עאמר כאמל ואח' נ' בן אבו אליהו ואח'

פסק דין

התביעה שבפני היא בעקבות תאונה מיום 23.07.2007, בין רכב בבעלות התובע מס' 1, מר כאמל עאמר, בו נהגה התובעת מס' 2, גב' פנינה אלי, לבין רכב בבעלות הנתבעת מס' 2, בו נהג נתבע מס' 1, מר אליהו בן אבו.

הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה. להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה וההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:

לטענת התובעים, בתאריך הנ"ל, היה רכבם במצב חניה באזור התעשייה בראש העין. בעוד נהגת הרכב, תובעת מס' 2, עומדת ליד הרכב, כאשר דלת הרכב פתוחה, הגיח רכב הנתבעים ופגע ברכב ובנהגת. נהג רכב הנתבעים ברח מן המקום ובזכות רדיפתה של תובעת מס' 2 אחריו, השיגה האחרונה את פרטיו.

תובעת מס' 2, גב' פנינה עאמר, העידה בבית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. היא מסרה כי בכל בוקר היא נוסעת לפארק אפק. ביום התאונה היא חנתה בחניה ויצאה מרכבה, היא חיפשה את המפתחות וכשלא מצאה אותם חזרה לרכב, פתחה את דלתו עד לחצי, חיפשה את המפתחות כ-8 שניות ואז הרגישה שמישהו התנגש בה. לטענתה, כדי שיצליח לפגוע בה רכב הנתבעים עלה על המדרכה, היא נפלה, קיבלה מכה באגן, הסתכלה על נתבע מס' 1 והוא המשיך בנסיעה וברח מהמקום, היא נכנסה לרכבה, רדפה אחריו, צפצפה לו ולבסוף חסמה את רכבו ועצרה אותו. נתבע מס' 1 אמר לה כי היא האשמה בתאונה, היא שאלה אותו מדוע הוא לא עצר לאחר שהפיל אותה ואמרה לו כי הוא האשם בתאונה. נתבע מס' 1 לא הסכים למסור לה את פרטיו, היא התקשרה למשטרה, נתנה לו את הטלפון ולאחר שצעקו עליו, הוא הסכים למסור את פרטיו.

כאשר עומתה עם טענתו של נתבע מס' 1, שאלה מדוע אם היא משקרת לא עצר האחרון את רכבו לאחר התאונה אלא רק כאשר עצרה אותו בסוף הפארק.

מחקירתה הנגדית של גב' עאמר עלה כי היא אינה זוכרת מיהו סוכן הביטוח שלה אך היא התקשרה אליו כדי לדווח על התאונה, היא אינה זוכרת אם היא או בעלה מילאו טופס על התאונה אצל סוכן הביטוח, היא אינה זוכרת אם סוכן הביטוח שלה אמר לה שרכבה ורכב הנתבעים מבוטחים באותה חברת ביטוח, היא עצמה טיפלה בעניין מול חברת הביטוח אך היא לא הביאה עימה טופס על כך משום שלא נאמר לה שעליה להביאו.

כאשר נשאלה אם היא מסכימה כי היא אחראית לתאונה, השיבה בשלילה ומסרה כי רכב הנתבעים פגע בה וברח מהמקום.

כאשר נאמר לה כי היא אינה יכולה לפתוח את דלת הרכב ולהשאירה פתוחה אפילו אם מדובר במספר שניות, השיבה כי היא חנתה בחניון ואילו רכב הנתבעים עלה על המדרכה.

כאשר נשאלה אם מיהרה לפתוח את המזנון בו היא עובדת, השיבה בשלילה משום שמדובר במזנון שלה.

היא לא העלתה בדעתה שרכב הנתבעים יפגע בה, החניון הוא מקום מסודר ואין בו שום סכנה, אפילו אם היא הייתה פותחת את דלת הרכב עד הסוף הוא לא יכול היה להתנגש ברכבה אלא אם היה עולה על המדרכה. כמו כן, חלקו הקדמי של רכב הנתבעים, החלק הרחב יותר, נפגע בתאונה. כאשר נשאלה כיצד נפגעה דלת רכבה, השיבה כי הדלת הייתה חצי פתוחה ובשל הפגיעה היא הוטחה קדימה ושבה חזרה.

מחקירתה החוזרת של גב' עאמר עלה כי מקום העבודה שלה נמצא בחניון בו ארעה התאונה.

על מנת לתמוך בכל טענותיהם הפנו התובעים את בית המשפט אל חוות דעת שמאי הרכב, אל חשבונית שכר טרחתו של שמאי זה, אל תמונות המתעדות את הנזק לרכב, אל תיק המיון של נהגת רכב התובע ואל אומדן נזק.

לטענת הנתבעים, בתאריך הנ"ל, נסע רכב הנתבעים בנתיב נסיעתו, בעוד רכב התובעים עמד בצד הכביש באותה עת, לפתע נפתחה דלתו של האחרון ופגעה ברכב הנתבעים.

נתבע מס' 1, מר אליהו בן אבו, העיד בבית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. הוא מסר כי הוא נסע בשיירת כלי רכב ורכב התובעים נסע מספר כלי רכב לפני רכבו, לפתע רכב התובעים עצר בצד וכאשר הוא חלף על פניו, תובעת מס' 2 פתחה את הדלת כדי לצאת מהרכב והוא פגע בה.

בעקבות התאונה, הכנף האחורית של רכבו, מסוג משאית, נפגעה.

כאשר עומת עם טענתה של תובעת מס' 2, השיב כי הוא נסע וראה את רכב התובעים נוסע לפניו ועוצר בסימון של אדום-לבן. לאחר התאונה, סיפרה לו תובעת מס' 2 כי יש לה קיוסק במקום. כאשר הוא הגיעה אל רכב התובעים, תובעת מס' 2 פתחה את הדלת ויצאה מהרכב, הוא שמע את הפגיעה אך לא יכול היה לעצור משום שאין מקום מספיק לעצירת משאית ואם היה עוצר היה יוצר פקק תנועה. כמו כן, הוא התכוון לחזור אל רכב התובעים אך תובעת מס' 2 נסעה אחריו וכעת טוענת שהוא ברח מהמקום.

מחקירתו הנגדית של מר בן אבו עלה כי מדובר במשאית חברה והוא אינו יודע מהו גובה ההשתתפות העצמית אך, לטענתו, למשאית לא נגרם כל נזק.

למרות טענתה של תובעת מס' 2 כי ישנו חלק רחב יותר במשאית, מר בן אבו טוען כי המשאית כולה ישרה ואין בה חלקים צרים או רחבים יותר.

כאשר נאמר לו כי בטופס ההודעה שלו הוא לא אמר שרכב התובעים נסע לפניו ועצר, השיב כי אמר זאת לסוכן הביטוח.