ע"ח 57595-06-16

1. עניינה של החלטה זו בערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים מ-23.6.16, אשר בגדרה הוארך תנאי שחרור שעניינו עיכוב יציאה מהארץ המלווה בהפקדת הדרכון עוד ב-30 יום.

2.הצו הראשון לעיכוב היציאה מהארץ ניתן ב-24.3.16 למשך שלושה חודשים (במסגרת מ"י (שלום, י-ם) 52817-03-16). בדיון בערר דנן הובהר כי אלמלא ההארכה האמורה, היה עיכוב היציאה מסתיים ב-24.6.16 מכח מה שנקבע בעמ"י (מח', י-ם) 24713-05-16 (שבגדרו נדחה ערר על הצו הנ"ל), ושמכח ההחלטה שביסוד הערר מוארך העיכוב עוד ב-30 יום מ-24.6.16 (פרוטוקול, ע' 4, ש' 19-17).

3.העורר נחשד בעבירות של קבלת דבר במרמה, הטרדת עד ושיבוש מהלכי משפט באמצעות מחשבים.

4.לאחר שקילת המכלול, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערר.

5.גם בהינתן טענותיו של העורר, ההחלטה שעליה הוגש הערר מושתתת על אדנים מבוססים ואין מקום להגיע לתוצאה שונה.

6.נציג המשיבה הצביע על תלונות חדשות ועל התפתחויות חקירתיות משמעותיות מהעת האחרונה, המצדיקים את ההארכה שניתנה, גם בהינתן מה שנאמר בהחלטה שניתנה בערר הנ"ל בסעיף 2 (ראו בפרוטוקול, ע' 4, ש' 31-25 וההפניות שם). כמו כן, החשש לשיבוש הליכי חקירה ומשפט בדרך של הימלטות מן הארץ והטרדת עדים פוטנציאליים קיים ומבוסס וצוינו אף מהלכים מהעת האחרונה המגבירים אותו. כך במיוחד כשהעורר נחשד בביצוע עבירות באמצעות מחשבים, אשר שהייה שלו בחו"ל עלולה להסתיר את העקבות בקשר לשכמותן.

7.אכן, ככל שפרק הזמן של עיכוב היציאה מן הארץ מתארך, נדרשת הצדקה חזקה יותר להמשך העיכוב. במקרה דנן קיימת הצדקה כזו.

8.לנוכח כל האמור, הערר נדחה והחלטת בית משפט השלום נותרת בעינה.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, כ"ז בסיון תשע"ו, 3 ביולי 2016.