עאמר נ' מועצה מקומית פקיעין

פסק דין

א.המבקש הגיש כנגד המשיבה, המועצה המקומית פקיעין (להלן: "המשיבה"), תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית.

הקבוצה שהמבקש מעוניין לייצג היא: כלל הנישומים בתחום שיפוטה של המשיבה אשר חוייבו ו/או שנגבתה מהם על ידי המשיבה ריבית על תשלומי חובה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות").

ב.המבקש הוא תושב פקיעין, מחזיק בדירת מגורים בתחום השיפוט המוניציפלי של המשיבה, ומחוייב על-ידי המשיבה בארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין הנכס שבחזקתו. לטענת המבקש, הוא שילם במהלך השנתיים האחרונות מזמן לזמן תשלומי חובה למשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וזאת לכאורה, על פי חוק הרשויות המקומיות.

ג.טוען המבקש, שלפי חוק הרשויות המקומיות מתווספים לחובות שבפיגור הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, וכן ריבית בשיעור חודשי של 0.75% לחודש, משמע, 9% לשנה או 18% לשנתיים. ואולם, כך טוען המבקש, המשיבה נהגה ונוהגת לשערך ולחייב אותו ואת הקבוצה לשלם את המגיע בשיטת "ריבית דריבית", דהיינו, מוסיפה מידי חודש ריבית על הקרן, בתוספת לריבית שכבר נצברה לתחילת החודש, כך שהריבית השנתית מגיעה ל-9.38% לשנה (במקום 9%), ו-19.64% לשנתיים פיגור (במקום 18%).

ד.טוען המבקש, שאין למשיבה סמכות המאפשרת לה לגבות את חובותיה בשיטת "ריבית דריבית" ומשמע, שפעולתה זו של המשיבה אינה כדין.

לטענת המבקש, סכום התביעה האישית שלו הוא 8 ₪, וסכום התביעה הייצוגית 190,000 ₪.

ה.המשיבה הגישה הודעה לבית המשפט, לפיה היא חדלה מן הגבייה שבגינה הוגשה בקשת האישור, כשמועד חדילת הגבייה הינו מתאריך 1.1.2013, וזאת למרות שלטענת המשיבה הסוגיה של גביית פיגורי ארנונה בשיטת "ריבית דריבית" טרם הוכרעה סופית בערכאות.

הואיל וחדילת הגבייה הינה מתחילת השנה הנוכחית, מבקש ב"כ המשיבה שלא לאשר את התובענה כייצוגית.

ו.ב"כ המבקש הגיש בקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש, כשלטעמו אלה צריכים לשמש תמריץ כלכלי לתובע הייצוגי ולעורך הדין להגשת תובענות ייצוגיות נגד הרשויות המנהליות. המבקש היה מצוי בסיכון של פסיקת הוצאת משפט לחובתו, והוא ובא כוחו השקיעו מאמצים רבים בגיבוש הבקשה והתובענה.

ז.ב"כ המבקש עותר לפסוק גמול למבקש בסכום של 40,000 ₪, שכר טרחת עו"ד בסך 125,000 ₪ בתוספת מע"מ, וסכום של 3,500 ₪ בגין הוצאות רואה החשבון מר מחמוד מג'דוב שערך את חוות דעתו עבור המבקש.

ח.ב"כ המשיבה מציין, כי בטרם שהוגשה בקשת האישור, היתה פנייה כללית בלבד אל המשיבה מטעם ב"כ המבקש, בה נטען בצורה כללית וסתמית שבעקבות פנייה של תושבי המקום (ללא ציון שם המבקש), הוכנה חוות דעת מקצועית שלפיה התברר, כי המשיבה גובה ריבית בשיעור גבוה מן המותר, כל זאת מבלי להיכנס לעובי הקורה, מבלי להבהיר למשיבה את אי החוקיות הנטענת, ומבלי שגם צורפה חוות הדעת הנטענת.

באותו יום ענה ב"כ המשיבה לב"כ המבקש וציין, שאין באפשרותו להתייחס לפנייה שרב הנסתר בה על הנגלה, וכאשר גם לא ברור מי הם "תושבי המקום" שפנו לב"כ המבקש, ומה תוכנה של חוות הדעת עליה מסתמך המבקש.

ט.ב"כ המבקש לא חזר לפנות למשיבה. לטענת המשיבה, אילו היה המבקש מעדכן אותה אודות טענותיו לגוף הענין, היתה נחסכת הפנייה לבית המשפט והתועלת הציבורית היתה מושגת ללא צורך בהגשת בקשה זו.

לאחר הגשת הבקשה התחוור למשיבה, כי ב"כ המבקש מייצג תובעים ייצוגיים באותו ענין נגד רשויות מקומיות רבות, ובבקשותיו הוא הסתמך על חוות הדעת שערך רואה החשבון מחמוד מג'דוב, ומדובר בתביעות דומות, שנערכו בהן שינויים קלים כדי להתאים את הבקשה לכל מבקש ומבקש. לכן, כך נטען, ניהול ההליך בתיק הצריך מאמצים וטרחה מועטים מאד, ובוודאי הוא כך לנוכח הודעת החדילה של המשיבה.

י.כמו כן נטען בתשובה המשיבה, שבבקשת האישור לא ציין ב"כ המבקש את פרטי התובענות הייצוגיות שהוגשו, גם לבית משפט זה, בבקשות זהות, וזאת על מנת שניתן יהיה להחיל את מנגנון הדיון שבסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. התנהגות המבקש מצביעה, כך נטען, על שיטה שנועדה להפיק רווחים על חשבון הקופה הציבורית תוך ניצול ההליך של תובענה ייצוגית.

י"א.נוכח הודעת החדילה, שלפיה חדלה המשיבה מלגבות את ריבית הפיגורים נכון ליום 1.1.13, עותר ב"כ המשיבה שלא לאשר את התובענה הייצוגית ומוסיף, כי הודעת החדילה הוגשה בשלב מקדמי ביותר של ההליך, בטרם התקיים דיון לגוף הענין, דבר שהביא לחסכון בזמן שיפוטי יקר וההשקעה של המבקש בניהול ההליך היתה מועטה.

י"ב.מוסיף ב"כ המשיבה, שלמעשה סוגיית גביית ריבית על דרך "ריבית דריבית" בגין פיגורי ארנונה, טרם הוכרעה סופית. אמנם ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בתיק ת"צ (מרכז) 52342-07-11 בית איגמי נ' עיריית ראשון לציון (27.3.2013), אך, כאמור, הענין טרם הוכרע סופית. למרות זאת בחרה המשיבה להגיש הודעת חדילה, וזאת, בין היתר, נוכח הסכום הנמוך מאד שהיא גובה כתוצאה מן ההפרש בין שיטת הגבייה של "ריבית דריבית" לבין "ריבית פשוטה".

י"ג.טוענת המשיבה, שההשקעה שנדרשה מן המבקש לניהול ההליך לא היתה גבוהה, והסיכון לחיובו של המבקש בהוצאות היה קלוש. הריבית שגובה המשיבה מחושבת אוטומטית במחשביה של המשיבה, לפי תוכנה שהוטמעה והותקנה על ידי החברה לאוטומציה של השלטון המקומי. המשיבה סמכה בענין זה על הידע הרב שיש לחברה לאוטומציה, כשלמשיבה עצמה לא היתה כל כוונה לגביית יתר או לגבייה בניגוד לדין.

י"ד.מוסיפה המשיבה וטוענת, שלא נהיר כיצד הגיע המבקש לכך שסכום התובענה הייצוגית של כלל חברי הקבוצה עומד על 190,000 ₪ כשהתביעה האישית שלו עומדת על 8 ₪, כל זאת ללא תימוכין בחוות הדעת שהוא צירף, ומבלי שהסתמך על דו"חות הגבייה של המשיבה.