עאמר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בפתח תקווה (כב' השופטת קמיר-וייס) מיום 18.7.11 שבה דחתה את בקשתו של העורר לעיון חוזר לאפשר לו יציאה לעבודה.

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של החזקת נשק, החזקת תחמושת ושיבוש מהלכי משפט.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים החליט ביהמ"ש קמא לשחרר את העורר למעצר בית מלא בכפר קאסם, באיזוק אלקטרוני ובפיקוחם של שני מפקחים, ובערובות כספיות כמפורט באותה החלטה.

החלטה זו ניתנה ביום 16.6.11. טרם יבש הדיו על החלטה זו, וכבר ביום 12.7.11 הוגשה בקשתו של העורר לאשר לו יציאה לעבודה. ביהמ"ש קמא דן בבקשה זו והחליט, בהחלטתו מושא ערר זה כי לא נתקיימו תנאי סעיף 52(א) לחוק המעצרים היינו כי נשתנו הנסיבות או חלף זמן ניכר, ועל כן דחה את הבקשה.

בערר טוען העורר כי הינו יושב חסר מעש מזה כחודשיים ימים במעצר בית, ללא כל פרנסה או תמיכה כלכלית. כן הוא טוען כי אפשרות היציאה לעבודה הוכרה והועדפה בפסיקת ביהמ"ש העליון על פני ישיבה בחוסר מעש בבית, והוא מפנה בעניין זה למספר פסקי דין בכללם בש"פ 3611/10. הוא מציין כי הינו נעדר עבר פלילי וזוהי הסתבכותו היחידה עם החוק. לטענתו החלופה שהוצגה בפני ביהמ"ש היינו עבודה במוסך של אביו כפר קאסם היא חלופה הרמטית המבטיחה שמירה על תנאי השחרור, ולא תפגע באינטרס הציבורי.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערר. הוא מפנה את תשומת הלב לכך שבסעיף 52(א) לחוק המעצרים נקבעו תנאים אשר אינם מתקיימים במקרה דנן. לטענתו פסקי הדין אשר הוגשו ע"י ב"כ העורר אינם דומים למקרה שלפני, ולא נפלה כל שגגה בהחלטה מושא הערר.

אכן סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) קובע כי עיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש מותנה בכך שנתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

הגם שבמספר פסקי דין ניתנה פרשנות מרחיבה משהו לתנאים אלה, בכל אופן במרבית הפסיקה עמד ביהמ"ש על הצורך בהתקיימות התנאים ולא נעתר לבקשה לעיון חוזר אשר הוגשה זמן קצר לאחר מתן ההחלטה.

כך, בבש"פ 5695/10 קבע כב' השופט גרוניס: "לא חלפו אלא כ-6 שבועות מיום החלטתו של ביהמ"ש המחוזי והוגשה בקשה לעיון חוזר שמטרתה להקל בתנאי השחרור, זאת על דרך מתן אפשרות לעורר לעבוד בעסקו. כאמור, בהתחשב בתקופה הקצרה שחלפה מאז החלטת השחרור, לא מצאתי שלעת הזו קיימת הצדקה לעיון חוזר".

כך גם בבש"פ 4314/10 שם קבע כב' השופט ג'ובראן כי "טרם בשלה העת לשחרר את העורר ממעצר הבית בו הוא נתון, וזאת נוכח העובדה כי חלפו רק 4 חודשים מאז החלטתו של בימ"ש זה אשר קיבל את בקשתו באופן חלקי".

יצוין כי בבש"פ 3611/10 מצא ביהמ"ש העליון נסיבות אשר הצדיקו קבלת הבקשה באותו מקרה אולם גם שם נאמר כי "ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה".

במקרה שבפניי דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה מהטעם שלא חלף זמן ניכר, כמצוות סעיף 52(א) לחוק, ואינני סבור כי שגה בהחלטתו.

על כן אני דוחה את הערר.

לכשיחלוף זמן ניכר או ישתנו הנסיבות ניתן יהיה כמובן להגיש הבקשה שנית.

ניתנה והודעה היום י"ד אב תשע"א, 14/08/2011 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: אורית קרוג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: