עב"ל 42735-08-13 . ניתן ביום 18 ינואר 2015

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי ונציגות הציבור גב' שרה ברנדפלד וגב' מאירה עזר; בל 27824-01-11), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 21.12.2009 כפגיעה בעבודה, מהטעם שלא הוכח כי התרחש אירוע חריג בעבודה.

2. בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.

   הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי:

3. המערער היה משנת 1986 בעלים עצמאי של קו חלוקת עיתוני "ידיעות אחרונות" (להלן גם – העיתון) בשרון, והחל משנת 1993 בנוסף לקו החלוקה התחיל לעבוד גם כסוכן מכירות עצמאי. החל מיום 1.1.2008 היה מנהל שכיר של מחלקת ההפצה והמכירות של העיתון באזור השרון.

4. בתצהירו העיד המערער כי ככלל עבודתו הייתה כרוכה בלחץ מסוג הספק, קצב, ועמידה בזמנים; בתקופה הסמוכה למועד בו לקה באוטם נכנס לשוק העיתונות מתחרה חדש – "ישראל היום", המחולק בחינם. עיתון זה החל לכרסם בתפוצת העיתון "ידיעות אחרונות", ועובדה זו הכניסה את מערכת העיתון ללחץ, למתח ואף לחששות כלכליים; מהדורת סוף השבוע של העיתון היא המהדורה הרווחית, החשובה והגדולה ביותר, ועיקר המאמצים מופנים אליה הן במכירת שטחי פרסום והן לעניין תפוצת העיתון; הופעת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" הציבה סיכון ממשי וחמור על תפוצת העיתון, ועל רווחיות העיתון; כתוצאה מכך הדרישות והלחץ שהופעלו על מנהלי ההפצה ונציגי המכירות להגדיל את התפוצה גדלו באופן משמעותי; מבחינתו היה מדובר במאבק על מקום העבודה ופרנסת המשפחה, שכן ירידה ואי עמידה בדרישות המערכת היו עשויים לפגוע ישירות בשכרו, שהיה מבוסס על השגת יעדי מכירות, ובנוסף הייתה צפויה פגיעה בהכנסותיו כעצמאי מקו החלוקה.

5. המערער העיד בתצהירו כי בתקופה הסמוכה לאירוע הלבבי עבד יותר שעות, והפך עצבני ומתוח כפי שלא היה קודם; ביום 21.12.2009 נערך יום מכירות מרוכז בו כל סוכני המכירות של המרחב יצאו לשטח עם משימות ויעדים מוגדרים, במטרה להביא כמה שיותר עסקאות ולקוחות פוטנציאליים ולהגדיל את התפוצה; באותו יום, ארבעה ימים לפני יציאת העיתון "ישראל היום" במהדורת סוף השבוע הראשונה, המתח, הלחץ, הדרישות לעמוד ביעדים והחששות היו מירביים; המערער ושאר הנציגים חזרו עם תוצאות מדאיגות מאד מבחינת היקף המכירות; בסוף יום המכירות נערכה ישיבה אשר במהלכה הציגו מנהלי האזור, והוא ביניהם, את הישגיהם; כל משתתפי הישיבה היו בחרדה והאווירה הייתה קשה; כאיש מכירות איכותי לאורך שנים עמד בפני מצב חדש, שלא הכיר עד אותו יום – כישלון; במהלך הישיבה קם להכין קפה, התמוטט ארצה, ועבר דום לב.

6. בית הדין האזורי קבע כי מהעדויות לפניו, לרבות עדותו של המערער, עולה כי עבודתו של המערער הייתה מעצם טיבה כרוכה בלחץ קבוע ותמידי, וכן עולה כי המערער היה מצוי במצב של לחץ נפשי שנמשך על פני תקופה ממושכת, על רקע כניסתו של "ישראל היום" לשוק העיתונות שנתיים קודם לכן, ובייחוד לאור העובדה שעיתון "ישראל היום" החל להוציא מהדורת סוף שבוע; עוד עלה מהעדויות כי עובדי העיתון ובכללם המערער נערכו באופן אינטנסיבי על פני תקופה לקראת יציאת המהדורה הראשונה של סוף השבוע של "ישראל היום". בית הדין האזורי הוסיף כי לא שוכנע שהמערער חווה "עליית מדרגה" או "מתח שיא" כלשהו בימים הסמוכים ליום האירוע או ביום האירוע עצמו. מהעדויות עולה כי יום האירוע עצמו היה יום מכירות שגרתי יחסית, כזה שנערך פעם/פעמיים בחודש. יתר על כן. המערער טען ל"עליית מדרגה" או "מתח שיא" שחווה לקראת יציאת מהדורת סוף השבוע הראשונה של "ישראל היום", שהייתה שלושה ימים לפני האירוע הלבבי או שלושה ימים לאחר מכן, בעוד שמהעדויות עולה כי מהדורת סוף שבוע הראשונה של "ישראל היום" יצאה כחודש לפני האירוע הלבבי שפקד את המערער. לפיכך, הניסיון להצמיד את הוצאת עיתון סוף השבוע החדש למועד האירוע הלבבי על מנת לאבחן "אירוע חריג – כשל. בית הדין האזורי סיכם את פסק דינו בכך שלא ניתן לראות באירועי יום 21.12.2009 או בימים הסמוכים לו כ"עלית מדרגה" או "מתח שיא" ביחס לכל התקופה הממושכת שבה המערער היה שרוי בלחץ בשל כניסת העיתון "ישראל היום" לשוק העיתונות ו/או בשל צאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום".

   טענות הצדדים בערעור: