עאטף טהה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב), בעפ"א 41472-12-17, מיום 13.2.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת נ' שטרנליכט), בבב"נ 22278-07-17, מיום 5.12.2017, אשר במסגרתה התקבלה בקשתה של המשיבה להארכת המועד לביצוע צו הריסה מנהלי שהוצא נגד המבקש.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 11.6.2017, נחתם צו הריסה מנהלי, שהוצא על ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, לפי סעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק). צו זה התייחס לבניה שבוצעה במקרקעין הידועים כגוש 8874 חלקה 86 בכפר קאסם (להלן: המקרקעין), ללא היתר בניה כדין (להלן: צו ההריסה או הצו). עניינו של הצו ב"מבנה אסכורית בשטח של כ-1,500 מ"ר כולל רצפת בטון, יציקת בטון בשטח של כ-500 מ"ר בחזית המבנה" (להלן: המבנה). הצו הוצא כלפי המבנה ולא הופנה נגד אדם מסוים, ומועד ביצועו של הצו היה עד ליום 1.7.2017.

           ראוי לציין, כי מאז הוצאת צו ההריסה המינהלי במקרה דנן, תוקן חוק התכנון והבניה, וההסדרים שעניינם הוצאה, המצאה, וביצוע של צו הריסה מנהלי מעוגנים כיום בסעיפים 221, 222, ו-226(ב) לחוק, אשר נכנסו לתוקף במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשע"ז-2017. בהחלטתי זו, אתייחס לטענות הצדדים לפי סעיפי חוק התכנון והבניה עובר לתיקון 116, מפאת העובדה שהצדדים שטחו את טענותיהם בכתב הבקשה ובתגובת המשיבה לפי סעיפים אלו.

3. ביום 18.6.2017, הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקפו של צו ההריסה המינהלי לבית משפט השלום בפתח תקווה, וזאת לאור קשיי המשטרה לבצע את הצו בכפר קאסם, נוכח הרגישות והמתיחות המאפיינת את חג הרמדאן שחל באותם ימים. הבקשה נסרקה במערכת נט-המשפט רק ביום 11.7.2017, וזאת עקב תקלה של מזכירות בית משפט השלום. לאחר זאת, הורה בית משפט השלום למשיבה להגיש בקשה מתוקנת להארכת המועד של צו ההריסה המנהלי, אשר במסגרתה יופיעו פרטי המבקש, וביום 16.7.2017, הוגשה בקשה מתוקנת כאמור. ביום 18.7.2017, הורה בית משפט השלום למשיבה להעביר למבקש את הבקשה המתוקנת, לאלתר; ולמבקש להגיש את תגובתו לבקשה בתוך 10 ימים. ביום 26.7.2017, דחה בית משפט השלום את המועד לקבלת תגובתו של המבקש ליום 2.8.2017, אך המבקש לא הגיש תגובה כנדרש, כאשר עמדתו הוצגה לראשונה, באופן מפורט, בכתב סיכום טענותיו לבית משפט השלום.

4. ביום 5.12.2017, קיבל בית משפט השלום את בקשת המשיבה והאריך את תוקף צו ההריסה, בקובעו כי המועד לביצוע הצו יחל להימנות מאותו יום. בית משפט השלום דחה את טענת המבקש, כי לא ניתן לבקש הארכת מועד להדבקת צו ההריסה לפי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010 (להלן: תקנות התכנון והבניה או התקנות), עליהן נסמכה המשיבה בבקשתה. המבקש, טען בהקשר זה, כי התקנות מאפשרות הגשת בקשה להארכת מועד בשלושה מצבים בלבד: ביטול צו ההריסה; עיכוב ביצוע צו ההריסה; והארכת מועד לביצוע צו ההריסה. המבקש הוסיף וטען, כי ניתן להגיש בקשה להארכת מועד ביצוע רק ביחס לצו מנהלי שמועדו קבוע, ומשלא הודבק הצו במבנה המיועד להריסה, הצו "אינו בר ביצוע או שטרם נכנס לתוקף". בית משפט השלום קבע, בהסתמך על לשון החוק והפסיקה, כי "הדבקת הצו [צו ההריסה] על המקרקעין, מהווה חלק אינטגרלי מביצועו של הצו ולא חלק מהליך הוצאתו" של הצו. בית משפט השלום הבהיר, כי בניגוד לטענת המבקש, אין באי הדבקת הצו על המבנה כדי לומר שצו ההריסה המנהלי לא נכנס לתוקפו. סיכומם של דברים, בית משפט השלום הכריע, כי ניתן להגיש בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה מנהלי, אשר מתייחסת גם לשלב הדבקת הצו על המבנה.

           בית משפט השלום לא מצא ממש בטענת המבקש, כי הגשת הבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה מטעם המשיבה, נעשתה באיחור. בית משפט השלום קבע, בהקשר זה, כי הבקשה להארכת הצו הוגשה במועד האחרון שניתן היה להגישה, ביום 18.6.2017, וכי הבקשה נסרקה למערכת נט המשפט רק ביום 11.7.2017, בשל "עניינים טכניים בלבד". בשולי הדברים, ציין בית משפט השלום, כי אין בהארכת המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי כדי לשלול ממי שנגדו הוצא הצו את האפשרות להעלות את טענותיו לגופם של דברים, ובכלל זה להגיש בקשה לביטול צו ההריסה, ו"בכך תושג תכלית 'ההתרעה המוקדמת' שבאה לידי ביטוי בדרישה להדבקת צו ההריסה במקרקעין פרק זמן מינימאלי עובר לביצועו".

5. על פסק דינו של בית המשפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובמסגרתו הוא שב וחזר על עיקרי טענותיו כפי שהועלו בבית משפט השלום. ביום 13.2.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקובעו כי החלטת בית משפט השלום בדין יסודה. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו של בית משפט השלום, לפיהן ניתן להגיש בקשה להארכת מועד להדבקת צו הריסה, וכי הבקשה להאריך את המועד לביצוע הצו על ידי המשיבה לא הוגשה באיחור. אשר לטענת המבקש, כי דבר קיומו של צו ההריסה נודע לו "רק מעצם קבלת הבקשה להארכת מועד", סבר בית המשפט המחוזי כי "אין בכך כל רע". זאת, מאחר שהמבקש יכול היה להיערך לדיון ולהשמיע את טענותיו כפי שעשה, ולפיכך זכויות המבקש לא נפגעו.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיבה