עאסי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.תביעתו של התובע לדמי פגיעה בגין פגיעה מיום 4.7.11 נדחתה בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובע ובין אחיו, בחברת ע.א.ס. המזרח התיכון.

המחלוקת בין הצדדים, כפי שהוגדרה בישיבת הקד"מ היא: האם התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובע ובין חברת ע.א.ס. המזרח התיכון בע"מ בתקופה הרלוונטית, ואם כן – האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 4.7.11.

2.לטענת התובע, יש לראות בו כעובד בחברה בבעלות אחיו. התובע הועסק כמנהל מחסן וכן כאחראי על סידור הניירת וקיבל את השכר כפי שהוצהר לרשויות. התובע אף הפנה לאישור רו"ח לגבי העסקתו בחברה.

בנושא התרחשות התאונה, נטען כי התובע ואחיו תיארו את התאונה, שאירעה כאשר עגלה נגררת לרכב התנתקה מהרכב ונפלה על רגלו של התובע. התובע טען כי מאחר שקיבל משככי כאבים, היה מטושטש ואף אחיו שראה אותו פצוע, היה נסער וככל הנראה שזו הסיבה לכך שנרשם תיאור שונה במסמכים הרפואיים.

3.לטענת הנתבע, התובע נתן לאחיו עזרה משפחתית ללא תשלום. אין זה סביר כי התובע עבד במשך שנה שלמה אצל אחיו וקיבל שכר רק בגין שלושה חודשים ובגינם יקבע שהיו יחסי עובד – מעביד. בנוסף, מהראיות עולה כי התובע היה מעורב בהנהלת חשבונות של החברה ואף מילא דוחות לנתבע. למרות זאת, הוא לא דיווח על עצמו כעובד. מעבר לכך, קיימת תנודתיות משמעותית בשכר שדווח והשכר אף תוקן באופן רטרואקטיבי, לאחר התאריך בו התובע נפגע.

ביחס לאירוע התאונתי, נטען כי הרישומים הרפואיים מדברים בעד עצמם, ושם נכתב כי התובע נפגע בעת החלפת גלגל ברכב ולא בעגלה. משום כך, אף קיומה של תאונה לא הוכח.

4.לאחר ששמענו את התובע ואחיו מעידים ועיינו בראיות שהוצגו, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

5.טרם שנפנה לפרט את הנימוקים לדחיית התביעה, נציין כי עדות התובע לא היתה מהימנה, וזו בלשון זהירה. התובע העיד שהוא רו"ח בהכשרתו, סיים את הלימודים בשנת 2005 ואף עשה התמחות (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 14-16). בנוסף, התובע הצהיר כי היה "אחראי על הנהלת החשבונות של החברה" (סעיף 7 לתצהירו). למרות דברים אלה, התובע פתח את החקירה הנגדית בהצהרה כי היה מחסנאי בחברה, שומר ומקבל משאיות וכי "לא ממש התעסק בהנהלת חשבונות". התובע המשיך והעיד כי לא טיפל בדיווחים לנתבע ולרשויות המס (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 16 עד עמוד 4, שורה 2). עדות זו נסתרה על ידי דיווחים לנתבע בכתב ידו של התובע ובחתימתו (נ/1, נ/2, נ/4, נ/5). גם לאחר שעומת עם המסמכים ואישר כי הם בכתב ידו, התובע חזר – ללא הסבר מניח את הדעת – על הטענה כי "הייתי מחסנאי ואחראי על קבלת המשאיות וסידור ניירת, לא ממש עשיתי הנה"ח בחברה, רק עזרתי, אבל זה לא היה התפקיד שלי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 22-23). התובע אף לא הסביר מדוע לחוקר מסר הצהרה לפיה "אני זה שעשיתי את המאזן והכנתי את החומר לרואה החשבון חיצוני של החברה, אני כותב צ'קים ובודק ... חשבוניות זה אני עושה, כל מה שקשור לניירת של החברה אני עושה." (נ/9).

בשים לב לעובדה שהתובע הוא רו"ח בהכשרתו, איננו מקבלים כמהימנה את עדותו לפיה לא התייחס למשמעות של הדוחות שהוא מילא ואשר הוגשו לנתבע (עמוד 5, לפרוטוקול, שורות 18-19).

מאותה סיבה, אנו סבורים שיש לראות בחומרה יתירה את העובדה שהתובע עצמו הוא שכתב את דיווחי השכר לנתבע והוא זה אשר דיווח בדיעבד, לאחר הפגיעה, על שכר גבוה יותר מהשכר שדווח מלכתחילה. נדגיש כי על פי הראיות, הדיווח המתקן, בו הצהרה על השכר הגבוה, נמסר ביום 19.7.11 (נ/1), בעוד שהתובע נפגע ביום 4.7.11 (נ/7, נ/8).

על רקע הדברים האלה, נפרט את הנימוקים לדחיית התביעה.

קיומם של יחסי עובד - מעביד

6.על פי ההלכה הפסוקה, "קרבה משפחתית אינה מונעת היווצרות יחסי עובד - מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה (דב"ע נג/ 0-78 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 258 (1993)).

עוד נפסק כי "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 6.9.12).

7.התובע דווח כעובד של החברה, ע.א.ס המזרח התיכון בע"מ, שהיא חברה בבעלות אחיו (להלן – החברה) בחודשים אפריל – יולי 2011 (נ/6). על פי עדותו של התובע, הוא טיפל בכל הניירת של החברה, כתב שיקים ועזר בהכנת המאזן, מול רואה החשבון החיצוני של החברה, וזאת גם בתקופה הקודמת לדיווח. תשובתו של התובע לגבי ההבדל בין העזרה שהושיט לאחיו ולחברה בבעלותו בתקופה שקדמה לאפריל 2011 לבין התקופה שלאחר מכן, היתה מגומגמת ומתחמקת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 5-10). אחיו של התובע העיד כי התובע מטפל בהנהלת החשבונות של החברה לכל הפחות משנת 2005 והוא אינו מקבל שכר בתמורה לעזרה זו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 19- 26; עמוד 8, שורות 6-9).

עדויות אלה סותרות את הטענה כי בתקופה הרלוונטית התובע היה "עובד" של החברה. למעשה, לא הוצג כל הסבר וגם לא תואר כל הבדל בין העזרה אותה התובע מושיט בעסק של אחיו ובין העבודה אותה הוא מבצע תמורת שכר.

8.למעט דיווחים על שכר, לא הוצגה כל ראיה לגבי תשלום שכר בפועל. התובע אמנם הסביר בתצהירו כי תשלומי השכר הועברו אליו באיחור ובצורה לא מסודרת עקב מצב כלכלי קשה של החברה, אך לא הובאה כל ראיה ממשית בדבר תשלום בפועל של השכר. יוער כי במכתבו של התובע לנתבע (נספח ג' לתצהיר התובע), ניתן הסבר לפיו השכר משולם משיקים של לקוחות החברה, מאחר שלחברה אין חשבון בנק על שמה ובנוסף קיבל חלק מהשכר במזומן. צורת תשלום זו, שאינה מתיישבת עם הוראות הדין, מעוררת סימני שאלה בדבר מהות ההתקשרות בין הצדדים. בכל אופן, היא אינה התנהלות שגרתית שיכולה להעיד על קיומם של יחסי עובד – מעביד.

9.בנוסף, לא ניתן הסבר לשאלה כיצד נקבע שכרו של התובע ומדוע היו שינויים רבים ומשמעותיים בגובה הסכומים ששולמו לו כשכר. לגבי גובה השכר, אחיו של התובע מסר תשובה כללית לפיה "לפי העבודה שעבד ולפי התקופות, זה משתנה..." (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 14 ור' גם בהמשך אותו עמוד).

עוד עולה מעדות האח, כי בשנת 2010 התובע השתכר כ – 9,000 ₪ לחודש, בשנת 2012 קיבל 3,000 ₪, במאי 2011 קיבל 2,500 ₪ וביולי 2011 (חודש הפגיעה) קיבל 9,000 ₪ (עמוד 8 לפרוטוקול, נ/1 – נ/6).