ע"ח 8593-12-15 מסגריית אלשורוק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

ההליך

בפני ערר בו צוין בפתח הערר כי הוא מוגש "לפי הוראת סעיף 73ב(2) לחוק בתי המשפט(נוסח משולב) התשמ"ד- (1984) (להלן: "חוק בתי המשפט").

כנגד העוררים הוגש כתב אישום על ידי המשיבה (ת"פ 6509-11-12) אשר מתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע (בפני כב' השופטת ש. חביב).

במסגרת ניהול התיק עתרה המשיבה להוצאת צו הבאה כנגד עד תביעה מסוים שהינו תושב ירושלים, כאשר בשלב מסוים העד אף אותר ברשות הפלסטינית, נעצר ולאחר מכן שוחרר.

העוררים יוצאים חוצץ בערר זה כנגד החלטת בית המשפט מיום 17.9.15 בה קבע בית המשפט, לאחר שעיין במזכר שהוצג לו כי ישנו סיכוי שהעד יובא לדיון, ומכאן הורה על הוצאת צו ההבאה כנגד העד וקבע דיון תזכורת נוסף לסוף חודש זה.

העוררים הגישו לבית המשפט בקשה לעיין מחדש בהחלטתו, ובית המשפט דחה את בקשתם לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.11.15 בה קבע כי: "לא נס ליחו של האינטרס הציבורי בתיק דנן, זאת על אף המצב הבטחוני המתואר בבקשה".

מכאן הערר שבפני.

ב"כ העוררים יוצאים חוצץ נגד דחיית בקשתם לעיון חוזר על ידי בית המשפט קמא. עיקר טענותיהם נוגעות לכך שכתוצאה מדחיית הבקשה נגרם להם עינוי דין בשל הימשכות ההליכים וכי היה מקום שהתביעה תכריז "אלו עדי". נטען כי הזכות לסיום ההליך הינה זכות מהותית במשפט הפלילי, וכי קיים שינוי נסיבות - המצב הביטחוני, שבגינו הצפי הינו שהעד לא יאותר, דבר המצדיק שינוי ההחלטה.

בהחלטתי הראשונה ביקשתי את התייחסות ב"כ העוררים לשאלה כיצד ערר זה בא בגדרו של 73ב(2) לחוק בתי המשפט, שכן לא העוררים – אשר הינם הנאשמים בתיק הפלילי אינם צד לצו ההבאה - לא מן הצד של מי שמבקש את הוצאתו - התביעה, ולא מהצד של מי אשר הוצא כלפיו הצד- האדם מושא הצו. עוד נתבקשו ב"כ העוררים להתייחס לכך, שמקרא הערר מלמד כי הוא עוסק בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך הפלילי - החלטת ביניים בהליך פלילי, שאין לגביה זכות ערעור או ערר.

ב"כ העוררים התייחסו לאמור בהודעה ארוכה שהוגשה על ידם, בה ביקש לקבוע כי אף הנאשמים באים בגדר אחד מן הצדדים אשר להם מוקנית זכות ערר ביחס לצו ההבאה , וכי הדבר מתחייב אף מפרשנות תכליתית של הוראות החוק.

המשיבה הגיבה לאמור תוך שציינה ראשית כי העד האמור נעצר זה עתה ועל כן נראה שהערר מתייתר, וכי לטעמה העוררים אינם צד כנדרש בסעיף 73 לחוק.