד משפחות, אין העותרים יכולים להסתמך על מצגים שאינם אמת, אשר הוצגו על ידם בשעתו, שכן אין הם חולקים שלא התגוררו בתחומי מדינת ישראל בעת שהוגשה הבקשה. משכך, אין הם יכולים לטעון היום לאינטרס הסתמכות ולהיאחז בעובדה שהמשיב לא החליט להפסיק את ההליך המדורג, כדי לטעון שרשאים הם להיבנות מתקופה שבה לא היו זכאים, למעשה, לאישור הבקשה.