ע"ח 65445-03-16 משינסקי נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשדוד, כב' השופט י' ליבליין, מיום 6.3.16 בה נקבעו תנאים להשבת מכוניתו התפוסה של העורר.

אין מחלוקת כי מכוניתו של העורר נתפסה במסגרת חקירה המתנהלת על ידי מספר יחידות חקירה, אשר עניינה פרשה רחבת היקף ורבת משתתפים. פרשה, שבמרכזה עבירות מס ועבירות הלבנת הון. כתב אישום הוגש כבר לגבי חלק מהחשודים המרכזיים בפרשה, אולם לגבי העורר טרם הוגש כתב אישום. עיקר חלקו של העורר קשור לחשד כי הפיץ חשבוניות פיקטיביות, של חברות שונות, בהיקפים של מיליוני ₪ רבים, אשר אפילו המס בגינן מגיע כדי כמה מיליוני ₪.

במסגרת החקירה נתפסו ראיות שונות וכן נכסים אשר בכוונת המדינה לחלט. זאת, בהנחה כי בתום החקירה יוגש נגד העורר כתב אישום והוא יורשע בסוף משפטו. אין מחלוקת לגבי תפיסת חלק מן הנכסים, לפחות בשלב זה של ההליך. בדיון שהתקיים לפני בית משפט השלום, ביום 2.3.16, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי המדינה תשיב פריטים שונים. אולם הצדדים נשארו במחלוקת לגבי רכבו של העורר.

בהחלטה שניתנה ביום 6.3.16 נקבע כי הרכב (לקסוס, מ"ר 9360234), אשר המדינה מקווה לחלט בסוף הדרך, יכול להיות מוחזר לעורר, בהתאם לפסיקה הקובעת שיש מקום להעדיף "חלופה" לתפיסה המיודעת לשם חילוט, או חילוט זמני. בית משפט השלום הנכבד קבע תנאים הכוללים התחייבות המבקש שלא לבצע כל דיספוזיציה ברכב, "רישום שעבוד על הרכב במרשם כלי הרכב ומשכון פוליסת הביטוח", ערבות צד ג' על סך 200,000 וכן "ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית על סך 75,000 ₪" (תנאי, שכונה על ידי הצדדים, לשם קיצור "הפקדה").

יאמר כי בית משפט השלום אזכר את הדין הכללי הנוגע לעניינים אלה. אולם, למרבה הצער, לא קבע בית המשפט עמדה ברורה בשאלות השנויות במחלוקת, כגון ערך הרכב, לא דן בשאלה מרכזית שהיא המשמעות של עובדת היות הרכב משועבד לבנק, לכאורה, ואף לא נימק באופן קונקרטי כיצד הגיע לסכום עליו הורה.

הסנגור בערר מבקש לתקן שני תנאים על ידי הפחתת סכום הערבות צד ג' והפחתת סכום ההפקדה. הסנגור טען שאין ממש בטענת המדינה כי מדובר ברכב שערכו כ – 250,000 ₪, וכי ערכו עומד על כ – 167,000 ₪, כעולה מ"מחירון לוי יצחק". הסנגור טען עוד כי קניינו של העורר ברכב מועט עד מאוד, שכן מתוך ערך הרכב, משועבד הרכב בסכום העולה על 135,000 ₪.

עוד טען הסנגור כי לא נכון היה להורות על חלופה באחוז ריאלי גבוה של ערך הרכב, שכן אין מדובר במי שהוא בסטטוס של נאשם, אלא חשוד. זאת, בעוד הפסיקה, אשר קבעה את סכומי ההפקדה היחסיים לערך של רכב המוחזר ל"חלופת תפיסה", התייחסה בדרך כלל למי שהוא בסטטוס של נאשם. כן טען הסנגור שבית המשפט לא ייחס משקל לעובדה כי נתפס רכוש רב אחר, אשר ממנו יכולה המדינה להיפרע בסוף הדרך, אם אכן יינתן צו חילוט. רכוש, העולה במידתו על היקף הנזק שנטען שגרם למדינה, אשר צפוי להיות בסיס לחישוב סכום החילוט, אם המדינה תגיע בכלל לשלב זה. הסנגור אף הצביע על החלטה מוסכמת שניתנה בבית המשפט המחוזי מרכז, לעניין חשוד אחר בפרשה, בו שוחרר הרכב של אותו חשוד, ללא תנאים.

המדינה בתשובתה לערר, הסכימה כי נכון יותר להעריך את הרכב כי שטען הסנגור, אך טענה כי אחוז הערך הראוי להפקדה צריך להיות סביב 30%. לעניין ערך הרכוש האחר שנתפס, טען נציג המדינה כי הערך שמייחס הסנגור למה שנתפס מופרז, שכן בעיקרו מדובר בשיקים שכבר חזרו, שערכם אינו רב. ואפילו אם יש לראות את היקף הרכוש שנתפס כעומד על סכום של 3 מיליון ₪, עדיין מדובר בסכום נמוך, יחסית להיקף העבירות. לעניין השעבוד, טען נציג המדינה כי השעבוד לבנק "אינו רלוונטי", שכן לא ברור, מבחינה משפטית, אם שעבוד של הבנק עתיד לגבור על האינטרס של המדינה בחילוט.

המדינה הגישה דו"ח סודי, אליו צרפה דוגמאות של ראיות מתוך תיק החקירה, על מנת להראות את היסוד הסביר לחשד נגד העורר, ואת היקף החשדות נגדו.

דיון

יאמר כי בהתחשב בהסכמת הסנגור בבית משפט השלום, לכך שהמדינה תמשיך להחזיק בנכסים בהיקף משמעותי, יש להניח כי אינו חולק על שאלת היסוד הסביר לחשד. יחד עם זאת, על מנת להסיר ספק, עיינתי בדו"ח הסודי ובחומר הראיות החלקי שהוגש לי (קלסר אחד), ונחה דעתי כי אכן יש יסוד סביר, ואולי אפילו ראיות לכאורה, לעבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות. עם זאת, קשה להבין מתוך החומר שהוגש את ההיקפים של העבירות המיוחסות למשיב, ולו לצורך שלב זה. אם כי, ברור כי מדובר בהיקפים נכבדים מאוד.

בהתחשב בהיקף הסכומים, לכאורה, מקובלת עלי הטענה שיש טעם גם בתפיסת הרכב לקראת חילוט, ואין לומר כי הסכומים האחרים, והנכסים האחרים שנתפסו, הם מספיקים. סכום החילוט עלול להיות גבוה הרבה יותר מכל מה שנתפס. עם זאת, זוהי קביעה הנכונה לשעה זו, בשלב זה של החקירה, ובהנחה כי כתב אישום יוגש תוך זמן סביר (חודשים ספורים). לאחר הגשת כתב האישום, ולאחר שיותר לסנגור לעיין במלוא חומר החקירה, יהיה צריך לבחון שאלה זו מחדש. כמו כן, ככל שחולף הזמן ללא הגשת כתב אישום, נקודת האיזון משתנה, ומשקל זכות הקניין של החשוד ילך ויעלה.

לעניין קיום השעבוד, לא ירדתי לסוף דעתו של נציג המדינה. הרי המדינה לא מתכוונת לחלט רכב השייך בפועל לבנק. הנציג לא העלה טענה קונקרטית המלמדת כי יצליח בסופו של דבר לחלט סכום שהוא מעבר לסכום שאינו משועבד, מתוך ערך הרכב. עם זאת, מצד שני, יש לקחת בחשבון כי ככל שהתשלומים לבנק ישולמו, חלק העורר ברכב הולך וגדול. לפיכך, אין לחשב את ערך הרכב כחלק קטן ביותר, כטענת הסנגור, ולעניין זה נכון לשום השעבוד באופן חלקי בלבד.

נוכח כל האמור, בשים לב להסכמה כי ערך הרכב נמוך מאשר הוערך בבית משפט השלום, בשים לב לשעבוד הרכב לבנק מחד גיסא, אך בשים לב לכך שהשעבוד ילך ויפחת מאידך גיסא, יש לקבל את הערר ולהפחית הן את סכום ההפקדה והן את סכום ערבות צד ג'. זאת, תוך שאני מקבל את טענת המדינה כי במקרה זה יש לפעול על פי "כלל האצבע" המעמיד את סכום ההפקדה על כ- 30%, מהערך המתקבל.