ע"ח 41456-11-14 סמריה נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו), שניתנה ביום 13.11.14, בגדרה הורה בית משפט קמא על פסילתו של העורר מלקבל ולהחזיק ברישיון נהיגה, עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א1), 64(ד)א וסעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961. על פי כתב האישום, נהג העורר את רכבו ביום 10.10.14 בהיותו שיכור, בכך שסירב ליתן דגימת אוויר נשוף, לפי דרישת שוטר. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת הפסילה עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה.

בהחלטתו, הפנה בית משפט קמא לטענות הסנגור שעיקרן העדר תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר. לפי גרסת העורר, הוא אינו דובר את השפה העברית ומשלא תורגמה החקירה והבדיקה לשפתו, לוקה החומר שבתיק בחסר. בית משפט קמא הפנה לכך שמחומר החקירה עולה כי העורר נעצר על ידי מחסום משטרתי, כשהוא לבדו ברכב. לאחר שמסר רישיונותיו לשוטרים, הוא התבקש לבצע בדיקת נשיפון אך סירב. השוטר מציין כי תחילה דיבר עברית עם השוטרים, אך בשלב מסוים עבר לערבית. השוטר שעצר את העורר קרא לשוטר פארג' חרבאווי, שהיה בקרבת מקום וזה הסביר לעורר בערבית את הדברים, הקריא לו את סעיף 8 מדו"ח המאפיינים והציג בפניו את הבדיקה הנדרשת ממנו במכשיר הינשוף. במזכר שערך השוטר חרבאווי, הוא מפרט כיצד השוטר עצר את רכבו של העורר וכיצד הוא פנה אליו בערבית והסביר לו את טיב הבדיקה הנדרשת ממנו. העורר סירב לבצע בדיקת נשיפון או כל בדיקה אחרת. עוד הפנה בית משפט קמא לכך שהשוטרים מציינים כי גם לאחר הסבר מפורט שניתן לעורר, הוא עמד במריו וסירב לבצע את הבדיקה. השוטרים ציינו כי ריח חריף של אלכוהול נדף מפיו של העורר והוא אף נכשל בבדיקת מאפיינים, לרבות במבחן עמידה, הליכה על קו, והבאת האצבע לאף. בית משפט קמא ציין כי התרשמות השוטר, עורך הבדיקה, היתה שהעורר מצוי תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

בהחלטתו הפנה בית משפט קמא לכך שסירובו המובהק והברור של העורר לבצע את בדיקת השכרות, לנוכח החומר הקיים בתיק, די בו על מנת להקים יסוד סביר להרשעה ולבסס תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו. בית משפט קמא התייחס לתצהיר שהוגש מטעם העורר, המכחיש את גרסת השוטרים, וקבע לעניין זה כי אין בכך כדי לכרסם מעוצמת הראיות.

בהתייחס לשאלת המסוכנות, נאמר כי מדובר בעורר הנוהג משנת 2010, ואשר צבר לחובתו 6 הרשעות קודמות, הכוללות עבירה של נהיגה בשכרות בגינה נשפט ביום 14.2.13. כפי שצוין, מחומר הראיות עולה כי העורר היה נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול ובכך סיכן את הציבור. לאור זאת, הורה בית משפט קמא לפסול את העורר עד תום ההליכים.

בהודעת הערר שהונחה בפניי חזר ב"כ העורר על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, שעיקרן הטענה כי העורר אינו דובר את השפה העברית וכי אין כל ראיה לכך שהדברים תורגמו לו כדבעי לשפה הערבית. עוד הפנה הסנגור לפגמים שנפלו במילוי סעיף 8 לדו"ח המאפיינים, מהם התעלם בית משפט קמא. נטען עוד כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לתצהיר שהוגש מטעם העורר, המכחיש את גרסת השוטרים.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר וחזרה על נימוקי בית משפט קמא, תוך שהפנתה לתיק המשטרתי ממנו עולה כי דברי השוטר תורגמו לשפה הערבית וכי העורר הבין את הדברים אך עמד בסירובו לעבור את בדיקת הנשיפה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתיק המשטרתי ושקלתי את מכלול הנסיבות, לא מצאתי כל מקום לקבל את הערר ולהתערב בהחלטת בית משפט קמא. החלטת בית המשפט מפורטת, מנומקת היטב ומעוגנת בתשתית הראייתית המצויה בתיק ובדין החל.

עיון בחומר המשטרתי מלמד כי תחילה השיב העורר לפנייתו של השוטר בעברית וכי רק בהמשך טען שאינו דובר את השפה. בשלב זה, ניגש אליו השוטר חירבאווי, דובר השפה הערבית, והסביר לו את הדרישה כי יבצע בדיקת נשיפה ואת ההשלכות של סירובו לעשות כן. העורר סירב לבצע את הבדיקה, גם לאחר שהוסברו לו ההשלכות של סירוב זה. די בכך על מנת להקים את התשתית הראייתית הנדרשת לשלב זה של הדיון. מעבר לנדרש הפנה בית משפט קמא לבדיקת המאפיינים שנערכה לעורר, לרבות הליכה על קו, עמידה יציבה והבאת האצבע לאף, בכולן הוא נכשל. ההפנייה למבחן המאפיינים נעשתה, כאמור, למעלה מן הצורך, שכן די בסירובו של העורר לעמוד בבדיקת הנשיפה על מנת להביא להרשעתו.