ע"ח 35687-03-17 דראושה נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ג' קרזבום) מיום 14.3.17 לפיה נדחתה בקשת העורר להורות על ביטול פסילתו המנהלית מלנהוג למשך 30 ימים.

העורר נפסל פסילה מנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 30 ימים לאחר שנקבע כי הוא חשוד בכך שנהג תחת השפעת סמים. תחילתה של הפרשה ביום 5.3.17 בשעות הצהריים, כאשר העורר התבקש להציג בפני שוטרים תעודה מזהה. לאחר שהבחינו כי עיניו אדומות וכי ענה לשאלות השוטרים בצורה מזלזלת, עוכב העורר ונלקח לתחנת המשטרה שם עבר בדיקת מאפיינים אותה לא צלח באופן מלא. העורר סירב למסור שתן או לעבור בדיקת דם לצורך גילוי שרידי סם מסוכן בגופו.

בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי לאחר שעיין בחומר החקירה שהונח בפניו, הגיע לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת החשד המיוחס לעורר. ראשית נאמר כי השוטרים הבחינו בכך שעיניו של העורר אדומות. כאשר פנו אליו, השיב באופן מזלזל תוך שהוא צוחק. באותו מעמד השיב העורר לשוטרים "שהוא לא ילד ובעבר השתמש המון בסמים". עוד ציין בית משפט קמא כי העורר כשל במבחני הביצוע – במבחן העמידה התנדנד, במבחן ההליכה חרג מהקו וטעה בספירת הצעדים ובמבחן הבאת האצבע לאף התנדנד. בית משפט קמא הוסיף וציין כי גם אם יניח לטובת העורר כי תשובתו לפיה עשה שימוש בסמים אינה מתייחסת לפרק זמן הקרוב למועד האירוע, הרי שיש במכלול יתר הנסיבות, קרי כשלונו במבחני הביצוע, עיניו האדומות, אופן התנהגותו המבודח והמזלזל כדי לבסס חשד סביר לביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. עוד הוסיף בית משפט קמא כי העורר נדרש לתת בדיקת שתן אך לא נענה לדרישת השוטרים, על אף שהוסברה לו מהות הסירוב. לאחר שקבע קיומן של ראיות לכאורה, בחן בית משפט קמא קיומה של עילת פסילה והגיע לכלל מסקנה כי נוכח מהות העבירה ועברו התעבורתי של העורר, המלמדים על מסוכנותו לציבור המשתמשים בדרך, מתקיימת עילת פסילה מנהלית בעניינו.

בהודעת הערר נטען כי העורר נשוי לאשה נכה והוא המטפל היחיד בשלושת ילדיו הקטינים. ביום האירוע יצא העורר את ביתו ונסע מרחק קצר ביותר למכולת השכונתית הסמוכה. לאחר שהחנה את רכבו, נגשו אליו שני בלשים ודרשו אותו להזדהות. לטענת העורר, אחד הבלשים בדק את פרטיו במסוף המשטרתי ולאחר מכן ביקש ממנו להתלוות אליו לבדיקת שתן ודם בתחנת המשטרה. העורר, על אף שהיה המום מהדרישה, הסכים להתלוות לבלשים שם ניסה ליתן דגימת שתן אך לא הצליח. משנדרש ליתן דגימת דם בתחנת המשטרה הוא סירב בכל תוקף ודרש כי הבדיקה תיעשה על ידי גורם רפואי. בעקבות סירוב זה, נלקח העורר לשימוע בפני קצין התנועה של התחנה ורישיונו נשלל. העורר ציין כי הסמכות החוקית המאפשרת לשוטר לבקש בדיקת שתן או דם, קמה מקום שהתעורר חשד סביר בליבו של השוטר כי הנוהג ברכב הינו שיכור או מצוי בגופו סם מסוכן. לטענת העורר, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי התקיים בענייננו אותו חשד סביר הנסמך רק על כך שעיניו של העורר היו אדומות והוא ענה תשובות לא מותאמות לשאלות השוטרים. נאמר כי בחינת החשד הסביר צריכה להיות מותאמת לאירוע בו עוכב החשוד. בענייננו מדובר בעורר שנסע מרחק של כ-100 מ' ברחוב פנימי וחד סטרי בשכונה בה הוא מתגורר, בשעת בוקר, מתוך כוונה לקנות במכולת השכונתית. התייחסותו לדרישת השוטרים היתה תגובה של אזרח רגיל העומד מחוץ לרכב וללא כל סיבה הנראית לעין נדרש לבצע בדיקות. עוד הוסיף הסנגור וטען כי השוטרים בתחנת המשטרה חרגו מסמכותם באשר לאופן בדיקת הדם שדרשו לערוך לעורר. העורר לא סירב ליתן דגימת דם באופן מוחלט אלא ביקש כי הדבר ייעשה בידי גורם מוסמך בבית החולים. בהקשר זה הפנה ב"כ העורר לסעיף 64ב(ב3) לפקודת התעבורה, המורה כי נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי המוסמך כדין ליטול דגימת דם וכי הנטילה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת המשטרה בתנאי מרפאה.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר בציינה כי קיימות ראיות לכאורה מבוססות להוכחת החשד המיוחס לעורר. נאמר כי החלטת בית משפט קמא מפורטת ומנומקת ובגדרה נסקרו הראיות המסבכות את העורר. לשאלת בית המשפט ענה ב"כ המשיבה כי בדיקת המאפיינים נעשתה בתחנת המשטרה וכי העורר עוכב בגלל שהשוטרים הבחינו בעיניו האדומות ובשל תשובתו כי הוא השתמש בעבר בסמים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה שהוצג בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו.

עיון בדו"ח הפעולה שבתיק החקירה מלמד כי לא היתה כל סיבה לפניית השוטרים אל העורר בדרישה כי יזדהה ויציג מסמכיו. בשלב שבו הציג את תעודת זהותו, הבחינו השוטרים כי עיניו של העורר אדומות. בכך אין די כדי להקים חשד סביר לכך שמדובר במי שנוהג תחת השפעת סמים.

בדו"ח הפעולה צוין עוד כי משנשאל העורר באם הוא משתמש בסמים השיב "שהוא לא ילד ובעבר השתמש המון בסמים". גם בכך לא היה כדי להקים חשד סביר לכך שהעורר נוהג תחת השפעת סמים או כי צרך סמים בעת האחרונה. נהפוך הוא, מתשובתו כי השתמש "המון בסמים" ניתן היה להסיק כי לא מדובר בשימוש סמוך למועד האירוע. אף העובדה שהעורר התבדח עם השוטרים אין בה כדי לעמוד לו לרועץ.

עד לשלב זה לא היתה לשוטרים כל סיבה לחשוד כי מדובר במי שנוהג תחת השפעת סמים. חרף זאת, עיכבו השוטרים את העורר והורו לו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה ללא כל הצדקה או סמכות בדין. הדרישה מאזרח היוצא את ביתו למכולת השכונתית ומעוכב על ידי שוטרים הדורשים ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, רק על שום שעיניו אדומות והוא מתבדח עם השוטרים, אינה מוצדקת ואין להשלים עמה. נכון הוא שהעורר כשל בבדיקת המאפיינים, אלא שבדיקה זו נערכה לעורר רק לאחר שעוכב בידי השוטרים והגיע לתחנת המשטרה. לא ברור מדוע אותה בדיקה, פשוטה למדי, לא נעשתה בזירת האירוע, בטרם עוכב העורר שכן לו נערכה והצביעה על ממצא מחשיד, היה בה כדי להצדיק את דרישת השוטרים לבדיקת שתן או נטילת דגימת דם מאת העורר. משלא כך התנהלו העניינים והעורר עוכב ונלקח לתחנת המשטרה ללא כל הצדקה, הרי שהתנהלות המשטרה נגועה בפגם המצדיק ביטול החלטת הפסילה המנהלית.