עב"ל 57140-03-14 רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציג הציבור מר יאיר כפיר; ב"ל 32607-06-12), שבו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בירך שמאל כתאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), לפי עילת המיקרוטראומה.

2. המערער, יליד 1952, הועסק כאזרח עובד צה"ל ביחידת הבינוי משנת 1976. העסקתו נחלקה לשתי תקופות: הראשונה, בשנים 1976 – 2006, שבהן הועסק כמסגר; השנייה, בשנים 2006 – 2012, מועד הגשת התביעה למשיב (להלן – המוסד), שבהן הועסק המערער כשרברב.

3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער, וקבע כך:

   א.אשר לעבודת המערער כמסגר נקבע כי מהראיות שלפניו עולה שיום עבודתו של המערער "כלל פעולות מורכבות ומגוונות, עבודה בגובה, עבודות ריתוך, סימון, הכנה. כך גם אם נדרש התובע במצטבר לטפס על סולמות '3 שעות ביום', פעולת הטיפוס התפרסה לאורך היום כולו". ממשיך בית הדין וקובע כי לא "ניתן לבודד פרק זמן מוגדר מיום העבודה במהלכו חזר התובע על אותן תנועות בתדירות קבועה וברציפות בתקופת עבודתו כמסגר" ועל כן, "לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית מכוחה ניתן להכיר בפגיעה ממנה סובל התובע בירך שמאל, כתאונה בעבודה במסגרת הלכת המיקרוטראומה".

   ב.אשר לעבודת המערער כשרברב נקבע כי מהראיות מצטיירת תמונה דומה של עבודה מגוונת.

   ג.אשר לעבודה עם כלים רוטטים נקבע לגבי שתי התקופות כי העבודה עימם היתה בהתאם לצורך ולא ליוותה את עבודת המערער במהלך כל היום או בחלק מסוים ממנו.

4. המערער הגיש ערעור על פסק הדין. עיקר טענתו מכוונת לקיומה של תשתית עובדתית לפי עילת המיקרוטראומה כתוצאה מהטיפוס על שלבי הסולם (מינימום של 8 טיפוסים ביום), ביצוע עבודה על גבי הסולם עצמו ושלביו – דבר היוצר עומס על הירך, כן טען להרמת משקלים שונים ולעבודה עם כלים רוטטים.

5. המשיב טוען כי דין הערעור להידחות, שכן לא הוכחה תשתית לפי עילת המיקרוטראומה, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי. עוד טוען המשיב כי הטענה לגבי עבודה עם סולמות נזכרה לראשונה בתצהיר המערער, בעוד שבחקירתו של המערער על ידי חוקר המוסד כלל לא נזכר עניין הסולמות.

6. בישיבת קדם הערעור הוסכם על הצדדים כי הדיון בערעור ייעשה בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), וכי הודעת הערעור והטיעונים בעל פה כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון יהוו סיכומי הצדדים בכתב.

7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות. ממצאי בית הדין האזורי מבוססים היטב בחומר הראיות, מסקנותיו מבוססות היטב על ממצאים אלה, ולא מצאנו כל טעות ביישום ההלכה הפסוקה הנוגעת לעילת המיקרוטראומה. לדברים אלה נוסיף את ההערות הבאות: