עאבדי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 3.2.2013 (להלן - הועדה).

2.הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 4440-10-11 מיום 18.12.2012 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים שנוסחה באופן הבא:

"לאור העובדה כי המערער טוען שלפני הועדה עמדה בדיקת MRI מיום 31.3.11 אותה המציא המערער, ואליה לא התייחסה הועדה, מוסכם עלינו עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו, ותתייחס לבדיקת ה- MRI. ככל שתסבור הועדה, כי יש מקום לשנות מהחלטתה, תתייחס גם למכתב הרופא התעסקותי, ד"ר לאוניד מזור, מיום 1.12.10.

למערער ולבא כוחו יאופשר לטעון בפני הועדה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3.הועדה התכנסה ביום 3.2.13 וקבעה כי אין בממצאי בדיקת ה- MRI מיום 31.3.11 כדי לשנות מקביעתה. מכאן הערעור שלפני.

4.המערער טוען כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, אלא התייחסה שוב לממצאי בדיקת MRI משנת 2010 וזאת בניגוד לאמור בפסק-הדין. הועדה בחרה להתנגח עם הממצאים שהונחו בפניה, למרות שהבדיקה משנת 2011 הינה עדכנית ואמינה יותר, מה גם שמדובר בבדיקה אובייקטיבית. עוד נטען כי היה על הועדה להתייחס באופן שלם יותר לחוות –הדעת של ד"ר קליגמן, כי התעלמה מכך שהמערער עבר ניתוח בצוארו בשל הפגיעה , כי התעלמה מקיומה של צלקת, וכי הנמקתה לוקה בחסר. בדיון הוסיף עו"ד ב"כ המערער כי היה על הועדה להתייחס לחוות-הדעת בתחום התעסוקה של ד"ר מזור והיא לא עשתה כן.

5.מנגד, טען המשיב כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין באופן מלא, וכי הטענות כנגד עמדתה של הועדה ביחס לממצאי בדיקת ה- EMG משנת 2011 הינן טענות שברפואה.

6. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כאמור בו, וכפי שצוין בסעיף 2 לעיל.

מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

7.עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי הועדה ציינה כי הועמד בפניה פסק-הדין מיום 18.12.2012 (סעיפים 12 ו- 19 לפרוטוקול). הועדה רשמה את תלונות המערער שהגיע לדיון עם בנו (סעיף 19 לפרוטוקול).

באשר לבדיקת MRI של עמוד השדרה הצווארי מיום 31.3.11 ציינה הועדה באופן מפורט את כל הממצאים העולים מפענוחו. לאחר שהשוותה בין ממצאים אלה לבין הממצאים שעלו מפענוח MRI מחודש 2/10 ציינה הועדה כך:

"בהשוואה בין ה MRI מ- 2010 ל- 2011 המונח בקע דיסק בהם הוגדרו הבליטות הדיפוזיות של הדיסקים אינו נכון. בקע משמעו פריצת דיסק כשהחומר של הדיסק פורץ מעבר לעטיפת הדיסק. ההגדרות אשר תוארו ב- MRI מ- 2010 הם קרוב לוודאי הם הכי נכונות מאחר שלא סביר שכל הדיסקים בצואר פרצו. ולכן אין מקום לקבוע שממצאים אלו קשורים לתאונה הנדונה. אין שינוי בהחלטת הועדה מיום 11.9.11".

8.טענתו של המערער כי נפל פגם בהתייחסותה של הועדה לממצאי בדיקת ה- MRI דינה להידחות. הטענות כאילו הבדיקה המאוחרת היא האמינה ביותר הינן בגדר טענות שברפואה. הועדה היא בעלת הסמכות לנתח את הממצאים שלפניה ולקבוע על איזה בדיקה היא מעדיפה להסתמך. במקרה זה החלטת הועדה בעניין זה מנומקת ולא נפל בה פגם משפטי.

נדמה שאין מחלוקת כי הבדיקות השונות מצביעות על ליקויים בגבו ובצוארו של המערער. הועדה טרם פסק-הדין קבעה ביום 11.9.11 כי למערער לא נותרה כל נכות כתוצאה מהפגיעה, וכי מה שהוגדר על-ידי הועדה כ"בעיות קשות" בגבו ובצוארו של המערער אינן תוצאה של חבלה. יחד עם זאת, על-פי הוראות פסק-הדין היה על הועדה לקבוע אם יש בממצאי MRI משנת 2011 כדי לשנות מקביעתה זו, והועדה קבעה שהחלטתה נותרה כשהיתה לאחר ניתוח ממצאי בדיקה זו. בכך מילאה הועדה אחר הוראות פסק-הדין.

9.אין לקבל טענת המערער כי היה על הועדה להתייחס לחוות-הדעת של ד"ר מזור. הוראות פסק-הדין ברורות והן מחייבות את הועדה לעשות כן רק אם תשנה מקביעתה באשר לשיעור הנכות. בהיעדר כל שינוי – לא קמה חובה להתייחס לחוות-דעת זו.

10.לא מצאתי ממש ביתר טענות הערעור. כך למשל, אין מקום לחייב את הועדה להתייחס לחוות-דעת ד"ר קליגמן שעה שטענה דומה הועלתה גם בערעור הקודם והוראה כאמור אינה מופיעה בפסק-הדין. כך גם האמור בנוגע לטענה בדבר התייחסות לצלקת ולניתוח שעבר המערער.

11.לאור האמור לעיל – הערעור נדחה בזאת.

12.אין צו להוצאות.

13.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.