עבד אל לטיף(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 34513-03-12) כאשר כתב האישום המתוקן מייחס לו שלושה אישומים.

האישום הראשון עניינו חברותו, כנטען, של העורר בתנועה המכונה "שבאב אלאקצה" שעל פיה האמור בכתב האישום הינה התאחדות בלתי מותרת וככזו הוכרזה ביום 28.8.11 על ידי שר הבטחון מר אהוד ברק. באישום זה יש בסעיף 2 שבו תיאור על מהות ההתאחדות הנ"ל ובהמשך כתב האישום פרטים על השתייכותו של העורר בפעילותו במסגרתה.

בגין כך מייחסת לו המאשימה ביצוע שתי עבירות, האחת – חברות בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85 (1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945. ועבירה נוספת של ניסיון להפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

באישום השני הואשם העורר בהשתתפות עם אחרים בהתפרעויות המוניות שהיו בהר הבית מיום 27.9.09 אשר במסגרתן ניסה לתקוף שוטרים עת מילאו תפקידם כחוק, יחד עם אחרים, וכן השתתף בהתקהלות אסורה שבה הופר השלום ושיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, עבירות לפי סעיף 274 + 25 לחוק וכן עבירה לפי סעיף 152 לחוק.

האישום השלישי עניינו התפרעויות בהר הבית ביום 25.10.09 בהן יידו אבנים, ברזלים, קרשים בוערים וחפצים אחרים לעבר שוטרים לעבר מצלמות משטרתיות של "מבט 2000" ועוד פעילויות כגון דא וכי העורר השתתף עם אחרים בארוע זה. אף באישום זה מיוחסת לעורר עבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים ועבירה של התפרעות.

האישום הרביעי עניינו התפרעות המונית בפברואר 2010 בהר הבית, בה השתתף, כנטען, העורר עם אחרים ויידה אבן לכיוון שוטרים ובגין ארוע זה מיוחסות לו עבירות כמפורט באישום מס' 3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה אף בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים אשר התבררה בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אברהם רובין), והדיון בה התקיים ביום 28.3.12 ביחד עם מעורבים אחרים לאותם ארועים (העורר הינו משיב מס' 6 בבקשה למעצר עד תום ההליכים הנ"ל).

בית המשפט קמא לאחר דיון מפורט קבע, כי העורר (וכן משיבים 1-3 לבקשה) ייעצר עד תום ההליכים. ומכאן הערר שבפניי.

ב"כ העורר, עו"ד נביל אזחימאן, טען בפתח הדיון, כפי שנטען גם בבית משפט קמא, כי ישנן ראיות לכאורה לגבי אישומים 2 ו-3.

לוז טיעונו של ב"כ העורר נמצא בדבריו המפורטים לעניין האישום הראשון, אשר החלטת בית המשפט לגביו נסמכה על שלוש ראיות עיקריות, דהיינו חוות דעת מומחה של המכונה "אלון" והודעותיהם המפלילות של משיבים 5 ו-6.

ב"כ העורר טוען, כי בכל תחום שבו יש צורך בחוות דעת לתמיכה בהליך, חוות הדעת צריכה להינתן על ידי מומחה העוסק בתחום ומורשה ליתן חוות דעת, ואילו במקרה דנן חוות הדעת של המומחה איננה למעשה חוות דעת, אלא מסמך ככל מסמך אחר שמבוקש להגישו.

אכן, לא ניתן להקל ראש בטענה זו, ונושא מיהותו של האדם הנותן חוות דעת מקצועית שבה ועולה בתחומי משפט שונים, כאשר בתחומים מסוימים ברור מתוך לשון הדין כי אכן יש צורך בחוות דעת של אדם שיש בידו רישיון לעסוק באותו תחום, כגון ברפואה, ואילו ישנם מקרים שתחום המומחיות אינו מוגדר מטעמים שונים, ולפיכך מסלול ההתמחות באותו תחום הינו גמיש יותר, ככל שניתן להשתמש במילה זו לצורך הנושא הנדון. כך למשל בתחום השוואת כתבי יד, אין צורך בתעודה מטעם אוניברסיטה או מכללה על מנת לקבל תואר בתחום זה, והמומחיות היא נמדדת בניסיונו של המומחה שנותן את חוות הדעת ואצל מי עסק הוא בפרקטיקה טרם החל את חוות הדעת בתחום זה.

אכן, נראה בעיני כי תשובת ב"כ המשיבה מספיקה לצורך השלב בו אנו נמצאים, דהיינו בשלב בדיקה האם ישנן ראיות לכאורה אף לאישום הראשון, כאשר בית המשפט קמא הסתמך על חוות דעתו של המכונה "אלון". בשלב זה, אין מקום לחקור את אותו "אלון" באשר למומחיותו, ועניין זה יבוא לידי ביטוי, ככל הנחוץ, בדיון בתיק העיקרי.

מטעם זה, נראה בעיני כי בית משפט קמא לא טעה בהחלטתו בעניין אישום מס' 1, ובהצטרף לראיות לכאורה לגבי אישומים 2 ו-3 כאמור ב"כ העורר מסכים כי הן קיימות, יש ראיות לכאורה לגבי אישום זה. משלא נטען בדיון היום לגופו לעניין קיום עילת מעצר, אלא לצורך אישומים 2 ו-3 בלבד, ולמעשה ב"כ העורר עבר לגילוי לעניין הראיות לכאורה, ולפיכך קבעתי כי יש ראיות לכאורה לגבי אישום מס' 1, פטור אני מלדון בקיום עילת מעצר לגבי אישומים 2 ו-3.

לאור האמור, הערר נדחה בזאת.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, במעמד המתייצבים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: