פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

לפנינו ערעור מכוח סעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן – "חוק הנכים"), המעורר את סוגיית "בחירה בזכויות" מכוח סעיף 36א'(1) לחוק, לצד טענה להעדר יכולת בחירה נוכח מחלת נפש.

נקדים תוצאה להנמקה ונציין כי מצאנו לקבל את הערעור.

כללי

1. המערער, יליד 1977, שירת בשירות סדיר בין השנים 1995 ל- 1998.

   בשנת 2001 התחיל המערער לסבול מבעיות נפשיות, וקיבל המלצה לטיפול על רקע זה.

    

2. בשנת 2002 התגייס המערער לשירות קבע במג"ב, ושירת כלוחם בירושלים.

   לדברי המערער, במהלך שירותו זו הוא נטל חלק באירועים קשים, לרבות פיגועים וחשיפה למראות קשים מזירות שונות.

    

3. בסביבות חודש יולי 2003 פקדו את המערער תסמינים נפשיים של ממש.

   על רקע זה הפסיק המערער את שירותו במג"ב, ובחודש פברואר 2004 הוא קיבל תעודת שחרור מהשירות.

4. בחודש אפריל 2006 אושפז המערער במוסד הפסיכיאטרי "מזור" (לשעבר "מזרע") כשהוא במצב פסיכוטי, וזאת מכוח צו אשפוז, והמשיך להיות מאושפז עד חודש ספטמבר 2006.

   ביום 5.6.06, ובעודו מאושפז כאמור, התקבלה בביטוח הלאומי תביעה לקצבת נכות כללית שהוגשה בשמו של המערער, כאשר על התביעה חתומה אשתו.

   התביעה הנ"ל נעתרה, ועל רקע זה קיבל המערער, ועודנו מקבל, קצבת נכות כללית.

    

5. בחודש דצמבר 2014 הגיש המערער תביעה להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בה טען לקשר בין מצבו הנפשי לבין שירותו הנ"ל.

   בשנת 2018 נדחתה תביעה זו בהעדר שיתוף פעולה מצד המערער, אך בהמשך היא חודשה.

   ביום 27.6.22 החליט המשיב לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים:

   "1. ברצוני להודיעך כי בקשתך הנ"ל נדחתה בהסתמך על סעיף 36א' לחוק, לא יחולו סעיפי חוק זה על מי ששולמו לו פיצויים לפי חוק הביטוח הלאומי. מאחר ומשולמת לך קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, והתביעה לביטוח הלאומי הוגשה בתאריך 05/06/2006, לא תוכל ליהנות מהזכויות לפי חוק זה.

   2. בהסתמך על מסקנות חוות הדעת הרפואית של ד"ר פונורובסקי מתאריך 22/05/2022 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי אין להחיל במקרה הזה את סעיף 18(ו) לחוק הנכים."

    

6. על ההחלטה הנ"ל מונח הערעור שבפנינו.

    

   הטענות בערעור וגדר המחלוקת בין הצדדים

    

7. לטענת המערער, במועד הגשת התביעה לקצבת נכות כללית נשללה ממנו היכולת לבחור בין הגשת תביעה לפי חוק הנכים לבין תביעה לביטוח הלאומי, וזאת בשל מחלת הנפש בה לקה.

   לשיטת המערער לא ניתן לומר שהוא "בחר", כמשמעות סעיף 36א'(1) לחוק הנכים, בקצבת נכות כללית, ובהיבט זה אין למעשה נפקות להגשת תביעתו למל"ל.

   לתמיכה בטענותיו צירף המערער חוות דעת של פסיכיאטר מטעמו (ד"ר ולרי גיללך), בה סבר מומחה זה כי בין השנים 2006 עד 2014 סבל המערער מפגיעה בהלך החשיבה ומלקות משמעותית בשיפוט, על רקע סכיזופרניה פרנואידית, כך שבתקופה זו הוא לא יכול היה לבחור בזכויות בהתאם לחוק.

    

8. לטענת המשיב, מצבו הנפשי של המערער איפשר לו לבחור בזכויות, גם בתקופה הנדונה. המשיב סמך את ידיו על חוות דעת של פסיכיאטר מטעמו (ד"ר פונורובסקי), אשר אף הכין חוות דעת משלימה בה הגיב לחוות דעתו של ד"ר גיללך ושלל את מסקנותיו.

   המשיב הוסיף כי לאורך השנים המדוברות תפקודו של המערער, כמו גם התנהלותו במסגרות שונות (כפי שעוד יפורט), מלמדים על מסוגלות לקבלת החלטות, כאשר בד בבד היה המערער מלווה ע"י אשתו ואחיו, ומשכך אין לומר שבנסיבות אלה המערער, ובני משפחתו שסייעו לו בקבלת החלטות, לא היו מסוגלים לבחור בזכויות מכוח החוק.

    

9. על רקע המחלוקת בין הצדדים נקבע התיק לשמיעת ראיות.

   בישיבה שהתקיימה ביום 11.1.24 נחקרו המערער ואחיו ר', אשר ליווה אותו לאורך השנים.

   התיק נקבע להמשך שמיעת ראיות לצורך חקירת המומחים מטעם הצדדים, אלא שהמערער הודיע כי המומחה מטעמו אינו יכול להתייצב לדיונים בשל מצב רפואי, וביקש להגיש חוות דעת נוספת מטעמו.

   על רקע זה הוחלט למנות מומחה מטעם הוועדה בתחום הנפשי (ראו החלטה מיום 11.2.24).

    

10. הפסיכיאטר מטעם הוועדה, ד"ר מחמוד זועבי, סבר כי המערער לא היה מסוגל, הן בשנת 2006 והן בהמשך, לקבל החלטות מדעת, וזאת כתוצאה ממחלתו (חוות דעת מיום 15.9.24).

    המשיב לא השלים עם מסקנותיו של ד"ר זועבי וביקש לחקור אותו, דבר שיצא אל הפועל בישיבה שהתקיימה ביום 3.7.25.

    בתום אותה ישיבה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

     

11. אלה הסוגיות העיקריות הטעונות הכרעה על ידינו:

     

    • האם מצבו הנפשי של המערער, מרגע הגשת תביעתו לקצבת נכות כללית בשנת 2006, ועד הגשת התביעה להכרת זכות מכוח חוק הנכים בשנת 2014, שלל ממנו את היכולת ואת המסוגלות לבחור בין זכויות.

       

    • במידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, מהי ההשלכה המשפטית של כך ביחס לתחולת סעיף 36א'(1) לחוק, בין היתר בשים לב לכך שהמערער היה מלווה לאורך השנים הללו באשתו ואחיו, כאשר האחרון שימש כאפוטרופוס בפועל של המערער.

       

12. נדון בשאלות אלה לפי סדרן.

     

    השפעת מחלת המערער על יכולתו לקבל החלטות מדעת

     

13. המדובר בסוגיה רפואית-פסיכיאטרית במהותה.

    בשים לב לכך שהוגשו חוות דעת שונות בתכלית מטעם הצדדים, כמו גם נוכח היעדר יכולתו של מומחה המערער להתייצב לחקירה, הוחלט למנות מומחה מטעם הוועדה בתחום הנדון.

     

14. המומחה מטעם הוועדה היה בדעה שמצבו הנפשי של המערער בשנים הרלוונטיות (2006 עד 2014), שלל ממנו את היכולת לקבל החלטה מושכלת בנוגע לזכויותיו, ומשכך אין לומר שהתביעה לקבלת קצבת נכות כללית שהוגשה בשנת 2006, וההתנהלות שלאחר מכן, נבעו מהפעלת כוח רצון מודע ומושכל מצד המערער.

    לאחר שמיעת הראיות, לרבות חקירת המערער ואחיו, וכן חקירת מומחה הוועדה, מצאנו לאמץ את קביעות המומחה מטעם הוועדה ואת מסקנותיו.

     

15. הלכה היא כי לחוות דעתו של מומחה רפואי המתמנה מטעם וועדת עררים (בדומה למומחה מטעם ביהמ"ש), יש משקל עודף ביחס לחוות דעת שהוגשו מטעם הצדדים, בהיות המומחה מטעם הוועדה גורם מקצועי בלתי תלוי, המהווה את זרועה הארוכה.

    לוועדה נתון שיקול דעת בקביעת עניינים שברפואה, והיא אף מוסמכת לסטות ממסקנות מומחה רפואי מטעמה, ואולם הדבר ייעשה במשורה ובמקרים חריגים, כאשר מתגלה ליקויי היורד לשורשה של חוות הדעת, באופן שמצדיק סטייה ממסקנותיה.

     

16. במקרה דנן ניתנה חוות דעת מקיפה, בה סקר המומחה את עיקר השתלשלות הדברים הצריכה לעניין, והסביר את מסקנותיו באופן מנומק ומשכנע.

    משכנעת במיוחד היתה עדותו של המומחה בפנינו, בה התגלה המומחה כעד מקצועי, הבקיא היטב בנתוני המקרה, כאשר התשובות שניתנו על ידו בחקירה הנגדית של ב"כ המשיב היו מניחות את הדעת, והרושם הכללי שנותר אצלנו היה חיובי ביותר.

     

17. המומחה הסביר בעדותו כי עמדו בפניו מאות מסמכים שהועברו ע"י הצדדים, אותם הוא בחן לצורך הכנת חוות דעתו, לרבות פרוטוקול הדיון בו העיד המערער ואחיו (לגביו צוין בהחלטת המינוי כי המומחה יוכל לעיין בו).

    בהקשר זה הסביר המומחה כי לא כל מסמך, מבין המסמכים הרבים שהועברו לו, פורט בפתח חוות דעתו, ובעדותו בפנינו הוא אישר, לשאלות ב"כ המשיב, כי הוא עיין בכל אחד מהמסמכים עליהם שאל ב"כ המשיב בחקירתו הנגדית.

     

18. לא מצאנו בחקירתו הנגדית של המומחה, או בטיעוני ב"כ המשיב בסיום החקירה, כדי לבסס ליקוי בחוות הדעת, לא כל שכן כזה היורד לשורשם של דברים.

    אף שבסיכומי המשיב נזנח, הלכה למעשה, את הניסיון לתקוף את מסקנתו הרפואית של המומחה, כאשר הוא מתמקד בסיכומיו בפן המשפטי של המחלוקת, נביא להלן את עיקרי הדברים בנוגע למסקנות המומחה.

     

19. מחוות דעת המומחה עולה התמונה הבאה:

     

    • אצל המערער הופיעו תסמינים נפשיים עוד משנת 2001, עת הומלץ על אשפוזו, אך המשיב סירב לכך.

      על רקע זה קיבל המערער טיפול תרופתי.

    • במחצית השניה של שנת 2003 הופיעו אצל המערער תסמינים אופייניים למחלת הסכיזופרניה, למצער בשלב מקדים שלה;

    • בחודש אוקטובר 2004 עבר המערער אבחון פסיכודיאגנוסטי, אשר הצביע על תפקוד קוגניטיבי בתחום הפיגור הקל.

      במועד זה כבר ניתן להצביע על פגיעה קוגניטיבית משמעותית אצל המערער, במיוחד בתפקודים מ- "סדר גבוה" (תפקודים "ניהוליים"), הכרוכים ביכולת לעבד מידע מורכב, לתכנן מהלכים וצעדים, יכולת חשיבה מופשטת, וכן יכולת לפתור בעיות ולקבל החלטות מושכלות.

    • בחודש אפריל 2006 אשפוז המערער בכפיה בבית חולים "מזרע" והיה באשפוז למשך מספר חודשים.

      במועד זה המערער היה מצוי במצב פסיכוטי, כשהוא אינו כשיר לעמוד לדין מחמת מחלתו.

    • בין חודש דצמבר 2006 לחודש מאי 2011 היה המערער בטיפול פסיכיאטרי מרפאתי כפוי, נוכח הצו שניתן בעניינו.

      במהלך תקופה זו התגלו אצל המערער תסמיני פגיעה בתובנה.

    • בחודש דצמבר 2013 התאשפז המערער בשנית, על פי צו של בית משפט, כאשר בעת זו דווח ע"י בני משפחתו על התדרדרות במצבו הנפשי בחצי השנה שקדמה לאשפוז.

      אשפוז זה נמשך עד חודש אפריל 2014.

    • במהלך שנת 2014 אשפוז המערער פעם נוספת באשפוז כפוי, דבר שחזר על עצמו גם בשנת 2016.

    • בבדיקתו אצל המומחה מטעם הוועדה התגלה המערער כאדם בעל "חשיבה דלה מאוד, סתמית, קונקרטית וסטראוטיפית".

    • בסופו של דבר המומחה היה בדעה שמחלתו של המערער גרמה לפגיעה קוגניטיבית קשה, וזאת לפחות שנה וחצי טרם האשפוז בשנת 2006, כאשר בין השנים 2006 ל- 2014 התבטאה הקליניקה של מחלתו בתסמינים "שליליים" (מונח עליו עמוד בהמשך), לרבות פגיעה בתובנה וליקוי קוגניטיבי.

      המומחה סבר כי המערער לא היה מסוגל, משנת 2006 ואילך, "לקבל החלטות שנדרשות לחשיבה מורכבת, אינטגרטיבית וביקורתית", ומשכך הוא לא היה מסוגל "לקבל החלטות שנעשות מדעת".

       

20. מחקירתו של המומחה בפנינו עלה, כי המחלה ממנה סובל המערער מתבטאת בשני צברים של תסמינים – "חיוביים" ו- "שליליים".

    התסמינים החיוביים מתאפיינים בסימנים פסיכוטיים (כגון שמיעת קולות, הזיות וכיוצא באלה), והם באים לידי ביטוי במופע "גלי", בו יש לאורך הזמן עליות עם "פיקים" (בהם החולה שרוי בהתקף פסיכוטי), לצד מורדות, בהן יש "רמיסיה" במחלה, כאשר דווקא התסמינים החיוביים הם אלה שמגיבים לטיפול תרופתי.

    התסמינים השליליים של המחלה באים לידי ביטוי בפגיעה או ליקוי בתפקודים "נורמטיביים" של החולה, כולל תפקודים ניהוליים, לרבות יכולת קבלת החלטות ויכולת אבחנה בין עיקר לטפל, כאשר המופע של תסמינים אלה הוא "ליניארי" (להבדיל מגלי), והוא הולך ומחמיר (בקצב כזה או אחר) עם השנים, ללא שיפור.

     

21. המומחה הסביר בעדותו כי יכולת של קבלת החלטות בעניין מיצוי זכויות חוקיות נמנית על התפקודים "הניהוליים", המצריכים יכולים עיבוד מידע, אינטגרציה שלו, ברירה בין עיקר לטפל, ובחירה מושכלת ומודעת בדרך פעולה על רקע כל אלה.

    הפגיעה ביכולת מסוג זה נמנית על התסמינים השליליים של המחלה.

    פועל יוצא הוא שהמחלה בה לקה המערער פגעה ביכולתו לקבל החלטות בעניין מיצוי זכויות, הכוללת הבנה של מהם זכויות על פי חוק הנכים לעומת זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, עריכת השוואה בין דרכי הפעולה השונות בנדון, ובחירה באפשרות אחת על פני השניה.

    זאת ועוד. הפגיעה ביכולת זו היא עקבית ומחמירה עם השנים, כך שגם בתקופות "רמיסיה" של המחלה, בהן חל שיפור בתסמינים החיוביים של המחלה, התסמינים השליליים שלה, לרבות פגיעה ביכולת כאמור, ממשיכה להתקיים.

    משכך, גם בתקופות בהן המערער לא סבל מתסמינים חיוביים של המחלה, לרבות תסמינים פסיכוטיים, הוא המשיך כל העת לסבול מפגיעה ביכולת המדוברת, וגם אם למתבונן מהצד המערער נראה כאדם "מן היישוב", הוא סבל מפגיעה משמעותית ביכולתו לקבל החלטות מושכלות ומדעת.

     

22. אנו סבורים שמסקנותיו הרפואית של המומחה עולות בקנה אחד עם העובדות הנוגעות להתנהלותו של המערער לאורך השנים, כאשר לא מצאנו ממש בתהיות שהעלה המשיב בהקשר זה, אשר ממילא זכו לתשובות מניחות את הדעת מצד המומחה.

    להלן נסקור את עיקרי הדברים בנדון.

     

23. בזמן הגשת התביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2006, היה המערער נתון באשפוז כפוי, כשהוא כאמור במצב פסיכוטי.

    ברי כי במועד זה המערער לא היה בר דעת, ואין לומר כי הגשת התביעה למל"ל היתה תולדה של הפעלת כוח רצון מודע מצדו.

    יוער כי מהראיות עולה שהתביעה לנכות כללית הוגשה כתוצאה מהחלטה של אחי המערער, ר', שהתקבלה בעצה אחת עם העובדת הסוציאלית ובאישור אשתו של המערער (אשר חתמה על טופס התביעה), כאשר בכל מקרה למערער לא היתה כל מעורבות בנדון.

    עוד יצוין כי המערער מסר אמנם בעדותו לפנינו, כי כבר במועד הגשת התביעה לקצבת נכות כללית הוא רצה להגיש תביעה למשרד הביטחון (ראו עמ' 5 לפרוטוקול), ואולם לצד העובדה שלא ברור אם המערער אכן זכר נכון את מהלך העניינים במועד בו הוא מסר את דבריו הנ"ל בפנינו, ברי כי בהיותו במצב פסיכוטי בעת הגשת התביעה לקצבת נכות, קיים ספק, לשון המעטה, אם המערער היה בר דעת להבין מה עומד על הפרק מבחינת מיצוי זכויותיו.

     

24. אשר לקבלת הקצבה של נכות כללית ושימוש בו לאורך השנים, הוברר מהראיות שבפנינו כי למערער לא היתה מעורבות של ממש בנדון, כאשר הקצבה הועברה לחשבון הבנק של אשתו, כאשר היא, ביחד עם אחיו ר', קיבלו את ההחלטות הכספיות לגביו (ראו למשל את עדות המערער בעמוד 12 לפרוטוקול הדיון בו העיד).

    גם כאן, אין לומר כי קבלת כספי התגמולים מהמל"ל והשימוש בהם, היו פועל יוצא של החלטה מדעת ומושכלת מצד המערער.

    בדומה, גם העובדה שעל שמו של המערער נרשם, בשנות האלפיים, עסק של חנות חשמל אינה מעידה על יכולת קבלת החלטות מושכלת, כאשר מחומר הראיות עולה כי חנות זו היתה ניסיון של המשפחה לסייע לו לאחר האשפוז הפסיכיאטרי, מתוך תקווה שמצבו של המערער ישתפר, כאשר בדיעבד התברר שהעסק צבר חובות, בין השאר עקב ניצול של המערער מצד אחרים, דבר שהכריח את משפחתו לכסות חובות אלה (ראו עדות המערער בעמוד 18 לפרוטוקול, ואת עדות אחיו ר' בעמוד 38 לפרוטוקול).

    גם בכך שביתו של המערער נבנה לאחר שחרורו מאשפוז אין למצוא עדות ליכולתו ניהוליות או יכולת קבלת החלטות, שעה שהוברר מחומר הראיות שבפנינו כי למערער לא היתה מעורבות של ממש בתהליך בניית הבית.

     

25. ב"כ המשיב ניסה להצביע על מסמכים רפואיים שונים, בהם עולה כי המערער "דיבר לעניין" עם רופאים שונים, כהוכחה למסוגלותו לקבלת החלטות.

    אלא שהמומחה מטעם הוועדה הבהיר בחקירתו כי אין באמור ברישומים אלה כדי להשליך על מסקנתו בדבר פגיעת המחלה ביכולתו של המערער לעמוד על זכויותיו ולבחור בין דרכי פעולה שונות.

    בנדון הבהיר המומחה כי פגיעה ביכולת ניהול גבוהה, כגון ברירה בין זכויות, אינה בהכרח פוגע ביכולת קוגניטיביות "נמוכות" יותר, כאלה שניתן למשל למצוא אצל ילד ממוצע בגיל 8 שנים.

    אשר למסמכים שונים בהם דווח בידי רופאים שהמערער "מדבר לעניין", הדגיש המומחה כי לצד העובדה שאין המדובר במומחים פסיכיאטריים, כמו גם העובדה שלא ברורה כיום למה היתה כוונת אותם רופאים בביטוי זה, הרי שתסמינים שליליים של המחלה אינם פוגעים בהכרח ביכולתו של אדם "לדבר לעניין", באופן שבו הוא ישיב לשאלות עליהם הוא נשאל, בדיוק כפי שהיה כאשר המערער העיד בפנינו ומסר תשובות לשאלות.

    המומחה שב, פעם אחר פעם, והבהיר שיש להבחין בין יכולות קוגניטיביות בסיסיות שנשמרו במחלה, לבין יכולת ניהול מדרג גבוה, דוגמה היכולת לבחור בזכויות, אשר היתה פגועה במועד הגשת התביעה לקצבת נכות כללית ואילך.

     

26. שורה נוספת של מסמכים אליהם הפנה ב"כ המשיב נגעו להליכים שונים שנוהלו בשמו של המערער, הן בפני המוסד לביטוח לאומי והן בפני אגף השיקום, כעדות, כך לשיטת המשיב, למודעות מצד המערער בעניין זכויותיו ומסוגלותו לקבלת החלטות בנדון.

    לא מצאנו ממש בכך.

    ראשית, המומחה מטעם הוועדה לא מצא במסמכים אלה עדות למסוגלות בדבר קבלת החלטה מושכלת ומדעת בעניין בחירת זכויות בשנת 2006 ואילך, כשהוא מבהיר את עמדתו בנדון בצורה משכנעת בעדותו לפנינו.

    שנית, דובר בהליכים שננקטו לפני הגשת התביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2006, לרבות תביעה לנכות כללית משנת 2003 בעניין פגיעה בכף יד ימין, ותביעה משנת 2004 למשרד הבטחון בעניין ליקוי שמיעתי, כך שאין בהם כדי להעיד על מצבו של המערער בשנת 2006.

    אכן, ביחס לתביעה בעניין ליקוי השמיעה הוגש בשמו של המערער בשנת 2005 ערר לוועדת עררים לפי חוק הנכים, כאשר המערער יוצג שם בידי עו"ד, אשר בשנת 2007 ביקש בשמו של המערער למחוק את הערעור, ואולם המערער בעדותו לפנינו מסר כי הוא כלל לא היה מודע להליך זה ולא היה מודע לנסיבות מחיקת הערעור.

    שלישית, גם אם נניח שבניהול הליכים אלה היתה למערער מודעות ותודעה בעניין זכויותיו ביחס אליהם, אין בכך כדי ללמד שבמועד הגשת התביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2006, היתה למערער יכולת לקבלת החלטה מודעת בעניין זכויותיו, לרבות יכולתו במועד זה לבחור בין שני מסלולי תביעה שונים.

     

27. יצוין כי ביחס לתביעה הנ"ל לליקוי שמיעה, הופנה המומחה מטעם הוועדה למסמך של מומחה בתחום א.א.ג, אשר בדק את המערער בשנת 2005 וציין כי הוא מתרשם שהמערער התחזה לחירש, נוכח פער בין הלקות אותה הדגים בפניו המערער, לבין תוצאות בדיקת BERA שנעשתה לו.

    ב"כ המשיב ניסה לשכנע כי "התחזות" המערער מהווה הוכחה לאדם שהיה מודע לסוגיית הזכויות ואף ניסה לקבל, באופן לא מוצדק, זכויות אלה, אך המומחה שלל זאת.

    בהקשר זה הסביר המומחה מטעם הוועדה כי פער בין ליקוי שמיעתי מופגן לבין תוצאת בדיקת BERA אינו בהכרח תולדה של "התחזות", וכי לא מן הנמנע שפער זה נבע ממחלת הנפש שכבר באותו מועד נתנה את אותותיה במערער, כאשר ייתכן שהמערער הבין, בדרך כזאת או אחרת, ש- "כדאי לו" להפגין העדר שמיעה, ובהיותו בר השפעה ובעל חשיבה קונקרטית עקב מחלתו, התנהל כך מול המומחה שבדק אותו.

     

28. עניין נוסף אליו הפנה ב"כ המשיב נגע לרישום מתאריך 28.4.11 של המרפאת לבריאות הנפש בה היה מטופל המערער, שם צוין כי המערער התקשר טלפונית והעלה את הצורך שלו במזגן ומחשב, ואף שאל האם ניתן "להשיג אותם דרך קרן השיקום" (רישום המהווה חלק ממוצג מש/4).

    ב"כ המשיב ניסה לגזור מכך שהמערער היה בעל מסוגלות, באותה עת, לעמוד על זכויותיו, ואולם גם כאן שלל זאת המומחה מטעם הוועדה.

    המומחה הבהיר כי מדובר דווקא בהדגמה לאבחנה הנ"ל עליה הוא עמד, כשלצד העובדה שלא מן הנמנע שמאן דהוא הכווין את המערער להתקשר ולברר בעניין זכאותו למזגן ומחשב, תוכן הרישום במסמך זה מעיד דווקא על חשיבה "סתמית וקונקרטית" מצד המערער, אשר "נטפל" לזכותו לקבל מזגן ומחשב, מבלי יכולת להטמיע אותה כחלק ממערך זכויות לו הוא יכול להיות זכאי.

     

29. בסופו של יום לא מצאנו בשלל המסמכים שהמשיב הגיש כראיה מטעמו במהלך חקירת המומחה ואחיו, או במהלך חקירת המומחה, כדבר הסותר או מפריך את מסקנות המומחה.

    עדות המומחה ותשובותיו בפנינו מסבירות היטב מדוע אין במסמכים אלה, או בשאר הנתונים עליהם שאל ב"כ המשיב את המערער ואת אחיו, משום סתירה למסקנה בדבר הפגיעה ביכולתו של המערער לקבל החלטה בעניין בחירה בין זכויות באפיקים שונים.

     

30. לסיכום, הוכח בפנינו, במידה הנדרשת, כי מחלת הסכיזופרניה אצל המערער פגעה ביכולתו לעמוד על זכויותיו בגין מחלה זו, וביכולתו לבחור בין אפיק כזה או אחר למימוש זכויותיו.

    הדבר בוודאי היה נכון ביחס לתקופה בה הוגשה התביעה לביטוח הלאומי בשנת 2006 (תביעה אשר נחתמה בידי אשת המערער), עת היה המערער מצוי במצב פסיכוטי.

    הדבר היה נכון גם לאחר אשפוז זה, ולאורך השנים עד שנת 2014, כאשר לאורך כל תקופה זו סבל המערער, באופן עקבי, מהתסמינים השליליים של המחלה, אשר פגעו ביכולתו להבין, באופן מושכל, את מערך הזכויות העומד לו, ולהחליט בדרך הפעולה הרצויה למימוש זכויות אלה.

    מסקנה זו, המבוססת היטב בחוות דעת המומחה מטעם הוועדה ובעדותו לפנינו, עולה בקנה אחד גם עם יתר חומר הראיות, המצביע על כך שהמערער לא טיפל בענייניו הכספיים החל משנת 2006, כאשר הטיפול בנדון, לרבות בהגשת התביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2006, קבלת קצבת הנכות ואופן השימוש בכספים אלה, הופקדו בידי אשתו ובידי אחיו ר'.

     

    השלכת הפגיעה ביכולת הבחירה על זכותו של המערער מכוח חוק הנכים

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

31. סעיף 36א'(1) לחוק הנכים קובע כדלקמן:

    "נכה שבידו הברירה לפי סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי, יחולו עליו הוראות אלה:

    (1)   בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק זה;.."

     

32. בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה (להלן – "עניין איבגאנה"), נקבע כי שעה שאדם בחר במסלול תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי, אין הוא יכול או רשאי לחזור בו לאחר מכן , כאשר גביית כספים על פי חוק הביטוח הלאומי מהווה "ראיה ניצחת" לבחירה בזכויות לפי חוק זה.

     

33. במסגרת רע"א 3323/98 זקן ואח' נ' קצין התגמולים (להלן – "עניין זקן"), נעשה ניסיון לסייג את פסק הדין שניתן בעניין איגבאנה, כאשר טענת המערערים שם היתה שהלכת איבגאנה אינה חלה ביחס ללוקים בנפשם, לגביהם נשלל יסוד "הבחירה" הדרוש בסעיף 36א' לחוק הנכים.

    ביהמ"ש העליון לא קיבל את טענתם העקרונית של המערערים, וקבע כי "הילכת איבגאנה חלה גם בעניינם של נכים הלוקים בנפשם" (סעיף 12 לפסק הדין).

     

34. אלא שעיון בסעיף 13 לפסק הדין בעניין זקן מעלה כי הקביעה העקרונית הנ"ל, ולפיה הלכת איבגאנה חלה גם על הלוקים בנפשם, אינה סותמת את הגולל על טענת נכה בדבר פגיעה ביכולת הבחירה שלו מחמת ליקוי נפשי.

    באותו סעיף של פסק הדין הפנה השופט ריבלין לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, וציין כי חוק זה מאפשר החלה של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לרבות ביחס לעילות הביטול הקבועות בחוק זה, כולל עילת "היעדר גמירות דעת".

    מכאן הסיק השופט ריבלין, כי במקרים בהם מוכח עובדתית שבחירתו של נכה במסלול לפי חוק הביטוח הלאומי "בטלה" מפאת העדר גמירות דעת בשל מחלת הנפש, אין היא נחשבת "בחירה" לצורך סעיף 36א' (ראו גם את הדברים שבסעיף 14 לפסק הדין).

    ואכן, בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון הוכרה אפשרות זו, וראו למשל את דברי השופט הנדל במסגרת רע"א 7103/14 פלוני נ' קצין התגמולים, באומרו:

    "..הוחלט כי הלכת איבגאנה..הקובעת כי גביית כספים על פי אחת מן החוקים מהווה ראיה מחייבת למימוש בחירת המבקש – חלה גם על הלוקים בנפשם, וכי רק במצב נפשי המונע לחלוטין גמירות דעת, בחירתו של דורש הקצבה לא תיחשב לבחירה".

     

35. יוצא אפוא שבעוד שפסק הדין בעניין זקן החיל את הלכת איבגאנה גם על הלוקים בנפשם, הוא השאיר פתח, במקרים המתאימים, להתעלם מבחירת הלוקה בנפשו אם מוכח שבשל מחלתו נשללה ממנו היכולת לגמירות דעת.

     

36. כאן המקום לציין, כי הן בעניין איבגאנה, הן בעניין זקן, והן בפסקי דין אחרים, מתחו שופטי בית המשפט העליון ביקורת על ההסדר הקבוע בסעיף 36א' לחוק הנכים, ועל הקיפוח שיכול להיות טמון בו, מבחינת הנכים, אשר לא מתאפשר להם לחזור בהם מבחירתם הראשונית במסלול לפי חוק הביטוח הלאומי.

    בעקבות כך אף תוקן סעיף 36א' לחוק (תיקון מס' 24 לחוק), בכך שהוא מאפשר כיום לנכים פרק זמן של 3 שנים ממועד הגשת תביעה לביטוח הלאומי, במהלכו יכול הנכה לחזור בו מבחירתו.

    אלא שגם תיקון זה נתן מענה חלקי לקשיים, כפי שציין למשל השופט פוגלמן בפסק הדין ברע"א 4239/08 פלוני נ' משרד הבטחון, באומרו את הבאים:

    "כפי שכבר צויין בפסיקת בית משפט זה שקדמה לתיקון 24 לחוק הנכים, הוראת סעיף 36א לחוק מעוררת קושי. "זאת באשר גורמת היא לעוול במקרים בהם הגיש נכה תביעה לחוק הביטוח הלאומי, בין מחוסר ברירה ובין מחוסר הבנה ממשית של הבחירה העומדת בפניו, ובכך חסם לעצמו את האפשרות לקבל תגמולים מכוח חוק הנכים. קשה אף לראות מדוע הבחין המחוקק בין הסיטואציה האמורה, לבין מקרים אחרים, בהם נקבעו הסדרים המאפשרים לנכה, בתנאים מסוימים, לחזור בו מבחירתו הראשונית" (ענין אסידו.  וראו גם עניין מוחמד וענין זקן).

    תיקון 24 לחוק הנכים נתן מענה חלקי לקושי זה.

     

37. לטעמינו, לאותה תוצאה ניתן להגיע גם באמצעות סעיף 18(ו) לחוק הנכים.

    סעיף זה בחוק הנכים עוסק בשאלה מאימתי יהיה זכאי הנכה לתשלום גמלה, לאחר ההכרה בזכותו, וקובע כי הזכאות לתשלום היא אך ורק ממועד הגשת התביעה, וכי הנכה אינו זכאי לתגמולים ביחס לתקופה שקדמה להגשת התביעה, גם אם מוכח כי התנאים להכרה בזכאותו היו קיימים עוד לפני הגשת התביעה.

    הסעיף מבטא עיקרון של אי תשלום רטרואקטיבי של גמלה מכוח החוק, ואולם לעיקרון זה קיים חריג בסעיף 18(ו) לחוק, בו נקבע כדלקמן:

    "לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור"

    סעיף 18(ו) לחוק קובע אפוא שאם אדם, אשר לא הגיש תביעה מחמת ליקוי נפשי, ומאוחר יותר זכאותו הוכרה, יהיה זכאי לתשלומים גם טרם הגשת התביעה.

    דומה כי סעיף של מבטא הכרה מצד המחוקק בכך שאין לקפח אדם, כאשר אי הגשת תביעה נבע ממחלת נפש ששללה ממנו את היכולת להחליט על הגשת תביעה.

38. לכאורה, סעיף 18(ו) אינו נוגע לענייננו, שכן הוא עוסק בשאלה מאימתי זכאי אדם שהגיש תביעה לפי חוק הנכים לקבל תשלומים, ואילו ענייננו אנו עוסק בשאלת הבחירה בין זכויות, שעה שאדם כבר בחר בזכות לפי חוק אחר.

    עם זאת, קשה שלא לתהות אחרי אבחנה כאמור, שכן אם נקודת ההנחה היא שאין להכיר בעיתוי הגשת תביעה כמועד שקובע זכאות לתשלום כאשר עיתוי הגשת התביעה הושפע ממחלת נפש, מדוע יש מקום להכיר בבחירת נכה בזכויות לפי חוקים שונים, אם היא נעשתה שעה שיכולת הבחירה נשללה מפאת מחלת נפש.

    דברים ברוח זו נאמרו ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת עת"מ 1368-04-14 חסיד נ' מדינת ישראל:

    "מהותית לא ניתן להפריד בין הכושר או היכולת הנפשית להגיש תביעה ראשונית, לבין הכושר הנפשי הנדרש לצורך בחירה לעבור למסלול לפי חוק הנכים, אחרי שזמן מה קיבל הנכה קיצבה מהמל"ל. התביעה והבחירה כרוכות ושלובות זו בזו. בהעדר יכולת בסיסית לתבוע, דבר שהחוק מכיר בו, גם לא מתקיימת היכולת לבחור מאוחר יותר מעבר למסלול לפי חוק הנכים"

     

39. גם המשיב עצמו, בהחלטה מושא הערעור שבפנינו, ציין כאחד מנימוקי הדחייה כי "בהסתמך על מסקנות חוות הדעת הרפואית של ד"ר פונורובסקי מתאריך 22/05/2000 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי אין להחיל במקרה הזה את סעיף 18(ו) לחוק הנכים."

    נימוק זה יוצא מהנחת עבודה, ובצדק לטעמינו, שהרציונל והמבחנים של סעיף 18(ו) חלים גם ביחס לבחירה בזכויות, והמשמעות היא שבדומה לסעיף 18(ו), אם מחמת מחלת נפש נשללה מהנכה יכולת הבחירה, אין לומר כי הגשת תביעה לנכות כללית, ו/או קבלת תגמולים בעוד הנכה מצוי באותה מחלת נפש, מהוות "בחירה" לפי סעיף 36א'(1) לחוק הנכים.

     

    מן הכלל אל הפרט

     

40. משהגענו למסקנה כי הוכח במידה הנדרשת שמחלת הנפש ממנה סובל המערער שללה ממנו, במועד הגשת התביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2006, את היכולות הקוגניטיביות הדרושות כדי לבחור מדעת, מתוך רצון חופשי ואמיתי, בין מסלולי הזכויות השונים, אנו סבורים שאין לראות בהגשת התביעה לנכות כללית בשנת 2006, או בקבלת תגמולים מהמל"ל בהמשך, משום "בחירה" בהתאם לסעיף 36א'(1) לחוק הנכים.

     

41. ודוק. אנו מודעים שהחריג בעניין ליקוי נפשי השולל את יכולת הבחירה, בין אם לצורך סעיף 18(ו) ובין אם לצורך סעיף 36א'(1) לחוק הנכים, הוא חריג שבחריגים, אותו יש להחיל במשורה.

    ברם, במקרה שבפנינו אנו סבורים שקיימות די ראיות, הן בדמות חוות דעתו של המומחה מטעם הוועדה, והן בדמות יתר הראיות שהוצגו בפנינו, כדי להגיע למסקנה בדבר תחולת החריג.

    כאמור, מדובר במערער אשר במועד הגשת התביעה למל"ל היה שרוי במצב פסיכוטי שהצריך את אשפוזו הכפוי למשך מספר חודשים.

    גם בהמשך סבל המערער מפגיעה קוגניטיבית שהשליכה על יכולתו לעבד נתונים, לעשות אינטגרציה ביניהם, להסיק מסקנות ולבחור באופן מושכל בין אפשרויות שונות, כאשר פגיעה זו, כפי שעולה מחוות דעת המומחה ומעדותו בפנינו, הלכה והחמירה עם השנים.

    המוסד לביטוח לאומי אמנם שילם למערער תגמולים, אך אלה טופלו על ידי אשת המערער ואחיו ר'; למערער לא היתה ידיעה ממשית לגבי כספים אלה; והוא לא קיבל החלטות בנוגע אליהם.

    בנסיבות כגון אלה, נעדרה מהמערער גמירות הדעת הדרושה כדי לקבל החלטות מושכלות בעניינים מהסוג אשר עומד על הפרק – בחירה בין מסלולים שונים למימוש זכויות – ואין לומר שעצם הגשת התביעה, או עצם קבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, עולות כדי "בחירה" כמשמעה בסעיף 36א(1) לחוק.

     

    פעולה באמצעות אפוטרופוס "בפועל" – והשלכתה בענייננו

     

42. למערער מעולם לא מונה אפוטרופוס כדין.

    עם זאת, מחומר הראיות עולה כי מאז שהוא התחיל לסבול מבעיות נפשיות, וביתר שאת מאז אשפוזו בשנת 2006 ואילך, היה המערער מלווה ע"י בני משפחה, ובמיוחד ע"י אחיו ר', שאף העיד בפנינו.

    מחומר הראיות עולה כי האח ר', אף שלא מונה כדין להיות אפוטרופוס בעניינו של המערער, שימש ככזה הלכה למעשה, כאשר מעדותו עולה כי ההחלטה בדבר הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי התקבלה על ידו, לאחר שהוא נועץ עם עובדת סוציאלית בבית החולים.

     

43. בהקשר זה העיד האח ר' כדלקמן (עמ' 29 לפרוטוקול):

    ש: בסדר, הבנתי. עכשיו ב-2006, אתה אומר, מי שהגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי זה בעצם אתה עם העובדת הסוציאלית, נכון?

    ת: נכון, אני אסביר. אני זוכר באחת הוועדות, בבית חולים מזרע, בבית חולים שם הוא היה כבר נשוי ויש משפחה ובאחת הוועדות העובדת הסוציאלית שם אפילו המליצה לתת לו, למנות לו אפוטרופוס ואז היא בעצם הגישה את כל הטפסים של ביטוח לאומי. לנו באותו רגע זה היה כאילו מצב, אנחנו רוצים שמצבו הנפשי ישתפר ויהיה לו כאילו פרנסה או משהו כאילו, כי הוא לא יכול לעבוד. משהו כלכלי. זרמנו עם זה. היא הגישה את הטפסים,

    ש: הבנתי, ואתה חשבת שזה משהו זמני?

    ת: כן.

    ש: נכון? ואשתו סמכה עליך בעצם בכל הדברים האלה, נכון?

    ת: כן.

    ובהמשך מסר ר' את הדברים הבאים:

    ת: אני אומר עוד פעם, אני טיפלתי בזה ואני הגשתי לו את זה יחד עם העובדת הסוציאלית, בהכוונה של העובדת הסוציאלית לי ולאשתו. מאחר ואשתו הכי קרובה אליו אז היא חתמה על הבקשה.

    ש: הבנתי. הבנתי. אז מה היה החלק שלך בעצם בטיפול בעניין?

    ת: שאני ליוויתי את התהליך, העובדת סוציאלית אמרה שאנחנו מגישים תביעה לביטוח לאומי, מילאה את הטפסים, החתימה את אשתו. אז הייתי בעניינים.

    ש: לא הבנתי, היית, זה היה החלק שלך? בזה טיפלת, שהיית בעניינים? אני פשוט לא מבין, אשתו הייתה איתו, נכון? לא פחות ממך.

    ת: לא, אשתו הייתה הולכת, חותמת על הטפסים. הייתי איתה, ליווינו אותה, עובדת סוציאלית. היא הנחתה אותנו, הדריכה אותנו מה לעשות.

    ש: אז למה אתה צריך להיות הכאילו האפוטרופוס טבעי שלו? למה?

    ת: א', כי אני, אני אגיד לך למה, כי א', אני אחיו הבכור, בסדר?

    ש: או-קיי.

    ת: ו- X (המערער) יקר לי אז אני הייתי צריך לעזור לו. מי יעזור לו? מישהו אחר גם."

     

44. ר' נשאל בחקירתו הנגדית האם היה מודע לכך שהקצבה של הביטוח הלאומי היתה בגדר עניין קבוע, ועל כך השיב (עמ' 32 לפרוטוקול):

    "אני אמרתי עוד פעם, עיקר העניין שלנו, רצינו מאוד, קודם כל, קדום קיווינו שבאמת הוא יחזור לעצמו. רצינו שיחזור לעצמו מבחינה נפשית. כל יתר הדברים, העובדת סוציאלית אמרה אנחנו נגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, זרמנו איתה. הבנו שזה לפחות, בינתיים שקט וביטחון כלכלי בצורה מסוימת. זרמנו עם זה, לא חשבנו אחרת. התמקדנו בנושא של השיקום שלו, הנפשי בעיקר. והגשנו, הגשתי, אמרתי כן, תגישי לביטוח לאומי עכשיו.

    ש: ואתה לא ידעת שיש אפשרות לתבוע לפי חוק הנכים, אני מבין, את אגף השיקום?

    ת: באותו רגע, באותו רגע אני אומר לך, התמקדנו בבעיה שלו העיקרית. העובדת הסוציאלית אמרה זה ככה, ראינו שזמין ביותר מה שהיא אמרה, זרמנו עם זה.

     

45. ר' הדגיש בעדותו כי ההחלטה בעניין קצבאות המל"ל התקבלה על ידו, ולא על ידי המערער, וציין בעניין זה את הדברים הבאים (עמ' 33 לפרוטוקול):

    "אגיד לך, אני לא רציתי להחמיר את מצבו. כושר השיפוט שלו היה מאוד מאוד קשה, ההתקשרות איתו הייתה מאוד מאוד קשה וכל פעם להיכנס איתו לוויכוח ולהתחיל להידרדר במצב, לא. אז היה עושה, אומר, תשמע, לא פשוט. חששתי מזה שאני והייתי אומר לו לפעמים אבל אני לא רציתי להגיע איתו לחיכוך ולוויכוח שידרדר את מצבו. כי פשוט כושר השיפוט שלו ידעתי שהוא לא הכי, לא טוב, אין לו כושר שיפוט"

     

46. לשיטת המשיב, העובדה שהאח ר' ליווה את המערער והיה אפוטרופסו בפועל, לרבות ביחס לקבלת ההחלטה בדבר הגשת תביעה לקצבת נכות כללית, משמעה שהמערער, באמצעות אפוטרופסו בפועל, בחר באופן מודע בזכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובחירה זה מחייבת את המערער, כאילו הוא עצמו קיבל אותה.

    בנדון הפנה המשיב לפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ע"ו 17628-02-20 קצין התגמולים נ' לחמי.

     

47. אין בידינו לקבל את טענתו של המשיב בעניין זה.

     

48. אכן, חומר הראיות מלמד כי אחיו של המערער, ר', שימש כ- "אפוטרופוס למעשה", כמשמעות ביטוי זה בסעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית.

    יוער כי ר' בעצמו, בתצהיר עדותו שצורף לכתב הערעור, הציג עצמי כמי ששימש "בפועל" כאפוטרופוס על אחיו (סעיף 3 לתצהיר).

     

49. האם די בהחלטה של "אפוטרופוס למעשה" (כהגדרת המונח בסעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית), או של בני משפחה אחרים שליוו את הנכה, בעניין בחירה בין זכויות, כדי לשמש כתחליף לבחירה של הנכה לעניין סעיף 36א'(1) לחוק?

    אנו סבורים שהתשובה לכך היא שלילית.

    סעיף 36א'(1) לחוק עוסק בבחירה פרסונלית אותה עשה הנכה, ואינו מזכיר בחירה של אדם מטעמו.

    הסעיף משקף ביטוי של אוטונומיית הפרט של הנכה, כאשר בחירת הנכה מהווה ביטוי של אוטונומיה זו.

    ייחוס בחירה של אדם אחר, מלבד הנכה, כבחירה של הנכה עצמו, היא בעייתית, שכן היא עלולה שלא לשקף נאמנה את האוטונומיה של הנכה, גם אם אותו אחר הוא בן משפחה מאוד קרוב, או אף משמש כאפוטרופוס בפועל של הנכה, הפועל לטובת הנכה.

    כל עוד לא התמנה לנכה אפוטרופוס כדין, קשה להלום שבחירה של אחר תשמש תחליף נאות לבחירה כמשמעה בסעיף 36א'(1) לחוק הנכים.

     

50. זאת ועוד. סעיף 18(ו) לחוק מלמד אותנו, כי שעה שהמחוקק ביקש לראות בפעולה של אחר כמחייבת את הנכה, הוא ציין זאת באופן מפורש, כאשר בסעיף 18(ו) עצמו צוין כי כאשר עסקינן בפעולה של אפוטרופוס, הרי שהכוונה היא לאפוטרופוס שהתמנה, משמע התמנה כדין, להבדיל מאפוטרופוס "בפועל".

    הואיל ולטעמינו ההסדר שבסעיף 18(ו) לעניין השלכת מחלת נפש על החלטות הנכה, צריך לחול גם ביחס לסעיף 36א'(1) (וכאמור גם המשיב עצמו הפנה לסעיף 18(ו) בהחלטה מושא הערעור), הרי שבחירה לצורך סעיף 36א'(1) לחוק, ככל שהיא מתייחסת לאפוטרופוס, חלה בהכרח ביחס לאפוטרופוס שמונה כדין, ולא לאפוטרופוס "בפועל".

     

51. יוער כי סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית, שכותרתו "אפוטרופוס למעשה", עוסק בהטלת חובות ואחריות של האפוטרופוס למעשה כלפי האדם שבית משפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס, ואין לגזור ממנו השלכה משפטית של פעולות האפוטרופוס למעשה על זכויותיו של האדם שהאפוטרופוס פועל בעניינו.

    עוד נעיר כי גם אם נומר שפעולתו של אפוטרופוס למעשה בעניין בחירת זכויות, היא שוות ערך לפעולה של אפוטרופוס שהתמנה כדין לעניין זה, ספק אם פעולה מסוג זה בהקשר של בחירה בזכויות לפי סעיף 36א'(1), לא היתה מחייבת את אישור בית המשפט המוסמך בהתאם לסעיף 47(א) לחוק הכשרות המשפטית.

     

52. אנו סבורים שהאמור בפסק הדין בעניין "זקן" עולה בקנה אחד עם מסקנתו הנ"ל.

    כזכור, בעניין זקן נדונו מספר ערעורים, כאשר אחד מהם (רע"א 2266/00 בעניין המערער שמעון בן יוסף), עסק במקרה בו אדם סבל ממחלת נפש, ושש שנים לאחר שהתחיל לקבל קצבת נכות כללית, התמנתה אימו כאפוטרופסית עליו, כאשר רק לאחר כשנתיים ממועד מינויו הגישה האם תביעה מכוח חוק הנכים (סעיף 7 לפסק הדין).

    בית המשפט המחוזי באותו עניין קיבל את טענת הנכה, לפיה הוא היה נעדר יכולת בחירה בזמן הגשת התביעה לקצבת נכות כללית מחמת מחלת נפש (סעיף 8 לפסק הדין).

    בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפך את התוצאה (סעיף 14 לפסק הדין).

    ברם, בעשותו כן הבהיר בית המשפט העליון כי "בחירת" הנכה, טרם מונתה אימו לאפוטרופסית, אינה בחירה היא, ואולם מרגע שאימו התמנתה כאפוטרופוסית עליו, והיא החליטה להמשיך לקבל את תגמולי המל"ל בשמו, יש לראות בבחירתה זו כבחירותו של הנכה.

    משמע, בית המשפט העליון החליט לקחת בחשבון את בחירת האמא לקבל את התגמולים, רק מהמועד בו הבחירה נלקחה לאחר שהאמא התמנתה כאפוטרופוסית (ראו סעיף 7 לפסק הדין), הגם שהנכה עצמו לא היה בעל מסוגלות לקבל החלטות בעניינו גם שנים לפני כן.

     

53. אשר לפסק הדין של בית המשפט המחוזי במסגרת ע"ו 17628-02-20, הרי שאיננו סבורים שהוא דומה למקרה שבפנינו.

    בית המשפט המחוזי באותו עניין השתית את דחיית טענת הנכה להעדר בחירה בכך שלא הוכח בעניינו שמצבו הנפשי שלל ממנו את כושר הבחירה, כאשר הוא מנמק מסקנה זו בנתונים הספציפיים של אותו מקרה, בו לא מונה מומחה מטעם הוועדה.

    אמנם, בפסק הדין מצויה אמירה לפיה בחירת בני משפחתו של הנכה מהווה בחירה של הנכה עצמו, ואולם קריאה במכלול פסק הדין מעלה כי נימוק זה לא היווה את אבן הראשה של פסק הדין, שהושתת בעיקר על העדר הוכחה בדבר פגיעה בכושר הבחירה של הנכה שם, שלא כמו במקרה שבפנינו.

     

54. לבסוף נציין כי אנו סבורים שמסקנה לפיה בחירה של אדם אחר תחייב את הנכה לצורך סעיף 36א'(1) רק כאשר עסקינן בבחירה של אפוטרופוס שמונה כדין, עולה בקנה אחד עם השמירה על עיקרון אוטונומיית הפרט של הנכה, וכן עם התכלית הסוציאלית של חוק הנכים, אותו יש לפרש ברוחב לב, במידת הניתן כמובן, לטובת הנכים.

     

    סוף דבר

     

55. על יסוד המקובץ לעיל אנו סבורים שלא היה מקום לדחות את תביעת המערער מחמת "בחירה בזכויות", ומשכך אנו מורים על ביטול החלטת המשיב מיום 27.6.22.

56. אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, וכן להשיב לו את עלות הכנת חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמו ואת חלקו של המערער בשכר המומחה מטעם הוועדה (וזאת כנגד אסמכתאות תשלום למומחים), כאשר סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

     

57. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

     

     

    ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ה, 16 יולי 2025, בהעדר הצדדים.

     

     

     

    אמיר סלאמה, שופט יו"ר הוועדה		עו"ד באדי חמדאן חבר הוועדה		דר' דני קירשנר חבר הוועדה