עאמר נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 30/05/12, על ידי השופט א. קאופמן בתת"ע 2422-01-10.

2.בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות עקב סירובו לבצע בדיקת ינשוף. הערעור מופנה כנגד ההרשעה בדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") ותקנה 169ב' (א) לתקנות.

4.בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 01/01/10 בשעה 01:53 בכביש 85 ברכב, עוכב על ידי המשטרה ונתבקש לבצע בדיקת ינשוף, אך הוא סירב. עקב כך, יוחסו לו העבירות שפורטו לעיל.

5.המערער כפר בעובדות כתב האישום ועל כן, שמע בית משפט קמא את ראיות הצדדים והרשיע אותו בדין.

לאחר מכן, שמע את הטיעונים לעונש והטיל עליו את העונשים הבאים:

חודש ימים של מאסר על תנאי למשך שנתיים, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי ימי הפסילה המנהלית, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים כמפורט בגזר הדין, 1,500 ₪ קנס והתחייבות כספית על סך 3,000 ₪.

6.כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

הכרעת הדין של בית משפט קמא:

7.בית משפט קמא סקר בהכרעת הדין את הראיות שהוא שמע והתמקד בשאלה האם הוכיחה המשיבה את הטענה שהמערער סירב לבצע את בדיקת הינשוף.

8.המערער פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים בעניינו ובית משפט קמא אפשר לו זאת ורק לאחר שהבקשה נדחתה, נשמעו ראיות הצדדים.

9.בית משפט קמא קבע כי הוא התרשם באופן חיובי מעדויות עדי המשיבה. לדעתו, מדובר בעדים מהימנים ומקצועיים.

10.עיכובו של המערער היה אקראי והשוטרת שפנתה אליו הריחה כי ממנו נדף ריח אלכוהול. על כן, ביקשה ממנו לבצע בדיקת נשיפון ובתגובה ביקש ממנה המערער, להמתין מספר דקות כי הוא עישן סיגריות.

11.המערער טען בפני השוטרת כי הוא היה שוטר בעבר ועורך דין במקצועו וכי במהלך עיסוקו ומניסיונו, לדעתו, מכשירים אלו לא אמינים.

למקום הגיע קצין משטרה שהסביר למערער את משמעות הסירוב וחרף זאת, זה עמד בשלו והמשיך בסירובו.

השוטרת כותבת כי המתינה מעל 15 דקות ואז ביקשה ממנו לבצע את בדיקת המאפיינים ושוב המערער חזר וטען כי הוא לא מאמין במכשירים אלו.