ע"ח 45593-11-15 אבואלעפיא ואח' נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי) מיום 30.9.2015 בתיק ה"ת 48734-03-15, בגדרה הורה בית המשפט על הארכת התוקף של התפיסה הזמנית והעיקול על נכסיהם של העוררים למשך 180 ימים ודחה את הבקשה להסרתם ולביטולם של התפיסה הזמנית והעיקול.

העורר מס' 1 (להלן: העורר) נחקר על ידי המשיבה ועל ידי רשות המסים בחשד ששיווק חלקות קבר בהר המנוחות על קרקע הרשומה על שם עיריית ירושלים. חלקות הקבר נמכרו למשפחות נפטרים לצורך קבורת יקיריהם כאשר הסכומים שהתקבלו שלא כדין לטענת המשיבה עומדים על 4,903,180 ₪.

ההליכים הקודמים

בית משפט קמא נעתר לבקשות של המשיבה והורה על תפיסה ועיקול של נכסיהם של העורר ושל אשתו, העוררת מס' 2 (להלן: העוררת) ואף של ילדיהם. בין הנכסים שעוקלו או נתפסו היו חשבונות בנק, דירות וכלי רכב. עם חלוף התקופה של 180 ימים פנתה המשיבה בבקשה להארכת תוקף התפיסה והעיקול למשך 180 ימים נוספים. העוררים מצדם פנו לבית משפט קמא בבקשה לביטול הצווים ולהחזרת התפוסים. בית המשפט קיבל את בקשת המשיבה ודחה את בקשת העוררים.

על החלטות בית משפט קמא הוגשו שני עררים, שנדונו בפני כב' הנשיא ד' חשין. הערר האחד, ע"ח 7218-08-15, עסק בהחלטה להאריך את תוקף החזקת התפוסים ב- 180 יום. ערר זה התקבל בהסכמה, לפי הצעת בית המשפט, ונקבע כי בית משפט השלום יקיים דיון במעמד הצדדים וידון מחדש בבקשת המשיבה להארכה. הערר השני, (להלן: הערר הקודם) ע"ח 41206-07-15 , עסק בנושאים שונים ובחן את שאלת הסמכות להוצאת הצווים, המסלול שנבחר ושאלות נוספות.

במסגרת הדיון בערר הקודם קבע בית משפט זה קביעות שונות בכל הנוגע לסמכות לתפיסת רכוש לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), תוך שניתח את הוראות החוק, בחן את הסמכות להוצאת צווים, את הטענה כי ניתן להוציא צווים רק לתקופה של 90 יום ולא לתקופה של 180 יום והגיע לכלל מסקנה כי "לבית משפט השלום הייתה הסמכות ליתן את הצווים, כפי שעולה גם מאסופת הפסיקה שהובאה בתגובת המדינה". מכאן פנה בית המשפט לדון בטענות העוררים לגבי הצורך בתפיסה ועיקול של כלל הרכוש שנתפס או רק של חלקו. בעניין זה התקבלה עמדת העוררים באופן חלקי כך שהעיקול על מחצית מהזכויות בדירה שנרכשה בשנת 2003 הוסר והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך בירור השאלות הבאות: