עב"ל 12360-07-12 מלך נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר משה בנדה ומר אלי ארן; בל 1034/10), בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעתו מיום 18.9.2008, אוטם שריר הלב, כתאונת עבודה.

2. בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב. בנוסף, לבקשת המערער, הגישו הצדדים השלמת טיעון בכתב. פסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול, השלמת הטיעון וכלל החומר שבתיק.

   הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי:

3. המערער, יליד שנת 1969, עבד בתקופה הרלוונטית להליך כמפעיל טרקטור/מחפרון בחברת ש.י.כ. תשתיות מים בע"מ (להלן – החברה). בעל החברה ומנהלה הוא מר יורם כהן.

4. לגרסת המערער בתצהירו שהוגש לבית הדין האזורי, במהלך שנות עבודתו, קופחו זכויותיו כעובד (הפחתה בלתי צודקת של חופשה שנתית, אי תשלום דמי הבראה ועוד); כשבוע לפני אירוע הלב ניסה לדבר עם מר כהן, אולם ניסיונותיו לא צלחו, והוא חש כעס גדול כלפיו, והחל לסבול מכאבים בחזה; הכעס הרב, התסכול ותחושת ההשפלה הגיעו לשיאם ביום או יומיים לפני אירוע הלב, עת הבין שהמעסיק מתחמק ממנו, והוא אף שלח לו הודעת SMS בענין, שלא נענתה; ביום 18.9.2008 עבד באתר רחובות ההולנדית, ביחד עם רתך בשם אוסמה שלבי, בהנחת קווי צינורות; בשלב מסוים, הבחין מר שלבי כי חסר לו חלק צינור להשלמת עבודתו והוא ביקש מהמערער להביא לו באמצעות הטרקטור קטע צינור כבד במשקל מוערך של 120 ק"ג להשלמה; כיון שלא היו בארגז הכלים שרשרת ואף לא חגורת הרמה, ניסה להרים את הצינור באמצעות כף הטרקטור. ניסיון זה לא צלח והוא נותר כאשר חלק מהצינור מצוי בתוך כף הטרקטור וחלקו בקרקע מחוץ לכף; בשלב זה ניסה לקפל את כף הטרקטור באמצעות ידית וכשכף הטרקטור הייתה מצויה במצב סגירה לא מלאה, החל לפתע חלק הצינור שהיה מחוץ לכף להתגלגל החוצה; הוא דחף בידיו את הצינור לכיוון הכף, והכל תוך הפעלת מאמץ רב שאינו רגיל בו, שכן בדרך כלל הרים צינורות באמצעות שרשרת או חגורת הרמה; בשלב זה פגע הצינור בחלקה החיצוני של כף הטרקטור, וכתוצאה מפגיעה זו הושלך לכיוונו, פגע בו בעצמה בבית החזה וגרם לנפילתו לקרקע; לאחר שהתאושש, וכשראה שהניסיון צלח בחלקו, החליט להמשיך בנסיעה איטית לכיוון מר שלבי, כשחלק הצינור מצוי מחוץ לכף; לאחר נסיעה קצרה של 20 – 10 מטר חש כאבים עזים בחזה ובזיעה קרה ופסק מהנסיעה, ופנה לסניף קופת חולים מאוחדת שהיה בסמוך לאתר, אולם לא היו בסניף רופא או אחות; אחר זאת, התקשר למר שלבי וביקש ממנו להגיע אליו ולפנות אותו לבית החולים; הוא פונה לבית חולים קפלן, ושם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב. המערער הוסיף בתצהירו כי למיטב הבנתו, אירוע הלב נגרם לו הן כתוצאה מהכעס בו היה נתון בסמוך למועד האירוע, שנגרם עקב יחסו המעליב של מר כהן, והן כתוצאה מהמאמץ הפיסי החריג שהשקיע בהרמת הצינור הכבד שפגע בחזהו.

5. בבית הדין האזורי העידו המערער, מר אוסמה שלבי ומר כהן. שני האחרונים זומנו להעיד על ידי המוסד לביטוח לאומי.

6. בית הדין האזורי ציין כי המערער מייחס את חריגות האירוע לצירוף של שלושה גורמים – כעס והשפלה אותם חש נוכח התעלמות המעביד מפניותיו; הרמת הצינור הכבד; מכה אותה קיבל מהצינור. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח כי איזה מגורמים אלה או צירופם של גורמים אלה מהווה אירוע חריג, כמפורט להלן.

7. לענין תחושות הכעס וההשפלה עקב התעלמות המעביד מפניותיו: בית הדין האזורי קבע כי הוא מקבל את גרסתו של המערער כי היו לו תלונות כלפי המעסיק, אשר לא קיבל אותן, אולם לא כל דרישה של עובד הנדחית על ידי המעסיק מהווה אירוע חריג; התלונות בעניין ניכוי חופשה בגין השבתת הטרקטור או פירוט בתלושי השכר של תשלום חופשה והבראה ללא שאלה שולמו בפועל לא היו תלונות על אירועים חדשים; לא היה ויכוח בין מר כהן לבין המערער. הגרסה כי היה למערער ויכוח עם הפקידה באמצעותה מסר לו מר כהן כי בקשתו נדחית לא הועלתה בהודעה, ומכל מקום לא הוכח כי מדובר בויכוח חריג; גם אם המערער פנה למר כהן בהודעת SMS ולא נענה, טענה שהוכחשה על ידי מר כהן, אין לראות בכך אירוע חריג; על פי עדותם של מר כהן והמערער עד לאשפוז היחסים ביניהם היו טובים. לכן, גם אם מר כהן התעלם מדרישת המערער במשך שבוע – שבועיים אין לראות בהתעלמות זו כשלעצמה, ואף אם מצטרפת לאירועים הנוספים, משום אירוע חריג.

8. לעניין הרמת הצינור הכבד והמכה: בית הדין האזורי לא קיבל את גרסת המערער לעניין הרמת הצינור הכבד והמכה מנימוקים אלה: