עבד אל פתאח נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 יום אשר הוטלה על המבקש בגין מעורבותו בתאונת דרכים.

המבקש טוען כי פגע ברכב חונה ובגין העובדה שהתרגז על כי פגע באותו רכב, פגע בכלי רכב נוספים ולאחר מכן עזב את המקום. אין חולק כי במהלך פגיעת המבקש בכלי הרכב כאמור נפגע המבקש והובהל על ידי אמבולנס לבית החולים ושם טופל. המבקש טוען כי הפסילה מפריעה למהלך חייו התקין ואישתו צריכה טיפולים והוא מסיע אותה.

לא הוצגו בפניי אישורים על מצבה של האישה ועל הצורך בהסעתה כנטען.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה מגישה את תיק החקירה וטוענת כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש בגרימת תאונת דרכים וכי אין בנסיבותיו האישיות כדי להמעיט ממסוכנותו על רקע התנהגותו בזירת העבירה, שקריו בפני השוטרים והבריחה מן הזירה מבלי להודיע למשטורה ומבלי להותיר פרטיו לנפגעים.

לאחר עיון בתיק החקירה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש בגרימת התאונה.

מדוחות הפעולה בתיק החקירה עולה כי המבקש פגע בחמישה כלי רכב, בזה אחר זה ואף פגע במעקה ובעמוד חשמל של חניון, עד כי כריות האוייר ברכבו של המבקש נפתחו ולרכב נגרמו נזקים מכל צדדיו .

המבקש הובהל על ידי מד"א לבית החולים לטיפול.

עוד עולה מדוחות הפעולה כי המבקש לא הודיע למשטרה על העבירה שביצע, לא הותיר פרטיו לנפגעים ועזב את המקום במהירות לאחר סיום התנהגותו נטולת השליטה כאמור.

בהודעתו במשטרה טען המבקש כי פגע בכלי רכב חונה אחד ובמדרכה בלבד.

משנשאל מדוע לא הודיע למשטרה ענה כי לא היה לו פלאפון. בפניי טען המבקש כי היה לו פלאפון וכי אף הזמין את בנו למקום באמצעות אותו פלאפון.

עוד טען בפניי כי פגע במספר כלי רכב ולא ברכב אחד בלבד כפי שטען במשטרה.

בנסיבות אלה אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש בגרימת תאונת דרכים וכן בעבירה לפי תקנה 145 לתקנות התעבורה בגין עזיבת המקום ללא הותרת פרטים.

בחנתי את שאלת המסוכנות בראי עברו התעבורתי של המבקש, נסיבות ביצוע העבירה והתרשמותי מן המבקש.

עברו של המבקש איננו מכביד.

המבקש נוהג משנת 1962 והעבירות שביצע הינן ישנות וחלקן נמחקו.

עם זאת, מדובר באדם יליד 1930 שהודה בפניי כי הפגיעה בחמשת כלי הרכב, במעקה הבטיחות ובעמוד החשמל נבעה מאובדן שליטה עד כדי כך שלשוטר בזירה אמר ש"הוא לא יודע איך זה קרה" וכוונתו היתה שהוא איבד שליטה לגמרי ועשה את המעשים החמורים דלעיל במצב של אובן שליטה גמור.

אני רואה בכך עדות לסכנה הנשקפת מן המבקש לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.

בנסיבות אלה, נוכח חומרת המעשים, הנזק שבצידם והפגיעה הגופנית במבקש כמו גם נוכח הסכנה הנשקפת מן המבקש על רקע התנהגותו נטולת השליטה, לא שוכנעתי כי ביטול הפסילה או קיצור משכה לא יפגעו בשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.

אשר על כן הבקשה נדחית.