ע"ח 59484-07-15 מיימון נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט חאמד) מיום 23.7.15, במסגרתה נדחתה בקשה להחזרת תפוס (ה"ת 1278-06-15).

רקע כללי -

1. עסקינן בחיפוש מיום 5.5.15 בעסק של העורר, ברחוב ז'בוטינסקי 22 במעלות (להלן: "העסק"), בחשד שבמקום מבוצעות עבירות של ניהול משחקים אסורים, ניהול עסק ללא רישיון ועוד. במהלך החיפוש, נתפסו 11 מארזי מחשב, בקר שליטה, מצלמות, DVR, שני טלפונים ניידים (להלן: "התפוסים") ומזומן בסך של 5,000 ₪ (להלן: "הסכום במזומן").

2. ביום 1.6.15, הוגשה בקשת העורר להשבת התפוסים והסכום המזומן לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סד"פ").

3. ביום 25.6.15, הוגש כתב אישום כנגד העורר בעבירות לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). בכתב האישום, שהוגש כנגד העורר וכנגד נאשמת נוספת, נטען כי השניים ניהלו עסק אשר בו התנהלו משחקים בהיעדר רישיון מכח חוק רישוי עסקים כנדרש, וכי התברר כי העסק הופעל בין היתר למטרת ביצוע משחקים אסורים. עוד נטען בכתב האישום, כי העסק הניב רווחים אשר לא דווחו כראוי לרשויות המס וללא ניהול ספרים. בעמוד האחרון של כתב האישום, צוין כי בכוונת המאשימה יהא לעתור לחילוט התפוסים והסכום במזומן מכח סעיף 39 לפקודת סד"פ.

4. לאחר הגשת תשובת המשיבה לבקשה להשבת התפוסים, התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, וביום 23.7.15, ניתנה החלטה נשוא הערר, בה נקבע כי יש להשיב לעורר את הסכום במזומן, אך להותיר את שאר התפוסים בחזקת המשיבה.

   הטענות בערר -

5. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון שהתקיים בפני, טוען העורר כי יש מקום להורות על השבת כל התפוסים מחמת כמה סיבות מצטברות. ראשית, לטענתו, הואיל והוגש כתב אישום "רק" בהתאם לחוק רישוי עסקים, אזי שאין כל מסגרת חוקית להמשך התפיסה, שכן אין בהוראות חוק רישוי עסקים הסמכה לבצע תפיסה כפי שבוצעה ואין כל הוראה בחוק זה המאפשרת את המשך החזקת התפוסים, תהא מטרת התפיסה אשר תהא. שנית, נטען כי ככל שהתפוסים נתפסו מכוח סעיף 235 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), אזי שאין עוד הצדקה להמשך התפיסה - הואיל והחקירה לגבי עבירות אפשריות מכח חוק העונשין הסתיימה זה מכבר, ומאז המשיבה - "קפאה על שמריה" (כלשון סעיף 22 לערר), שעה שמצד אחד, לא התקבלה החלטה לסגור את התיק, ומצד שני, לא הוגש כתב אישום מתאים. שלישית, ככל שהטענה היא שהתפוסים עתידים לשמש כראיה - אין הצדקה להמשך החזקתם, שכן ככל שעסקינן במחשבים אשר שימשו לכאורה למשחקים האסורים – אזי שהם עצמם בוודאי שלא יוגשו כראיה, ולכל היותר תוגש חוות דעת שמתייחסת אליהם. לגבי שאר התפוסים (חוץ מהמחשבים), הטענה הינה כי אין בהם פוטנציאל ראייתי בכל הנוגע למשחקים האסורים הנטענים. רביעית, ככל שמטרת התפיסה הינה חילוט עתידי אפשרי – אזי שלא מתקיים פוטנציאל לחילוט, אף לא מכח סעיף 39 לפקודת סד"פ, שכן סעיף זה מתייחס רק לחילוט תפוסים מכח סעיף 32 לפקודת סד"פ, ולא זו היתה המסגרת לתפיסה במקרה הנוכחי. חמישית, אם הטענה הינה שהתפוסים ישמשו לביצוע עבירות דומות בעתיד – אזי שאין כל ראיה לגבי חשש שכזה. ששית, אף אם היה בסיס להמשך התפיסה עד עתה, ההלכה הינה שניתן להשיב את החפצים לבעליהם לאחר מתן ערבויות מתאימות, כך שהפגיעה בעורר תהא מינימאלית, וכך יש לעשות במקרה זה.

6. המשיבה מבקשת שלא לשנות מהחלטת בימ"ש קמא ומתייחסת בטיעוניה להשגות המפורטות מעלה באשר להחלטת ביהמ"ש קמא. לטענתה, החקירה טרם הסתיימה, וזאת בכל הנוגע לעבירות מכח סעיף 235 לחוק העונשין, כמו גם עבירות מס אפשריות, וכי בכוונתה להגיש כתב אישום בהקשרים אלו. עוד נטען כי התפוסים עתידים לשמש כראיה, כי יש אינדיקציות לכך שאם יושבו – ישמשו לביצוע עבירות נוספות, וכי יש בסיס לדרישה לחילוטם בעתיד. מבחינה ראייתית, מפנה המשיבה לתיק החקירה הכולל, בין היתר, חוות דעת מומחה (מיום 28.6.2015, להלן: "חוות הדעת") אשר מפרטת כיצד נעשה שימוש בתפוסים לצורך קיום משחקי הימורים, לרבות פירוט באשר למהות המשחקים ולכך שהמחשבים שנתפסו, לא שימשו לפעילות שגרתית של עסק, כגון שליחת דוא"ל, הפעלת יישומי מערכת הפעלה, תוכניות אופיס או תוכנות אחרות "רגילות" שמותקנות במחשבים בדרך כלל ומשמשות לניהול שוטף של עסק (סעיף 4 לחוות הדעת עמ' 3). בנוסף הוצגה לעיוני עדותו של אחד מהלקוחות של העסק (עדות מיום 5.5.15 שעה 21:38, להלן: "העדות") אשר אף ממנה עולה, כי אכן התקיימו משחקים אסורים בעסק, וראו כי העד מסביר באופן מפורט מהם המשחקים האסורים, כיצד בוצעו, כיצד שולמו הכספים ועוד.

   מסמכים נוספים רלבנטיים בתיק החקירה קשורים לתיק זהה כמעט, אשר נוהל כנגד העורר, בנוגע לניהול עסק אחר אשר שימש למשחקים אסורים - במסגרת תיק רע"ס 20074-07-14, בבית משפט השלום בקריות (להלן: "התיק הקודם"). שם, ביום 19.10.2014, הורשע העורר בניהול עסק ללא רישוי ודינו נגזר, כאשר במסגרת גזר הדין, ניתן צו לחילוט והשמדת הפריטים שנתפסו במסגרת התיק הקודם, ואף שם מדובר היה במארזי מחשב, צגי מחשב, מכשיר DVR וסכום במזומן.

7. במהלך הדיון, טענו הצדדים, הוגשו אסמכתאות משפטיות, הוגשו מסמכים מתיק החקירה והעורר אף קיבל ארכה להגשת התייחסות בכתב לפסיקה שהוגשה מטעם המשיבה במהלך הדיון. השלמת הטיעון מטעם העורר הוגשה היום בבוקר.