עבד אל האדי נ' עבד אל לטיף ואח'

פסק דין

1.בתאריך 15.07.2010, לאחר כ- 7 שנים ממועד סיום העבודה הנטען על ידי התובע, הוא הגיש תביעתו זו שלפנינו, בה הוא עתר כי נפסוק לזכותו סכום כולל של 246,379 ₪ בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעים בשנים 1964-2003 ובגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודה זו ובגין סיומה.

הנתבעים, בכתב הגנתם, טענו כי תביעתו של התובע כולה התיישנה, הואיל והוגשה זמן רב לאחר מועד סיום עבודתו בשירותי הנתבעים, כן הכחישו זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים וליתר הזכויות להן הוא טוען.

2.להלן העובדות שאינן במחלוקת,כפי שהן עולות מחומר הראויות:

א.הנתבע 1, הינו הבעלים והמנהל של מאפיית אחמד עבד אללטיף בעיר נצרת (להלן: "המאפייה").

ב.הנתבעים 2 ו- 3 הינם בניו של הנתבע 1, כאשר, תפקידם ומידת מעורבותם במאפיה וניהולה שנוי במחלוקת.

ג. התובע, יליד 1945, החל עבודתו במאפיה בשנת 1964 בתפקידים שונים; תחילה בהכנת הבצק, באפיה ובחלוקת הלחם לחנויות ולמסעדות, לאחר שהתפתחה המאפיה עבודתו הסתכמה בחלוקת הלחם לחנויות ולמסעדות ובגביית כספים.

ד. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד- מעביד שתחילתן בשנת 1964 ומועד סיומם שנוי במחלוקת.

ה. מעבר ליחסי העובד - מעביד ששררו בין הצדדים, קיימת ביניהם, קרבה משפחתית, כאשר אחותו של הנתבע 1 נשואה לתובע.

3.השתלשלות העניינים הדיונית

התביעה, הוגשה, ביום 15.07.2010, כנגד מר אחמד עבד אללטיף ז"ל (להלן: "הנתבע 1") ונגד בניו, מר סאלח ומר פארס עבד- אלטיף (להלן: "הנתבע 2 והנתבע 3, בהתאמה") וביום 12.08.2010 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים.

לפני מועד שמיעת הראיות בתיק, נפטר הנתבע 1 , ועיזבונו בא במקומו.

הראיות בתיק נשמעו רק ביום 12.05.2013, קרי כעבור כשלוש שנים מיום הגשת התביעה, כאשר התנהלותם ומחדליהם של הנתבעים, פעם אחר פעם, הם שהובילו להתארכות ולסחבת מיותרת בתיק. הנתבעים, לא קיימו החלטות מפורשות של בית הדין, דבר שאילץ את התובע לפנות, פעמים רבות, לבית הדין בבקשות לאכוף קיום ההליכים וקידום עניינו.

הנתבעים עיכבו הגשת תצהירים מטעמם וחרף ארכות שניתנו להם הם אחרו בהגשתם, יתירה מזאת, הנתבעים גרמו לסחבת בניהול התיק ובזבוז זמן שיפוטי יקר, כמו גם זמנם של הצדדים שכנגד עת התייצבו לישיבת ההוכחות שיועדה ליום 08.11.2012 וטענו כי לא ניתן לקיים את הדיון עקב פטירת הנתבע 1, שכן צריך לתקן את התביעה ולצרף עיזבון המנוח כצד להליכים, טענות והודעות שהיה מקום להעלותן, טרם הישיבה, במיוחד שהמנוח נפטר כחודש וחצי לפני הישיבה.

המשך ישיר להתנהלותם זו של הנתבעים כלפי הצדדים להליך, באה לידי ביטוי גם עת בקשו לבטל, יום לפני התקיימותה, את ישיבת הגישור, שנקבעה לצדדים לבקשתם.

הסחבת בהתנהלות הנתבעים ובמחדליהם נמשכה עד לישיבת ההוכחות בה בחרו הנתבעים לא להתייצב לחקירה על תצהירים, בטענה כי הישיבה יועדה לשמיעת עדי התביעה בלבד, משלא הוברר מקור סברתם זו של הנתבעים, ובהתחשב בדחיות ובהתנהלות הנתבעים לאורך חיי התיק, נדחתה בקשתם לקביעת ישיבה שנייה להמשך שמיעת עדי הנתבעים, תוך שניתנה לבא כוחם, הזדמנות, להודיע להם, טלפונית, שעליהם להתייצב לחקירה על תצהיריהם.

הנתבע 3 התייצב לחקירה על תצהירו, הנתבע 2 מטעמים שלא הובהרו, בחר לא להתייצב. משכך, הוצא תצהירו מתיק בית הדין, ובכל הקשור לתצהירו של הנתבע 1 ז"ל נתבקש ב"כ הנתבעים לבאר, המקור החוקי לטענתו, שהואיל והמנוח אינו בחיים אין מקום להוצאת תצהירו מהתיק, משלא עשה כן במסגרת הזמן שהוקצב לו, הוצא גם תצהירו של הנתבע 1 מתיק בית הדין.

יוצא איפוא כי מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 בלבד כעדות יחידה מטעם ההגנה ואילו מטעם התובעים העיד התובע בעצמו ובנו מר אוסאמה עבד- אלהאדי .

בהמשך הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

4.המחלוקות בהן יש להכריע: