ע"ח 6494-09-16 רחאל ואח' נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אדריס נעמן) מיום 17.8.16, בה נדחתה בקשת העוררים לעיון בחומר חקירה.

כתב האישום וההליכים בבית המשפט קמא 

1.נגד העוררים הוגש בבית המשפט קמא כתב אישום המייחס להם עבירות של הדחה בעדות – עבירה לפי סעיף 246(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), עדות שקר – עבירה לפי סעיף 237(א) לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

2.על פי כתב האישום, בתמצית, המבקשים היו שותפים להדחת עד למתן עדות שקר בבית המשפט, במסגרת כתב אישום שהוגש נגד המבקשים מס' 2-4, בו יוחסו להם עבירות של איומים, ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, קשר לפשע ועבירות תעבורה שונות, ובכך היו שותפים לשיבוש מהלכי משפט וכן לקבלה במרמה של הכרעת דין ולפיה זוכו המבקשים 2-4 מאותם אישומים מחמת הספק.

3.בבקשתם לעיון בחומר חקירה, ביקשו המבקשים לעיין בחומר שצוין ברשימת חומר החקירה, אך סווג על ידי המשיבה כ"לא חומר חקירה". דובר על המסמכים הבאים: סיכום תיק (י"ב), בקשה לפתוח בחקירה (י"ג), נימוקים להאזנת סתר (י"ד), יומן חקירה+הנחיות (ט"ו) ומסמך לראש מחלק מחקרי תקשורת (ל). המבקשים טענו בבקשתם בבית המשפט קמא, כי מדובר בחקירה שהחלה בנסיבות לא ידועות, כשנה לאחר זיכוי המבקשים מס' 2-4, כאשר התלונה או החשד שהובילו את היחידה החוקרת לחקור את הזיכוי אינם בנמצא ועל כן יש להמציא להגנה את כל החומר המפורט ברשימת חומר החקירה, למען תוענק למבקשים הזדמנות הוגנת להכין הגנתם וכדי לפרוש את מלוא היריעה בפני בית המשפט ולמנוע עיוות דין.

4.המשיבה טענה, מנגד, כי אין מדובר בחומר חקירה, אלא בעיבוד חומרי גלם המצויים ממילא בידי הסניגור ובתרשומות פנימיות, שאינן רלוונטיות ואינן יכולות לתרום להגנת המבקשים.

5.בהחלטה נשוא הערר, נדחתה בקשת המבקשים. נקבע בהחלטה, כי עיון במסמכים העלה כי הם אינם בבחינת חומר חקירה וכי הרלוונטיות שלהם להליך הינה רחוקה ושולית ואין בהם כדי לתרום או להשפיע על הגנת הנאשמים או על בירור האישום נגדם. מדובר במסמכים שהינם בגדר תכתובות פנימיות, הכוללים הערכה של התביעה בדבר חומר החקירה שכבר קיים וחוות דעת על הצורך לבצע השלמה בשאלות מסוימות, שאין בהם כדי להשפיע על חקר האמת.

טענות העוררים

6.העוררים טוענים כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשתם לעיון במסמכים. החלטת בית המשפט הינה בגדר דחיית הקץ, שכן במהלך ההוכחות יישאל החוקר אודות המסמכים האמורים ובהעדר תעודת חיסיון, הוא יהיה חייב להשיב על שאלות הסניגור בעניין. זכות העיון היא בגדר זכות חוקתית, כחלק מהזכות להליך הוגן.