עב"ל 41882-03-14

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן; ב"ל 45496-04-13), שבו התקבלה בקשת המשיב (להלן – המוסד) לדחות את תביעת המערער על הסף בשל "התיישנות".

   הרקע

2. המערער, שאינו יודע קרוא וכתוב, הגיש למוסד ביום 27.12.2009 תביעה לתשלום דמי פגיעה והכרה בפגיעה בעבודה, כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי). כעולה מתביעתו, במוצאי שבת, 18.8.2007, אירע למערער אירוע לב. לטענתו, בצהרי היום שקדם לאירוע הלב, 17.8.2007, אירע לו אירוע חריג בעבודה – ויכוח עם פקח עירוני בקשר לעסק שבו עבד המערער כאיש אחזקה.

3. המערער זומן, במכתב שנשלח אליו בדואר, להתייצב לחקירה לפני חוקר המוסד. ביום 2.3.2010 נחקר המערער כאמור.

4. המוסד דחה את תביעת המערער (להלן – מכתב הדחיה). על גבי מכתב הדחיה, נושא התאריך 7.3.2010, נרשם כי הוא נשלח למערער בדואר רשום. במכתב נוסף, נושא תאריך זהה, הודע למערער על זכאותו לקבלת סיוע משפטי בעקבות דחיית תביעתו (להלן – ההפניה לסיוע המשפטי).

5. לשלמות התמונה יצוין כי בתחילת שנת 2009 נקבעה למערער דרגת נכות כללית למן חודש נובמבר 2007.

6. ביום 24.4.2013, בחלוף למעלה משלוש שנים מהמועד המצוין בכותרת מכתב הדחיה, פנה המערער לבית הדין האזורי ועתר כנגד דחיית תביעתו. המוסד הגיש כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף (להלן – בקשת הסילוק), בנימוק שהתביעה הוגשה בחלוף המועד להגשתה, כפי שנקבע בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן – התקנות), אשר קובעת כי:

   "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר."

7. המערער טען כי יש לדחות את בקשת הסילוק. לטענתו, שנתמכה בתצהירו, בסמוך לפני הגשת תביעתו לבית הדין הוא קיבל מכתב. מאחר שאינו יודע קרוא וכתוב, הוא פנה לשכנו שהסביר לו את תוכן המכתב – מדובר היה בהפניה לסיוע המשפטי. נוכח מכתב זה פנה המערער לבירור העניין במוסד, שם נמסר לו כי תביעתו נדחתה. בעקבות זאת הוא פעל מייד וניגש לבא כוחו על מנת להגיש את התביעה. בנסיבות אלה, כך טען המערער, לא חלף המועד להגשת התביעה, שכן טרם חלפו 12 חודשים מיום שנודע לו על דחיית תביעתו.