ע"ח 46316-07-17 לוי נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' השופט הבכיר י' ויטלסון) מיום 12.7.17 במסגרת בפ"ת 9879-06-17, במסגרתה הורה בית המשפט על פסילת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.לטענת העורר בתמצית, טעה בית המשפט קמא עת שפסל אותו מלנהוג עד תום ההליכים, וזאת בשל העובדה כי נהיגתו מהווה "סכנה ממשית". לעניין עברו התעבורתי נטען כי מדובר בעורר הנוהג משנת 1998, כאשר הרשעתו האחרונה בעבירת מהירות היא מלפני מספר שנים ולא מהעת האחרונה.

3.עוד טוען העורר כי בית המשפט קמא ציין את הרשעותיו הקודמות אך נמנע מלציין בהחלטתו כי חלפו מספר שנים מהרשעות אלו וכי בשנים האחרונות קיימים התמתנות ושיפור ניכר בנהיגתו של העורר.

4.בית המשפט של ערעור נתבקש לפיכך להורות על ביטול פסילתו של העורר עד לתום ההליכים, או לחלופין לקצר את תקופת הפסילה הממושכת שנקבעה.

5.בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט לתעבורה נטען בין היתר כי העורר נהג "ברכב הנ"ל בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש במהירות של 169 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה".

6.בד בבד הוגשה בקשה לפסילתו של העורר מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

בבקשה נטען בין היתר כי הוגש כנגד העורר כתב אישום בגין מהירה במהירות מופרזת עת שנהג ביום 16.6.17 בכביש 4 לדרום, בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש, במהירות של 169 קמ"ש. עוד צוין בבקשה כי העורר נוהג משנת 1998, לחובתו 56 הרשעות בתעבורה וביניהן גרימת תאונת נ.ב. פגע וברח (2012), נהיגה בקלות ראש ואי־ציות לשוטר (2011), נהיגה תחת השפעת אלכוהול/סמים (2007), נהיגה בפסילה וללא רישיונות תקפים (2005) ועוד.

7.בדיון שהתקיים בבקשה ביום 11.7.17 ציין ב"כ העורר כי קיימת הסכמה באשר לראיות לכאורה (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 13). לדבריו, הדיון יתמקד בשלב זה בשאלת המסוכנות ולא זה השלב להעניש את העורר. בית המשפט התבקש להסתפק בפסילה של קצין המשטרה וניתן "לצנן" את העורר ב־30 ימים כפי שפסלו קצין המשטרה, וזאת נוכח העובדה כי "בשנים האחרונות יש שיפור משמעותי בצורת נהיגה שלו" (עמוד 1 שורות 13–23). לחלופין התבקש בית המשפט כי תקופת הפסילה שיקצוב תהא מתונה ככל הניתן.

8.בהחלטתו מיום 12.7.17 מושא הערר, קבע בית המשפט בין היתר ובתמצית כי הוא בחן את ראיות התביעה בתיק המשטרה ומחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של העורר בדין. בית המשפט בחן את אופן הפעלת הממל"ז ומצא כי זו נעשתה בהתאם לנהלים והתוצאה שהתקבלה מלמדת לכאורה על מהירות נסיעה של 169 קמ"ש.