עב"ל 24966-04-11 א' י' נ' המוסד לביטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת (בדימוס) עליה פוגל; ב"ל 4242-08).

    

   הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המערער, נפגע פעולות איבה, תבע לפי חוק נפגעי פעולות איבה הטבות שמגיעות לו רטרואקטיבית מיום הפגיעה. המוסד דחה את תביעתו זו וזאת לאור פרשנותו את הנוהל שמספרו 80.23, כי המערער זכאי לתשלום ההטבות באופן רטרואקטיבי מהיום בו קבעה הוועדה הרפואית את נכותו, ולא מיום פגיעתו.

3. בית הדין האזורי, בפסק דינו, דחה את טענת המערער וקבע כי הוא זכאי לתשלום ההטבות החל מיום 10.7.07, קרי היום בו קבעה הוועדה הרפואית את נכותו,  ולא מיום 1.10.93, היום שבו נפגע המערער.

    

   ההליך בערעור

4. בערעור שבפנינו נטען, כי יש לקבוע שהוראת מנהל אגף השיקום מתייחסת למועד תחילת זכאותו של הנפגע לדמי הניידות ולהטבות הנלוות ולא למועד ישיבת הוועדה. לטענתו, בעת"מ 1860/07 לופו משה נ' מדינת ישראל ביטל בית המשפט המחוזי את סעיף 80.23 להוראות אגף השיקום השולל תשלום ההטבות באופן רטרואקטיבי, בשל היותו מפלה, לא סביר ולא מידתי.

   כמו כן טען המערער, כי פרשנות המוסד מפלה בין נכים שנכותם נקבעת מיידית על ידי הוועדה לבין נכים הנזקקים להליכים מתמשכים.

5. במועד הגשת הערעור שבפנינו היה ערעור תלוי ועומד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין לופו בבית המשפט העליון. המערער בבית המשפט העליון היה קצין התגמולים – משרד הביטחון ואילו המשיבים בתיק היו מר משה לופו וארגון נכי צה"ל. משום הכלל של כיבוד הערכאות הציע בית הדין זה לצדדים כי נמתין לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר דן בדיוק באותה שאלה העולה בערעור שלפנינו.

6. באי כוח הצדדים הסכימו, אולם בהמשך המערער ביקש כי יינתן פסק דין ללא קשר לפסיקת בית המשפט העליון, אולם בית דין זה דחה את בקשתו שוב כאמור לאור כלל כיבוד הערכאות.