עבאסי נ' המרכז הרפואי שערי צדק

החלטה

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שלטענתו, נגרמו לו בשתי תאונות אשר על-פי הנטען, הנתבע אחראי להם. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעה רפואית אך למרות זאת, בית המשפט הרשה לתובע להגיש חוות דעה רפואית מטעמו בתוך פרק הזמן שנקבע לכך. בחלוף חודשים רבים ומבלי שהתובע ביקש ארכה להגשת חוות דעה רפואית מטעמו, הגיש הוא בקשה להתיר לו לתקן את כתב התביעה בדרך של צירופה. הנתבע מתנגד לתיקון המבוקש, מאחר שלטענתו, תביעת התובע שעניינה התאונה הראשונה שבגינו נתבעים פיצויים, התיישנה. לפיכך לטענתו, אם יתאפשר תיקון כתב התביעה, יסלול התיקון לתובע את הדרך להגיש את תביעתו גם בעניין התאונה הראשונה הנטענת, חרף התיישנותה.

השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא, אם יש להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה, או שמא אין לאפשר זאת, מהטעם שיש בכך משום תיקון עילת תביעה, או הוספת עילה, חרף התיישנותה.

עיקרי העובדות הרלוונטיות להחלטה זו

2.בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 27.3.2011 נטען, כי התובע, שעבד במועדים הרלוונטיים לתביעה בתפקיד פועל ניקיון אצל הנתבע, נפגע בשתי תאונות עבודה וכי על הנתבע חלה חובה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו. על-פי הנטען, התאונה הראשונה אירעה ביום 28.1.2006 והתאונה השנייה אירעה ביום 12.7.2007. כתב התביעה לא נתמך בחוות דעה רפואית.

בכתב ההגנה שהגיש הנתבע (לאחר ארכה שאושרה לו) ביום 11.12.2011 טען, כי משלא צירף התובע חוות דעה רפואית כמתחייב מהוראות תקנה 127 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין הוא יכול עוד להוכיח עניין שברפואה.

3.בהחלטה מיום 11.1.2012 (החלטת כבוד סגנית הנשיאה ע' כהן) נקבע, כי על התובע להודיע עד יום 25.1.2012, אם הוא מתכוון להגיש חוות דעה רפואית.

ביום 29.1.2012 (בחלוף המועד שנקבע), הודיע התובע כי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) הכיר בשני האירועים כתאונות עבודה. לפיכך ובין השאר כדי לחסוך בעלויות, הציע התובע שקביעות המל"ל ישמשו את הבסיס לשיעור הנכות הרפואית בתובענה הנדונה. עוד הוסיף, כי אם הנתבע יתנגד לכך, כי אז יפעל התובע להגשת חוות דעה רפואית מטעמו.

על-פי החלטה מיום 30.1.2012 התבקש הנתבע להגיב להצעתו האמורה של התובע עד יום 21.2.2012. ביום 3.4.2012 (זמן ניכר לאחר המועד שנקבע), הגיש הנתבע את התנגדותו להצעת התובע. לטענת הנתבע, לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה המצדיקים לפטור תובע המבקש להוכיח עניין שברפואה מהגשת חוות דעה רפואית. עוד טען, כי כפי שכבר נפסק, קביעת המל"ל אינה יכולה להחליף חוות דעה רפואית, באשר אינה עומדת בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי בעניין זה ואינה בגדר ראייה לביסוס עניין שברפואה.

על-פי החלטת הרשם מיום 1.5.2012 התבקשה תשובת התובע תוך ארבעים וחמישה יום. התובע התעלם מהחלטה זו, ומשלא הוגש דבר מטעמו עד יום 7.8.2012, דחה הרשם את בקשת התובע וקבע כי עליו להגיש חוות דעה רפואית תוך תשעים יום.

4.תשעים הימים חלפו עברו מבלי שהוגש דבר. למרות זאת ביום 14.2.2013 ניתנה הודעת העוזרת המשפטית שבה נאמר, כי על-פי החלטת בית המשפט על הצדדים להגיש תחשיבי נזק ולכל אחד מהצדדים הוקצו שלושים יום לשם כך. בדיעבד נראה, כי הודעה זו נשלחה בטעות, מאחר שתיק התביעה הנדונה עדיין לא היה בשל לכך. מכל מקום, התקופה שנקבעה כאמור, חלפה גם היא מבלי שהתובע הגיש דבר ולפיכך ביום 2.6.2013 נשלחה הודעה נוספת, שלפיה אם לא יוגשו תחשיבי הנזק תוך שלושים יום, תימחק התביעה מחמת חוסר מעש.

5.ביום 23.6.2013, בחלוף כמעט שבעה חודשים מהמועד האחרון שבו יכול היה התובע להגיש חוות דעה רפואית ומבלי שביקש ארכה להגשתה, הגיש התובע את הבקשה הנדונה, שבה ביקש לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעה רפואית בתחום האורתופדי. במסגרת בקשה זו, גם התבקשה ארכה להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה.

על-פי החלטת הרשם מיום 8.7.2013, התבקש הנתבע להגיב לבקשה ותגובתו, שבמסגרתה התנגד למבוקש, הוגשה ביום 8.8.2013. בהתאם להחלטה נוספת של הרשם, מיום 26.8.2013, השיב התובע ביום 29.8.2013.

בהתאם להחלטת הרשם מיום 1.10.2013, הועברה הבקשה לתיקון כתב התביעה להחלטת שופט.

עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות התובע

6.ככל שהדברים אמורים בעובדות, על-פי טענת התובע, בעת הגשת כתב התביעה, הגיש הוא תביעה למל"ל רק בעניין האירוע הראשון. באשר לאירוע השני, הגיש תביעה למל"ל רק במועד מאוחר יותר ולכן רק ביום 30.8.2011 קבעה ועדה רפואית של המל"ל את נכותו של התובע בגין האירוע השני. התובע הציע שקביעות המל"ל ישמשו בסיס לשיעור נכותו הרפואית של התובע בתביעה הנדונה, אולם הצעתו נדחתה ואמנם נקבע כי הוא רשאי להגיש חוות דעה רפואית תוך תשעים יום, שהסתיימו ביום 7.11.2012. לפי טענת התובע, הוא פנה אל המומחה מטעמו, אשר בדק אותו עוד ביום 10.10.2012, אולם לטענתו, מתן חוות-דעת המומחה התעכב בשל הצורך באיתור מסמכים רפואיים ישנים, בשל עומס העבודה שבו היה המומחה נתון ובשל אי הבנה בעניין שכרו של המומחה. בשל כל אלו, חוות-דעת המומחה התקבלה במשרדו של בא-כוח התובע רק ביום 4.6.2013 ומכאן העיכוב בהגשת הבקשה, שהוגשה ביום 23.6.2013; כעבור כשלושה שבועות (חוות-דעת המומחה נושאת תאריך 29.5.2013 ולא מצוין בה מועד בדיקת התובע).

7.על-פי טענת התובע, אי הגשת חוות-דעת המומחה במועד לא נבעה מזלזול בבית המשפט, אלא מאילוצים שלא היו תלויים בתובע, אלא במומחה. עוד טען התובע, כי מומחים נוספים שאליהם פנה, סירבו לתת חוות דעה נגד הנתבע.

התובע הטעים כי הגם שישנה חשיבות לעמידה במועדים שקובע בית המשפט, הרי שישנם עקרונות חשובים נוספים, הגוברים על כך. לטענתו, הפרוצדורה, אינה אלא כלי עזר לניהול משפט, אשר אין להפכה לעניין המרכזי. לפיכך, אם אין באי עמידה בזמנים כדי לפגוע בצדדים האחרים, יש לאפשר לבעל הדין שחרג מהמועדים שנקבעו שיהיה לו יומו בבית המשפט. לתמיכה בטענתו זו, חזר התובע על האמרה הידועה כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום ..." (ע"א 189/68 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477). עוד הביא התובע מדברי בית המשפט העליון בדבר זכות הגישה לערכאות ומעמדה כזכות יסוד.

8.התובע טען, כי במקום שבו מבוקש תיקון כתב-תביעה, יש להבחין בין תיקון הכולל הוספת עילת תביעה לבין תיקון שאינו מוסיף עילת תביעה, אשר לגביו, המדיניות הנוהגת היא ליברלית ומאפשרת את תיקונו. במקרה הנדון, עילת התביעה שעניינה התאונה הראשונה, נכללה בכתב התביעה המקורי ובכל מקרה, בעניין שתי התאונות, פירט התובע את טענותיו. הוספת חוות-דעת המומחה לא נועדה אלא, כדי לעגן את אשר כבר נטען, בעוד שאי צירופה עשוי להביא למחיקת עילת התביעה שעניינה התאונה הראשונה. לפיכך לטענתו, במקום שבו בשל אילוצים שונים חוות הדעה הרפואית הוגשה באיחור, אך היא תומכת בטענות שכבר נטענו בכתב התביעה, יש לאפשר את הגשתה חרף חלוף תקופת ההתיישנות. לתמיכה בטענה זו הפנה התובע להחלטה ברע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל נ' מונסונגו (2009).