עב"ל 17424-08-14 המוסד לביטוח לאומי נגד לורן פלסטר

מיום 23.12.12 דחה המוסד את תביעתו מהטעם שהוא תלמיד באוניברסיטה.

6. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב ובוטלה החלטת המוסד, השוללת את זכאותו להבטחת הכנסה רק בשל כך שלמד מספר שעות ספורות (ועניינו של המשיב הוחזר לפקיד התביעות לבחינת שאר רכיבי הזכאות). השאלה שהציב בית הדין הייתה האם מבוטח שהיה פטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה, איבד את זכאותו לקצבה בשל כך שהיה באותו זמן תלמיד כהגדרתו בחוק הגם שהיקף הלימודים היה קטן. בית הדין השיב לשאלה זו בשלילה. בית הדין הסתמך על פרשת קרר (עב"ל 1368/01 מיכל קרר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.11.03; להלן – עניין קרר) בו נפסק כי בנסיבות בהן לא נדרשה התובעת להתייצב בלשכת התעסוקה, לימודים למשך שעות ספורות בשעות אחר הצהריים אינם פוגעים כשלעצמם בזכאות לקצבת הבטחת הכנסה. בית הדין הדגיש כי קבלת עמדת המוסד תוביל לתוצאה לא רצויה על פיה מי שמבצע עבודות שירות (או פטור מסיבה אחרת מלהתייצב בלשכת התעסוקה) אינו רשאי להשקיע את יתרת זמנו הפנוי בשיפור השכלתו ויכולתו העתידית לעבוד.

הבקשה וטענות הצדדים:

7.המוסד הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המוסד טוען כי סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי לפי הוראת סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6(א)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982, לא היה זכאי המשיב לגמלאות הבטחת הכנסה בעודו בגדר "תלמיד". עוד נטען כי שגה בית הדין בכך שהתבסס על עניין קרר, שכן אותו מקרה עסק באם חד הורית שלמדה במסגרת מצומצמת של מספר שעות שבועיות (פחות מ- 4 שעות), ולא נדרשה להשקעה מעבר לשעות הלימודים, בעוד שבענייננו מדובר בתלמיד לתואר ראשון, הלומד שלושה קורסים בסמסטר, על כל המשתמע מכך למטלות האקדמיות השונות הנדרשות במסגרת לימודיו. עוד צוין כי פסק הדין בעניין קרר ניתן טרם תיקון חוק הבטחת הכנסה, אשר מאפשר בתנאים מסוימים לימודים להורים יחידניים.

8.המוסד מוסיף וטוען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל ערעורו, יקשה עליו להיפרע מהמשיב. בקשר לכך נטען, בהסתמך על תעודת עובד ציבור, כי שיעור התשלום לתקופת הזכאות (4/2013- 11/2012) הינו כ- 9,500 ₪. לטענת המוסד, בנסיבות אלה, נוכח גובה התשלום ובהתחשב בכך שהמשיב נעדר תעסוקה, סיכויי הגבייה קלושים ביותר.

9.המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי היא נשענת על בסיס עובדתי שגוי לעניין סיכויי הגבייה, שכן הוא אינו חסר תעסוקה. בתוך כך מציג המשיב תלושי שכר לחודשים יוני-אוגוסט 2014, ממקום עבודה בו הוא מועסק החל מחודש אוגוסט 2013, מהם עולה כי הינו משתכר כ- 9,276 ₪ נטו לחודש. לטענת המשיב, בהתחשב בהכנסתו וכן בעובדה שהינו רווק, ובשים לב לשיעור הגמלה הצפוי- 10,000 ₪, המוסד הרחיק לכת בתיאורו את הנזק שיגרם לו כביכול אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

אשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב כי צדק בית הדין האזורי בכך שהסתמך על הנפסק בעניין קרר, נוכח הדמיון בין שני המקרים וכאשר הרציונל הגלום בשניהם זהה למדי.

10.בתשובה לתגובת המשיב חוזר המוסד על האמור בבקשתו ומדגיש כי מדובר בכספי ציבור וכי בקבלת הבקשה לא ייגרם כל נזק למשיב ובייחוד לאור טענתו כי עבד בשלושת החודשים האחרונים. המוסד מוסיף וטוען כי אין בידיו נתונים שוטפים של הכנסות מבוטחיו שכן, אין המעסיקים מעבירים דיווחים בכל חודש וכי אין בתלושי השכר בכדי להוכיח את יכולתו הכלכלית של המשיב באופן שוטף וודאי בכל רגע בחייו, שכן לא מדובר בעבודה קבועה לאורך שנים.

הכרעה:

11.נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות הנוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל (ע"ע 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, מיום 14.6.12; ע"ע 44633-10-12 דימיטרי סביניך – צוות 3 בע"מ, מיום 8.4.13).

אשר ליחס בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, מיום 22.9.10).

12. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, לרבות פסק דינו של בית הדין האזורי וטענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המוסד לא עמד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות מצדיק היענות לבקשתו וכי יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורו יתקבל. בהתחשב בתכלית הסוציאלית העומדת בבסיסו של חוק הבטחת הכנסה, ובהעדר טעמים מנגד, יש להעדיף את ביצוע פסק הדין על פני עיכובו. המשיב הוכיח לכאורה כי הינו בעל יכולת כספית ועל כן המוסד יוכל להיפרע ממנו אם יזכה בערעור. בנסיבות אלה, ולאור הסכום הפסוק שאינו גבוה, לא מצאתי ממש בנימוקי הבקשה כי יגרם למוסד נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצועו של פסק הדין.