עב"ל 13910-09-13 כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המערערת נמצאה זכאית לתשלום מזונות מן המוסד לביטוח לאומי, על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972, לתקופה קצרה. במהלך התקופה ערך המוסד חקירה, שבסיומה הפסיק את תשלום המזונות וזקף לחובת המערערת חוב. זאת מן הטעם, שהחייב, בעלה של המערערת, המשיך להתגורר עימה. כנגד החלטה זו הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי בירושלים. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת וקבע, כי החייב המשיך להתגורר עם המערערת בביתם, ועל כן החוב נזקף למערערת כדין (השופטת יפה שטיין; בל' 54748-12-11). על קביעות אלה סב הערעור שלפנינו.

2.המערערת, אם לארבעה ילדים, התגוררה במועדים הרלוונטיים לתביעתה בכפר עקב. ביום 14.9.2010 נפסקו לזכות המערערת מזונות על ידי בית הדין השרעי. על פי פסק דינו של בית הדין השרעי, חויב בעלה, מר מ' כ' (להלן: מ'), לשלם לה סך 5,200 ש"ח בגין מזונותיה ומזונות ילדיהם הקטינים. בחודש יולי 2011 הגישה המערערת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי מזונות. בהתאם, החל המוסד לשלם למערערת דמי מזונות החל מחודש יולי 2011. על סמך ממצאי חקירה שערך לאחר מכן, הודיע המוסד למערערת ביום 25.10.11 על דחיית תביעתה, מן הטעם שבעלה ממשיך ומתגורר עימה. כך הופסק תשלום הגמלה החל מחודש אוקטובר 2011, ונזקף לה חוב לתקופת התשלום מיולי 2011 ועד ספטמבר 2011, בסך 12,758 ש"ח.

יצוין כי בהתאם להסכמת המוסד לביטוח לאומי בדיון שהתקיים לפני בית הדין האזורי ביום 12.3.12 הוקפא חובה של המערערת ונפסקו הליכי הגבייה עד למתן פסק דין.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין

3.המערערת טענה בבית הדין האזורי כי היא הפסיקה לנהל עם מ' משק בית משותף ביום 28.7.10, לאחר שנשפט ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שירות. מאז לדבריה, לא חזרו להתגורר יחדיו.

4.בפסק הדין סקר בית הדין האזורי את מסכת הראיות כפי שנפרשה לפניו, לפיה, במהלך חקירה שערך המוסד בדירת המערערת בחודש ספטמבר 2011, ערכה המערערת לחוקרים סיור בדירה והראתה להם את החדרים השונים. המערערת נשאלה האם זה כל הבית, והשיבה בחיוב. המערערת לא סיפרה לחוקרים שבחדר השינה ישנה דלת לחדר אמבטיה נוסף, שהוסתרה באמצעות ארון, והם לא גילו את אותה דלת. לאחר שיצאו מדירת המערערת פנו החוקרים לשוחח עם אחותו של מ', גב' ט' כ', המתגוררת באותו בניין (להלן: ט'). בשיחה זו אמרה ט' לחוקרים כי מ' נמצא בחדר האמבטיה הנוסף, שמוסתר מאחורי הארון. בעקבות מידע זה, חזרו החוקרים לדירתה של המערערת. בית הדין קבע, כי

בתחילה לא אפשרה המערערת לחוקרים להיכנס לדירה וביקשה שימתינו בחוץ, מאחר שאחותה לא לבושה. לאחר כ-10 דקות אפשרה המערערת לחוקרים להיכנס לדירה, וכשנכנסו, התברר להם כי אחותה של המערערת כלל אינה נמצאת בה. החוקרים נכנסו לחדר השינה, הזיזו את הארון ומצאו כי אכן יש דלת מאחוריו. המערערת סירבה לפתוח את הדלת, בטענה כי אין לה מפתח. החוקרים לא פרצו את הדלת. בית הדין הוסיף והפנה לכך שהחוקרים מצאו בארון בגדי גבר. כמו כן הפנה בית הדין לחקירת המוסד ממנה עלה כי זמן קצר לאחר מכן הופיע החייב ושוחח עם החוקרים. כמו כן ציין כי בשתי הזדמנויות במהלך החקירה נצפה החייב נכנס לבניין.

6.בית הדין האזורי עמד בהרחבה בפסק דינו על סתירות שנפלו בעדותה של המערערת, שנחקרה בנוגע לשימוש שנעשה בחדר האמבטיה הנוסף - מדוע הוא ננעל, ומדוע הוסתרה דלת הכניסה אליו באמצעות ארון. המערערת טענה כי השתמשה בחדר זה כמחסן; כי שם הונח המחשב של ילדיה; כי "הטואלט שבור"; כי ילדיה השתמשו בחדר אמבטיה זה, פתחו את המים ולכלכו את חדר השינה. בית הדין קבע כי מגוון גרסאותיה של המערערת בעניין זה הן בלתי הגיוניות בעליל, ובוודאי שלא הצדיקו להזיז את הארון כדי להסתיר את קיומו של חדר האמבטיה. בית הדין הוסיף כי התנהגות המערערת בעת הגעת החוקרים הייתה חשודה, וכי על פניו, טענתה בעת שבקשו להיכנס לחדר, כי המפתח אבד לה, לא הייתה אמת. מכל מקום, דלת חדר האמבטיה לא נפתחה לחוקרים על מנת שיוכלו לבדוק אם מ' הוסתר שם עם הגיעם לדירה. כך גם לא הסבירה המערערת באופן המניח את הדעת מדוע לא סיפרה לחוקרים, כשהגיעו לדירתה בפעם הראשונה, שישנו חדר אמבטיה נוסף המוסתר על ידי ארון. תשובתה, כי "לא ידעתי שככה יקרה, ושבת חמותי תלך ותתלונן נגדי" (עמ' 6 שורה 32 לפרוטוקול הדיון מיום 27.9.12), מחזקת את טענת המוסד כי מ' הוסתר בארון מיד כשהגיעו החוקרים. בית הדין האזורי פירט סתירות נוספות בעדותה של המערערת בעניין מקום עבודתו של מ', וציין כי העובדה שעל פי דו"ח החקירה שנערך הופיע מ' זמן קצר לאחר הכניסה לדירה במקום, באמצע יום עבודה, מלמדת כי הוא היה באזור כפר עקב ולא בתל אביב או נצרת כפי שטענה המערערת. המערערת אף לא הסבירה באופן מניח את הדעת את טענתה כי מ' עזב את הבית בגלל עבודות שירות, ומה הקשר בין שני הדברים. כמו כן המערערת העידה באופן ספונטאני כי לאחר תקופה זו יצא מ' מביתה לעבודתו בבקרים. נוכח האמור קבע בית הדין האזורי כי עדותה של המערערת אינה אמינה כלל בעיניו.

7.בית הדין התייחס לטענות המערערת כי לא ניתן להסתמך על דבריה של ט', שלוקה במחלת נפש קשה, וקבע, כי מצבה הנפשי של ט' בעבר, או מניעיה לגילוי סוד הדלת הנסתרת אינם רלוונטיים, שהרי המידע שמסרה אודות הדלת הנסתרת התברר כנכון. בהתאם דחה בית הדין את טענת המערערת לעניין אי הזמנתה של ט' למסירת עדות , וציין כי גם ללא העדתה, הדברים מדברים בעד עצמם.

בית הדין ציין עוד כי הבעל, מ', נצפה פעמיים בכניסה לבניין. לפי קביעת בית הדין בעובדה זו יחד עם עניין המסתור בחדר האמבטיה יש כדי לחזק את הטענה כי מ' הגיע לבית המערערת, שם הוא גר, ומשם יצא לעבודתו. בית הדין ציין כי מהודעתו של מ' לחוקרים עלה כי הוא לא מדבר עם אחותו ט', וכי אין ביניהם קשר, ועל כן אין זה סביר כי יגיע לבקר דווקא אותה. בית הדין אף התייחס בהרחבה לעדותו של מ', שהתחמק ממתן תשובות ענייניות גם לשאלות פשוטות שנשאל, וניכר כי ניסה להתאים את עדותו לעדותה של המערערת. אשר לחדר האמבטיה המוסתר, ציין מ' כי הארון הונח שם כי הארון עצמו היה שבור. בית הדין ציין התרשמותו כי עדותו של מ' אינה אמינה. עוד התייחס בית הדין לעדותה של גב' תגריד אבו דיאב, אחותו של מ', וציין כי היא לא התגוררה באזור ולדבריה לא התערבה בענייניהם. לפיכך, בעדותה כי מ' לא ביקר באזור ביתה של המערערת אין כדי להעלות או להוריד. זאת במיוחד שמ' כן נצפה באזור.