עבד אל קאדר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת שרית זמיר) במסגרת מ"ת 15186-12-10 בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו ביום 2.2.11 כשהתשתית הראייתית נבחנה בהחלטה מיום 22.12.10 (שתיהן יחד: ההחלטה).

2.         כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו בשלושה אישומים עבירות של גניבת רכב בצוותא חדא, קשירת קשר לביצוע פשע והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

3.         הערר מכוון כנגד הקביעה כי קמה תשתית ראייתית, לכאורה, למיוחס לעורר באישומים הראשון והשלישי.

            באשר לאישום השני נקבע בהחלטה כי קיימת חולשה ראייתית ממשית.

4.         באשר לאישום הראשון נטען כי הראיות הן נסיבתיות, נסמכות בעיקר על תמלילי שיחות, איכונים ודוחו"ת פעולה, שאינם מתחברים זה לזה ואינם יוצרים תמונה שלמה. כמו כן מראיות אלה עולות סתירות.

5.         באשר לאישום השלישי המייחס לעורר עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, נטען כי הנאשם לא זיהה בתחילה כי מדובר בשוטרים ובהמשך פחד מהשוטרים וברח. לטענת ב"כ העורר, בהחלטה לא ניתן משקל לגרסת העורר ולהסבר שנתן.

6.         ב"כ העורר טען כי טעה בית משפט קמא בכך שלאחר הפניית העורר לתסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר שנמצאה בלתי מתאימה, לא איפשר לעורר להציג חלופה אחרת.

7.         לאחר שבחנתי את חומר החקירה ואת ההחלטה, שוכנעתי כי הקביעה בדבר קיומה של תשתית ראייתית, לכאורה, לאישומים הראשון והשלישי נסמכת על יסודות איתנים:-

א.         באשר לקשר בין העורר לבין השיחות המוקלטות – קיימת חוות דעת משקלט מיום 20.9.10 ממנה עולה זיהוי קולו של העורר. כמו כן קיים דו"ח איכון ממנו עולה כי הטלפון המואזן היה באזור ביצוע הגניבה ובמועדה ולשלב לכאורי זה, די בכך.

ב.         באשר לטענה בדבר סתירה כביכול ביחס לצבע הרכב בו נהג העורר כפי שזו עולה מתמליל שיחה 108 לבין מזכר השוטר גולן דדון מיום 24.8.10 – נראה כי אין המדובר בסתירה, לאור פרשנות אפשרית של האמור בתמליל המתייחס לרכב אחר שחלף קודם במקום. מכל מקום, אין מדובר בעניין מהותי, ואין בו, לשלב הזה, כדי לפגום בתשתית הראייתית.

ג.          באשר לטענה בדבר ראיות חסרות ביחס למספרו של הרכב שנגנב, אין ממש בטענה לאור מזכר השוטר עוז סורוקה מיום 8.12.10 המצוי בתיק.

ד.         באשר לתשתית הראייתית לאישום השלישי לא מצאתי כל דופי בניתוח הראיות והמסקנה העולה מהם, כמפורט בהחלטה.

לפיכך יש לדחות את הערר ככל שהוא נוגע לתשתית הראייתית לכאורה.

8.         באשר לבחינת חלופת מעצר, העורר נשלח לתסקיר שירות מבחן שלאחריו הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים.

            הערר מכוון בעיקר כנגד ההחלטה שלא להפנות את העורר לקבלת תסקיר משלים נוכח ההתרשמות שהחלופה שהוצעה ואינה מספקת.

            עוד נטען כי העורר עומד על חפותו ולכן אינו נוטל אחריות למעשים המיוחסים לו ובמצב שכזה אין לצפות שהתרשמות שירות המבחן ממנו תהא חיובית.

9.         ב"כ המשיבה טען בתגובה כי לעורר עבר מכביד לרבות שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה ובית המשפט קמא התרשם, בצדק, שאינו ראוי לאמון.

10.        בחנתי את ההחלטה ואת תסקיר שירות המבחן: