ע"ח 40788-10-16 אביטבול נ' מדינת ישראל

במוקד הדיון ניצבת השאלה, לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לדון בבקשה להשבת תפוסים לאחר שהוגש כתב אישום.

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון, בה"ת 29302-08-16 (כב' השו' ע' מיכלס) מיום 29.9.16, לפיה הפנה את העורר להגיש בקשה להשבת תפוסים לבית המשפט המחוזי שלפניו הוגש כתב האישום הרלוונטי.

רקע

1. ביום 17.5.16, נעצר העורר בחשד לעבירה של גרימת מוות בכוונה תחילה וקשירת קשר לביצוע פשע. במהלך מעצרו של העורר ובמסגרת חיפוש שנערך על ידי המשטרה, נתפסו בחזקתו ובחזקת בני משפחתו תפוסים וביניהם מכשירי טלפון נייד (להלן: "התפוסים").

2. ביום 9.6.16, שוחרר העורר ממעצרו בהחלטת בית המשפט קמא במסגרת מ"י 38188-05-16.

3. ביום 11.8.16, פנה העורר לבית המשפט קמא בבקשה להשבת התפוסים וביום 21.9.16, הורה בית המשפט קמא על השבתם לידי העורר, לנוכח היעדר תגובת המשיבה. לאחר החלטה זו, הוגשה תגובת המשיבה, במסגרתה נטען כי התגובה הוגשה עובר למתן ההחלטה ולכן יש לבטלה. כן נטען, כי התפוסים מהווים מוצגים בתיק תפ"ח 25960-06-16 שבו הוגש כתב אישום.

4. בית המשפט קמא הורה על ביטול ההחלטה לעניין השבת התפוסים. כמו כן, הורה כי נוכח שהוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נגד אדם בשם מיכאל לוי וכן לנוכח הפקת ראיות מתוך הפריטים התפוסים - יש להגיש את הבקשה להשבת התפוסים לאותו בית המשפט המחוזי, שם מתנהל הדיון בכתב האישום.

5. ביום 28.9.16, שב העורר ופנה לבית המשפט קמא בבקשת הבהרה, בגדרה הפנה להוראת סעיף 34 בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), המורה כי הסמכות להחליט בבקשת אדם התובע זכות בחפץ תפוס, מסורה לבית משפט השלום.

6. ביום 29.9.16, דחה בית המשפט קמא את בקשת ההבהרה, תוך שקבע כי ההחלטה מושא אותה בקשה איננה טעונה הבהרה ונחזה כי היא נהירה לעורר. בית המשפט קמא הוסיף והפנה לבש"פ 8793/12 מדינת ישראל נ' סעדי (17.12.12) (להלן: "עניין סעדי").

   מכאן הערר שלפניי.

    

   תמצית טענות הצדדים