עב"ל 60435-12-13 אליהו ימין נ' המוסד לביטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן ונציג הציבור מר מומחד מנסור; בל 2980-09-11), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בקרסול ימין מיום 13.5.10, כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי).

    

   ההליך בבית הדין האזורי

    

2. המערער, בעליו של מוסך למכוניות, טען כי ביום 13.5.10, בשעה 14:00 לערך, לאחר שבדק רכב במוסך וסיים את תיקונו, הוא החל לצאת מהרכב וכשהוציא את רגל ימין והניח אותה על ה"ליפט", רגלו החליקה והסתובבה בחוזקה.

3. בית הדין האזורי שמע את עדויות המערער, אחיו - מר משה ימין, עובד נוסף במוסך - מר יואב שטיימץ, וחוקר המוסד – מר שמואל גרובר, ועיין בתיעוד הרפואי.

4. בית הדין האזורי ציין, כי לפי הפסיקה, כאשר נדרש בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם, וכי להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, תיתנן עדיפות, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין.

5. במקרה הנוכחי קבע בית הדין האזורי, כי בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע הנטען, נרשם: "כאבים באספקט פנימי של כף רגל ימין, ללא חבלה מזה חודש", וכי טענת המערער לפיה סיפר לרופא על החבלה ואינו יודע מדוע הדברים לא נרשמו, אינה משכנעת. כמו כן הסברו של המערער כי סמוך לפגיעה היה מעוניין בטיפול רפואי ולא חשב לתבוע בגין הפגיעה, אלא לאחר שמצבו הרפואי התדרדר, אינו מתיישב עם ההנחה כי על מנת לקבל טיפול רפואי מיטבי, הנפגע ימסור לרופא את מלוא פרטי הפגיעה, וגם אם לא חשב לציין כי נפגע במהלך העבודה, הדעת נותנת כי היה עליו לציין שהיה אירוע של חבלה ברגל.

6. בית הדין האזורי הוסיף, כי אין בעדויות שהובאו מטעמו של המערער כדי לסייע לו, מאחר שבעדותו של אחיו, מר משה ימין, יש לראות כעדות אדם המעוניין בתוצאת ההליך, ומעדותו של מר שטיימץ, עלה כי כלל לא היה עד לאירוע הנטען. כמו כן, בגרסתו של המערער לחוקר המוסד נרשם כי המערער פנה לרופא לאחר שכבר כחודש סבל מכאבים ברגל ימין ולא נזכרת כל חבלה או פגיעה בקרסול.