דחיית ערעור על תאונת עבודה/מיקרוטראומה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר יגאל סעדיה; בל' 38493-04-11), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה בפגיעה בעבודה.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי

2.המערער, יליד שנת 1950, עבד החל מיום 1.6.09 ועד ליום 18.2.10 כמכונאי אחזקה בחברת ע.ד.א פלסט בע"מ (להלן – החברה). הוא הגיש שתי תביעות נפרדות למוסד לביטוח לאומי בגין עבודה זו - האחת בגין אירוע תאונתי מחודש אוגוסט 2009 אשר הוביל לטענתו לפגיעה בכתף ימין; השנייה בגין פגיעה בכתפיים, ידיים ואצבעות הידיים כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו. שתי התביעות נדחו על ידי המשיב (להלן – המוסד).

3.אשר לאירוע התאונתי העיד המערער בתצהירו, כי "בחודש 8/09, בין התאריכים 11-14.8.09 ככל הנראה" התבקש על ידי מנהל העבודה במפעל לשאת יחד עם עובד נוסף, מר יעקב עזרא, חמישה מוטות ברזל באורך של ובעובי של 30X30 מ"מ כל אחד, שאוגדו יחד ושקלו כ – , למרחק של כ – . לפי עדותו "במהלך ההרמה של המוטות הרגשתי כאב חד בכתף ימין" וביקש ממר עזרא לפצל את המוטות כדי להקל על נשיאתם; מר עזרא סירב והם נשאו את חמשת המוטות יחד; לאחר שצעדו מספר מטרים "הרגשתי שאני לא מסוגל יותר לשאת את המשקל והנחתי את הברזלים על הארץ"; ולאחר מנוחה קצרה שב והרים את המוטות ונשא אותם כשהם מונחים על כתפו הימנית עד למקום היעד.

לפי עדותו, סבל באותו לילה מכאבים קשים ולמחרת דיווח על כך למנהל החברה והבעלים, מר גיל בר-פת וכן למר עזרא עמו נשא את המוטות; ביקש ממר בר-פת טופס בל' 250 אך נענה בשלילה ואף נאמר לו כי יפוטר אם יעמוד על בקשתו; מאחר שחשש לאבד את מקום עבודתו – לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי ולא תיעד את מועדו המדויק של האירוע; פנה לראשונה לרופא המשפחה בנוגע לפגיעה ביום 18.10.09, והוסבר לו שאין אפשרות לציין בכרטיס הרפואי כי מדובר בכאב שמקורו בפגיעה בעבודה ללא טופס בל' 250; ואת מועד האירוע המשוער, 11-14.8.09 כאמור, שיחזר בדיעבד לאחר שנזכר כי נסע לחו"ל מספר ימים לאחר מכן (ביום 17.8.09).

יצוין כי ברישום הביקור מיום 18.10.09 נכתב כי "מזה כמה חודשים חש בכאבים בכתף ימין בתנועות" והמערער הופנה לבדיקת אולטרסאונד, אך לא הוגשו לתיק בית הדין מסמכים רפואיים המשכיים כלשהם או מסמכים בהם מתועדת תלונה על פגיעה בעבודה.

4.אשר לפגיעה בכתפיים, בידיים ובאצבעות הידיים המערער העיד כי נדרש מדי יום "לפתוח, לסגור ולהבריג בחוזקה ברגים בעוביים שבין ועד , 8 ברגים למכונות כבישה קטנות ו-10 ברגים למכונות כבישה גדולות"; עשה זאת שלוש עד חמש פעמים ביום; וכל פעולה כזו ארכה בין שעה וחצי לשעתיים והתבצעה "ברציפות ובאופן חוזר ונשנה". המערער הסביר בעדותו כי פתיחת הברגים וסגירתם נעשתה תוך כדי שייצב פלטות יציקה כבדות שהורמו באמצעות מנוף ידני (פעולה המכונה "החלפת שטנצים"), כאשר "תוך כדי מאמץ להחזיק את הפלטה במרכז ביד האחת היה עליי להתחיל להבריג את הברגים ביד השנייה כדי שהפלטה לא תשתחרר, פעולה שדרשה לחץ, הפעלת כוח נגדי, דחיפה והברגה חזקה בכל הכוח". עוד העיד כי נדרש לבצע את פעולת ההברגה בין 48 ל – 84 פעמים מדי יום, לצורך פתיחה וסגירה של 24 עד 42 ברגים.

המערער העיד כי במהלך חודש נובמבר 2009 הבחין בבליטה של עצם הבריח; דיווח על כך למחרת למר בר-פת ולמר אלכס פטרובסקי, מנהלו הישיר ואף הראה להם את הבליטה; בתגובה לכך "גיל סובב ראשו תוך שהוא אומר כי הוא לא מסוגל לראות את זה ואלכס הוסיף שיתכן שהבליטה נובעת מהזזת תבניות גדולות" ומר בר-פת הציע לו לפנות לרופא ואף לממן רופא, אך כאשר "אמרתי לו שיש לי רופא אך אני זקוק לטופס בל' 250" הוא "התעלם מבקשתי". לפי עדותו טופל אצל אורטופד לאחר גילוי הבליטה הנ"ל ונשלח לבדיקות הדמיה, בהן אובחנו גוש ובליטה באזור מפרק כתף ימין ועלה כי הוא לוקה בתסמונת השרוול המסובב מימין וכן משינויים אוסטאוארטריטים במפרקים רבים.

עוד העיד המערער כי ביום 18.2.10 פנה למר בר-פת עם טפסי תביעה לפגיעה בעבודה על מנת שימלא את חלק המעסיק; בעקבות כך פיטר אותו מר בר-פת מעבודתו לאלתר וללא הודעה מוקדמת; החברה מילאה את חלק המעסיק רק בחודש אוקטובר 2010 ולכן הגיש את התביעה למשיב רק במהלך חודש דצמבר 2010 או בסמוך לכך; והוא מסתייג מהצהרת המעביד כפי שנרשמה על ידי מר בר-פת ולפיה "הודעת העובד על כאבים ניתנה תקופה ארוכה לאחר 'הפגיעה'".

5.בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדותו של המערער; עדותו של מר עזרא שהוזמן מטעמו; ועדויותיהם של מר פטרובסקי ומר בר-פת שהוזמנו מטעם המוסד, דחה את גרסת המערער בדבר קרות האירוע התאונתי. בית הדין נימק החלטתו זו בנימוקים הבאים: הגרסה העובדתית שמסר המערער לא הייתה ברורה; התגלו סתירות בין עדותו לבין עדויות העדים האחרים; והמערער לא דיווח על קרות האירוע לרופא מיד עם פנייתו הראשונה לקבלת טיפול רפואי.