עבד אל חאלק נידל נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה על סך של 40,713 ₪ אשר הוגשה ביום 11/02/2008 כנגד הנתבעות, לפיצוי התובע, הבעלים של משאית מסוג וולבו מספר FL-2006, בעלת מספר רישוי 60-811-61 (להלן: "המשאית") בגין נזק שנגרם למשאית ביום 04/01/2007. הנזק נגרם ועל כך אין מחלוקת, כאשר נפער במפתיע בור עמוק בכביש תוך כדי נהיגת התובע על המשאית בישוב מדרשת בן גוריון, הצטלבות כביש מס' 12 לכביש מס' 14. כתוצאה מהבור שנפער החלק הקדמי של המשאית חדר לתוך שטח הבור, קרס ונעצר במקום. התובע טוען לנזק בסך של 22,253 ₪ על פי הערכת שמאי שהוגשה. הוגשה גם חשבונית מס של המוסך המורשה על תיקון המשאית באותו סכום. הסכום הוא ללא מע"מ. כמו כן נזקק התובע להזמין גרר להוביל את המשאית למוסך כי נדרש מנוף לחלצו והוא גם לא היה כשיר לנסיעה. עלות הגרר עומדת על 6,000 ₪ ללא מע"מ. התובע תבע עבור הפסד הכנסה עקב השבתת הרכב בסך של 5,922 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 4,000 ₪. סכום התביעה כולל גם שיערוך הסכומים עד למועד הגשת התביעה.

לנוכח טענות ההגנה אשר גררו את התיק לבירור המחלוקת בין הנתבעות, בינן לבין עצמן, בשאלת החבות הורתה כב' הרשמת איילת גרבי להעביר את התיק לסדר דין רגיל (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 16/11/2008).

בהמשך שלחה הנתבעת מס' 1 הודעת צד שלישי. לאחר הגשת כתבי הטענות הודיעו הצדדים, בהודעה שהוגשה לתיק בכתב יד, כי באו בדברים ביניהם והועברו הצעות לסיום ההליך ולחילופין הסדר בדבר מימון ביניים של מינוי מומחה מטעמי ביהמ"ש, והתבקשה דחיה של קדם המשפט (פרוטוקול מיום 04/03/2010). סוגיית מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש עלתה בשנית בפרוטוקול מיום 14/04/2010 לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם צד ג' 2, והצדדים התבקשו לשקול זאת. ביום 10/07/2011 מונה המהנדס שאול גפני כמומחה מטעם בית המשפט. המינוי ועיקר ניהול התיק התמקדו במחלוקת בין הנתבעות, בינן לבין עצמן ואל מול צדדים שלישיים. הצעת ביהמ"ש מיום 04/03/2010 כי הנתבעים וצדדים ג' יתחלקו במימון ביניים של פס"ד בתיק העיקרי נדחתה למעט על ידי הנתבעות 2-3. בתום שמיעת הראיות הצעתי כי חלקו של התובע בסיכומים יוגבל לדף עלויות (פרוטוקול מיום 10/05/2012). ב"כ יתר הצדדים הסכימו לכך, וסיכומי בא כוח התובע, עו"ד אלטרמן מפרטים את העלות שלטענת באי כוח התובע עלה לו לנהל את התביעה, כפי שהוכתבה על ידי הנתבעות וצדדים ג'.

2.לאחר עיון בסיכומי באי כוח כל יתר הצדדים עולה כי באי כוח צדדים ג' כלל לא התייחסו בין לתביעה ובין לעלויות שפירט עו"ד אלטרמן, בא כוח התובע, בסיכומיו. באת כוח הנתבעים 2-3 עתרה שלא להטיל את העלויות על הנתבעים 2-3 כי הצעת ביהמ"ש בדבר מימון ביניים כשלה מחמת סירוב הקבלן להשתתף, והצעת ב"כ הנתבעים 2-3 לסיים את המחלוקת בין הנתבעים וצדדים ג' עם קבלת חוות דעת מומחה ביהמ"ש גם כשלה.

באי כוח הנתבעת מס' 1 התייחסו לחלק מהנזק הנתבע, שהוא תביעת התובע להפסדי הכנסה ותביעתו לעוגמת נפש. נטען שהתובע לא הקטין את נזקיו.

בהתייחס לתביעה להפסדי הכנסה מחמת השבתת המשאית נטען ע"י באי כוח הנתבעת מס' 1 כי לא הוצג אישור רו"ח לרווח לאחר הורדת מיסים ופחת. נטען שהרכב היה מושבת 5 ימים והתובע לא הוכיח שנגרם לו הפסד במשך 9 ימים. נטען גם שהתובע לא הוכיח שהפסיד עבודה בפועל, דהיינו שלא היה יכול לבצע עבודות מחמת השבתת המשאית. התובע הגיש דין וחשבון שהוגש למס הכנסה בשנת 2006, ואישור רו"ח אלצאנע מרעי מיום 31/10/2007. אני דוחה את הטענה שהתובע היה צריך להוכיח הפסד לאחר ניכוי פחת ומיסים שכן הפיצוי שנפסק אינו משוחרר מחיוביו של התובע כלפי שלטונות המס. אני דוחה את הטענה שהיה על התובע להפעיל את הביטוח לנוכח התוצאה האפשרית בפרמיות עתידיות. אני מקבל את הטענה שהתובע זכאי לפיצוי על נזק שהוכח והוא 5 ימים שהרכב היא במוסך בהיעדר ראיות לעבודות שהיו בקנה או הזמנות שנדחו. לפיכך הסכום לפיצוי עומד על 3,290 ₪ (658 x5 ).

אני לא מצאתי לפסוק לתובע גם עגמת נפש.

ברכיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – על פי סיכומי עו"ד אלטרמן מדובר בהוצאות שהם אגרת ביהמ"ש, חלק ראשון ושני, וחלקו של התובע בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש. סך הכול 2,795 ₪, לפני שיערוך.

3.בהתייחס לשכ"ט עו"ד – עו"ד אלטרמן פירט את ישיבות ביהמ"ש בהם קרא וחזר ועתר לסילוק התביעה במימון ביניים, ללא הצלחה, ומשכי הזמן של ישיבות ההוכחות. סך הכול 5 ישיבות קדמי משפט וכן 3 ישיבות הוכחות שמתוכם 2 ישיבות הוקדשו למחלוקת בין הנתבעים, בינם לבין עצמם ובין המודיעה, הנתבעת מס' 1, לבין צדדים ג'.

עו"ד אלטרמן חישב כי ישיבות ההוכחות שאינן נוגעות למרשו נפרשו על פני 9.5 שעות.

עו"ד אלטרמן עתר אפוא לשכ"ט בסך של 50,000 ₪. אף אחד מבאי כוח הצדדים לא חלק בסיכומיו על הנתונים שהוצגו או על הדרישה.

לפני ההכרעה בשאלת שכר הטרחה אוסיף לדברים שכתב בא כוח התובע, עו"ד רון אלטרמן, בסיכומיו, וכתבה עו"ד חן בסיכומיה.

התביעה של התובע, למעט ברכיב של הפסד הכנסה, לא הייתה במחלוקת ועמדה על 28,253₪ (עלות תיקון – גרירה).

חלוקה בין 5 נתבעים וצדדים ג' משמע היה שכל צד יישא במימון ביניים של כ-9,000 ₪ לערך, כולל האגרה. באת כוח הנתבעים 2-3 הלינה שהיה זה צד ג' 1 אשר מנע את ההסכם, אך אף אחד לא מנע מיתר הצדדים להתחלק באותו חלק ולשחרר את התובע ממימון מחלוקת שאף צד לא טען בשלב הסיכומים שהוא אחראי לה.

בהעדר התנגדות אני מעמידה את שכר הטרחה של ב"כ התובע על סך של 36,000₪ כולל מע"מ כדין.

דיון בשאלת הרשלנות

4.מכאן אפנה למחלוקת בשאלה מי חב לשלם לתובע את הנזק שנגרם למשאית. בסוגיה זו רבים 5 צדדים. משרד השיכון, המועצה האזורית רמת נגב והמבטחת שלה, ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, הקבלן המבצע כהנאני בע"מ - עבודות עפר (צד שלישי 1), (להלן: "הקבלן") ורמון מהנדסים בע"מ החברה שפיקחה על עבודות הקבלן (להלן: "המפקחת").

אין מחלוקת כי הביצוע היה ע"י משרד השיכון באמצעות הקבלן ובפיקוח המפקחת. מדובר על פרויקט של תשתיות וכבישים במדרשת שדה בוקר, באתר נווה צין שלב ג' נווה בוקר שלב א'. העבודה הסתיימה ביום 30/09/2003 ונמסרה לרשות המקומית, הנתבעת מס' 2 (נספח א' לכתב ההגנה). ביום 24/03/2005 העבירה המפקחת למשרד השיכון את תעודת מסירת העבודה האמורה והוסף כי בתום שנת הבדק לא נמצאו ממצאים חריגים (נספח ג' לכתב ההגנה). ביום 08/03/2006 חתמו הרשות המקומית, הקבלן המבצע והמפקחת על אישור כי לאחר שנת בדק לא נמצאו ליקויים בעבודה (נספח ב' לכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1).

נטען בשלב זה כי האחריות לאחזקת הכביש עברה לנתבעת מס' 2 המועצה האזורית.