ע"ח 46175-07-14 שחם נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי הודעת ערעור על החלטתו של כב' בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' הש' האוזרמן] בה"ת 1938-07-14 מיום 12.07.14, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להשבת תפוס.

זה המקום לציין, כי התפוס הינו קורקינט חשמלי (להלן: "הקורקינט" ו/או "התפוס").

להלן העובדות הצריכות לענייננו, השתלשלות ההליכים המשפטיים וטענות הצדדים.

בחודש מרס 2014 מסר המערער את הקורקינט החשמלי שבבעלותו, מסוג "קופר", לתיקון בחנות "סיבוב שני" אשר נמצאת ברח' בן-יהודה 254 בתל-אביב (להלן: "החנות").

כשבוע לאחר המסירה, כשסר לחנות לקבל את הקורקינט מתיקון, נודע לו כי בתאריך 31.03.14 נתפס הקורקינט על-ידי המשיבה במסגרת מבצע "ביעור חמץ", בו הוחרמו כלי רכב מתוך החנות (להלן: "התפיסה").

בחלוף הזמן, ומשראה המערער כי הקורקינט לא הוחזר לחנות, פנה המערער למשיבה במכתבים ואף בטלפונים, אך לטענתו פניותיו הושבו ריקן. משכך, הגיש המערער בקשה דחופה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] התשכ"ט – 1969.

בבקשה זו, אשר תכונה "הבקשה להחזרת תפוס", טען המערער, בין היתר, כי לא ידע כלל שהקורקינט נתפס והוחרם; כי לא נחקר כלל על-ידי המשיבה ולא ניתנה לו זכות שימוע; כי לא קיים כל איסור חוקי בהחזקת הקורקינט ו/או במסירת הקורקינט לתיקון וכי לא קיימת ראיה לעבירה שנעברה באמצעות הקורקינט. מבחינה משפטית טען המערער בבקשה להחזרת תפוס, כי התפיסה נעשתה בחוסר סמכות וגם אם השימוש בקורקינט אסור לכשעצמו, עדיין הקורקינט עצמו כשר וחוקי וכך גם החזקתו.

המערער טען בסעיפים 15-16 לבקשה להחזרת תפוס כי תפיסת הקורקינט פוגעת פגיעה אנושה בקניינו, בניגוד לזכויות היסוד, כי מדובר בפגיעה בלתי-מידתית בקניינו של אדם, כמעין מעצר מִנהלי, מבלי שנבדקו כלל חלופות תפיסה שיפגעו באופן פחוּת בזכותו הקניינית של המבקש.

ביום 03.07.14 התקיים דיון בבית משפט השלום בבקשה להחזרת התפוס. בבקשה זו חזר ב"כ המערער על עיקר טענותיו (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 7-26). בין היתר הזכיר ב"כ המערער בטיעונו בפני בית משפט השלום את פסק הדין בעניין סקוטר (עמ' 2 ש' 15); טען לעניין סעיף 30 לחוק הפיקוח על מוצרים ושירותים (להלן: "חוק הפיקוח") (עמ' 2 ש' 18); הזכיר את תכלית החקיקה אל מול חוקי היסוד (עמ' 2 ש' 22); הזכיר את העובדה שכנגד המערער לא הוגש כתב אישום (עמ' 2 ש' 31); הזכיר את הנושא של חלופת התפיסה (עמ' 3 ש' 3-5); טען, כי למעשה מדובר ב"מעצר מִנהלי" (עמ' 3 ש' 30). יש לציין, כי בדבריו אישר ב"כ המערער בדיון בבית משפט השלום, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שהנתונים שב"כ המשיבה טוען להם נכונים, ולפיכך אסור לנהוג/להסיע/לרכוב בקורקינט. עם זאת המשיך וטען, כי יש להשיב את התפוס לבעליו.