ע"ח 7149-05-15

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת איילת דגן), בתיק מס' 2393-05-15, מיום 4.5.15, לפיה קיבל בימ"ש קמא את בקשת המשיבה והורה על העברת הדיון בבקשה שהוגשה בפניו, אל בימ"ש השלום בראשון לציון.

העוררת הגישה לבימ"ש קמא, בקשה להחזרת תפוסים (כלי רכב וחשבונות בנק שבבעלותה), אשר נתפסו על ידי המשיבה במסגרת חקירה פלילית, המתנהלת, בין היתר, נגד בעלה של העוררת.

המשיבה הגישה לבימ"ש קמא, תגובה לבקשה להחזרת התפוס, במסגרתה ביקשה להורות על העברת הדיון לבימ"ש השלום בראשל"צ לאור כך, שהליכי המעצר של החשודים בפרשייה (16 במספר), מתנהלים בבימ"ש השלום בראשל"צ בפני כבוד השופט קלייטמן, בפניו כבר הובאו המסכת העובדתית וחומר הראיות הרב שנאסף עד כה.

בימ"ש קמא קבע, בהחלטתו מיום 4.5.15, כי לאור היקף הפרשה והחקירה, המותב הראוי לשמיעת הבקשה להחזרת התפוס הוא בימ"ש השלום בראשל"צ ולכן הורה על העברת הדיון לשם.

בערר אשר בפניי טוען ב"כ העוררת, כי בימ"ש קמא לא היה מוסמך להורות על העברת הדיון וכי סמכות זו מסורה, על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

אין חולק, כי בבקשה כגון זו קיימת סמכות דיון מקומית, מקבילה, לכל בתי משפט השלום בארץ והשאלה היחידה היא, האם בימ"ש השלום מוסמך להורות על העברת הדיון, או שמא מסורה הסמכות רק לנשיאת ביהמ"ש העליון או למי שלו הואצלה הסמכות, על ידי הנשיאה.

ב"כ המשיבה טענה בדיון שהתקיים בפניי היום, כי סעיף 78 לחוק בתי המשפט אינו חל על מקרים בהם קיימת סמכות מקבילה, אלא רק על מקרים בהם מבוקש להעביר דיון "מבית משפט שיש לו סמכות מקומית לבית משפט שהוא נטול סמכות מקומית". לטענתה, אם כל מבקש רשאי לבחור את ביהמ"ש אליו יגיש את בקשתו, בוודאי שביהמ"ש יכול לעשות זאת ו"לא יעלה על הדעת שנשיא בית משפט העליון צריך להטריד אותו בכל פעם שמדובר בסמכות מקבילה".

לא אוכל לקבל פרשנות זו, אשר לטעמי, אינה עולה בקנה אחד עם הדין ועם הפסיקה.