עבאס סברין פריד (סביתי) נ' מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות- ואח'

פסק - דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב אירוע תאונתי מיום 15.08.95. התובעת הייתה בגיל כ- 10 שנים, והתביעה הוגשה בחלוף 12 שנים מיום האירוע.

בפתח הדברים אני רואה לנכון לציין כי שמיעת תיק זה חרג מפרופורציות סבירות. למרות שמדובר בתיק עם נזק גוף "מידתי" (ללא אשפוז וללא טענה לנכות רפואית), ולמרות ניסיונות לא מעטים להביא את הצדדים לפשרה סבירה בתיק – נשמעו ראיות הצדדים עד תום, ובמסגרתן העידו 11 עדים והוגשו מוצגים רבים וכן הוגשו סיכומי טענות בכתב ארוכים.

בסופו של יום, יש להצטער על עמידת הצדדים האיתנה על בירור התיק בהתאם לדיני הראיות הפורמאליים, כאשר לא הייתה לכך הצדקה בשים לב לממדי התיק.

בית המשפט יכול לעשות מאמץ סביר להביא את הצדדים לפשרה, אך אינו יכול לכפות פשרות. בתיק זה עשיתי מספר ניסיונות לפשרה (תוך הצעת סכומים מוגדרים וכן תוך ציון הערות, בתחום המקובל, לגבי משב הרוח בתיק) - אך הדבר לא צלח.

מטעם הצדדים העידו:

מטעם התביעה העידו 6 עדים: התובעת עצמה; המדריכה גב' פאתן עבאס (להלן: פאתן"); ד"ר שקיר ו- ד"ר ג'רייס, רופאי שיניים; גב' רשא עג'מייה, בת כיתתה של התובעת (להלן:"רשא"); מר אמאל עבאס, מורה בביה"ס שבו למדה התובעת, אשר שימש כמלווה בטיול לפארק (להלן: "אמאל").

מטעם המדינה/משרד החינוך העידו 4 עדים: מר מאג'ד ביסאן, מנהל קייטנה מטעם המועצה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, ומנהל ביה"ס התיכון בישוב ינוח-ג'ת (להלן: "מאג'ד"); ד"ר רג'א פראג', מנהל ביה"ס עד ליום 1.9.95 (להלן: "המנהל פראג'"); עבאס סמיר, מנהל ביה"ס מיום 1.9.95 (מחליפו של ד"ר פארג', להלן: "המנהל סמיר"); אליהו אסטוליש, חוקר פרטי (להלן: "החוקר אסטוליש").

מטעם המועצה העיד עד יחיד, מר משה פינטל, אשר שימש, במועדים הרלבנטיים לתביעה מנהל הבריכה בפארק (להלן: "מנהל הבריכה").

לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.

זהות בעלי הדין עפ"י הנטען בכתב התביעה: התובעת, תושבת כפר ג'ת הגלילית, ילידת 12.12.84, הייתה במועדים הרלבנטיים לתביעה תלמידה בבי"ס היסודי ג'ת הגלילית (להלן: "ביה"ס"); הנתבעת מס' 1, "מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות (מחוז הצפון- נצרת") נתבעת בתביעה זו מכוח היותה הבעלים ו/או השולחת ו/או המפקחת על ביה"ס ו/או על מוריו ו/או מדריכיו ו/או מחנכיו (להלן:"משרד החינוך" או "הנתבע מס' 1"); הנתבעת מס' 2 הינה מועצה אזורית שהוקמה ופועלת עפ"י דין אשר בתחומה מצוי "פארק מעיין-חרוד" (להלן: "הפארק"), והיא הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המפקחת על הפארק (להלן: "המועצה" או "הנתבעת מס' 2").

נסיבות התאונה נשוא התביעה: עפ"י הנטען, ביום 15.8.95, עת הייתה התובעת בגיל 10.5 שנים, יצאה היא, במסגרת פעילות ביה"ס, ביחד עם תלמידים נוספים לטיול לפארק; בשעה 12:30 או בסמוך לכך, נפלה התובעת בקרבת בריכת המים בפארק עקב מים שהיו על הרצפה ונחבלה בפניה ובשיניה הקדמיות; כתוצאה מהנפילה נשברו מספר שיניים משיניה הקדמיות של התובעת (עד מתחת לחניכיים), והיא סבלה מפצעים וחתכים בפנים ובשפתיים, וטופלה ע"י חובש מלווה (הנסיבות המתוארות לעיל יקראו להלן: "האירוע").

לטענת התובעת היא דיווחה על האירוע למורים ולמדריכים מטעם ביה"ס, וכן מולא בגינו דו"ח בביה"ס. כ"כ נמסרה הודעה למצילה ו/או למשקיפה בבריכה בפארק בשם אילנה אשר מילאה דו"ח מתאים ביום האירוע (סעיפים 14-15 לכתב התביעה, נספח א' לכתב התביעה, הוגש וסומן ת/1 ו-נספח ו' לתצהיר עדות ראשית התובעת, בהתאמה).

הנזק הנטען: נטען, כי לאחר הטיפול הראשוני, בוצעו לתובעת צילומי שיניים והיא עברה סדרת טיפולי שיניים בתקופה שבין השנים 1996 – 2002 אצל רופא השיניים, ד"ר מטאנס ג'רייס (להלן: "ד"ר ג'רייס"), ונשאה בעלותם באופן פרטי. כמו כן, התובעת המשיכה לסבול מבעיות בשיניה וטופלה במהלך השנים 2006- 2007 ע"י ד"ר סאלח פהד שקיר (להלן: "ד"ר שקיר"); עוד נטען, כי כתוצאה מהאירוע נמנע מהתובעת מלהשתתף בפעילות חינוכית ו/או פיזית מכל סוג שהוא במשך תקופה של 16 ימים שלאחר האירוע וכי בנוסף נגרמו לתובעת ומשפחתה הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות מרובות, וכן הפסדי השתכרות של הוריה עקב הצורך בטיפול וליווי התובעת למרפאות השונות.

מנגד מכחיש משרד החינוך את כל טענות התובעת בזיקה לאחריותו לאירוע הנטען. צוין, כי האירוע הנטען (החלקה עקב מים בקרבת בריכת מים בפארק) הוא אירוע רגעי, פתאומי, ובלתי ניתן למניעה, הגם שפסיקה עניפה קבעה חד משמעית כי החלקה עקב "חומר טבעי" הינה בגדר סכנה רגילה שאין חובה להזהיר מפניה; לחלופין, טען משרד החינוך כי חצרי הפארק על מתקניו מצויים בבעלות המועצה האחראית על בטיחותו ותחזוקת מתקניו וכלל שטחו, ולפיכך, גם אם אירע האירוע הנטען בשל מפגע כלשהו שהיה בפארק, אזי המועצה היא האחראית הבלעדית לכך; כמו כן נטען כי לכתב התביעה לא צורף תיעוד רפואי מיום האירוע הנטען או בסמוך לו, עובדה שיש בה כדי להצביע על קלות פגיעתה של התובעת אם בכלל.

המועצה הכחישה את עצם התרחשותו של האירוע הנטען, נסיבותיו, והנזקים הנטענים בגינו לרבות כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התובעת; נטען, כי האירוע הנטען מצוי במתחם סיכוני היומיום אשר אינם מטילים חבות ובפרט ביחס למי שמשתמש במתקני מים, ועלול להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות זו שהם טבעיים ורגילים לאותה פעילות; התובעת נטלה על עצמה מראש סיכון בפעילות מהסוג הנדון והייתה חייבת לצפות ו/או להיזהר ו/או לקחת בחשבון ו/או להימנע מהאירוע מהסוג לו היא טוענת בתביעתה; לחלופין, ככל שהתרחש האירוע הנטען, הרי שאירע בגין אחריותו הבלעדית של משרד החינוך כאשר התובעת הייתה בחזקתו ו/או בפיקוחו ו/או בהדרכתו, שכן מורי ביה"ס וצוות ההנהלה, האמונים על ההשגחה, ההדרכה, והפיקוח של התלמידים, נמנים עם עובדי משרד החינוך, והייתה מוטלת עליהם החובה לדאוג לבטיחותם; המועצה מילאה את חובתה כנדרש ונקטה בכל אמצעי הזהירות והבטיחות ועובר לאירוע הנטען, הפארק תוחזק על ידה בצורה מושלמת ובכלל זה התקינה הנחיות רחצה ו/או שילוט אזהרה מפני החלקה ונקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה לשם מניעת אירועים דוגמת האירוע נשוא התביעה לרבות התקנת ריצוף עשוי בטון מחוספס המונע החלקה; קבלת התביעה כנגד המועצה, בנסיבות העניין, תהפוך הפעלת בריכות ואתרי מים לבלתי אפשרית.

שלוש הן השאלות העומדות להכרעה:

מה הן הנסיבות בהן נפגעה התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

האם נסיבות האירוע, כפי שהוכחו ע"י התובעת, מקימות חבות נזיקית כלפי מי מהנתבעות? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

היה והתשובה לשאלה ב' חיובית – מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאית התובעת בעקבות האירוע?