ע"ח 35027-07-16 מדינת ישראל נ' אברהם

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ד' גבאי ריכטר) מיום 17.7.16 בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבה לביטול הקפאת חשבון הבנק השייך לה.

המשיבה חשודה בביצוע מעשי מרמה וסחיטה כלפי מספר אנשים. בהתאם לצווים שניתנו על ידי בית משפט השלום בימים 22.6.16 ו-23.6.16 נתפס רכבה של המשיבה והוקפא חשבון הבנק שלה. בנוסף נתפסו מחשב וטלפון נייד.

המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשה להחזרת תפוס. בתגובת העוררת לבקשה נטען כי המשיבה נחקרה, בין היתר, בחשד לעבירות הלבנת הון ומכאן ההצדקה להקפאת החשבון ולתפיסת הנכס לצורך חילוטו העתידי.

בהחלטת בית המשפט קמא נקבע כי המשיבה עמדה בנטל להראות כי הרכב לא נרכש מכספי עבירה. באשר לחשבון הבנק קבע בית המשפט קמא כי קיים חשד סביר לביצוע עבירות המרמה, כי המשיבה לא סתרה את טענת המתלונן ע.ה. כי קיבלה ממנו כ-40,000 ₪ וכי לגבי סכומים שקיבלה ממתלוננים אחרים לא הובאו ראיות. באיזון שבין האינטרס הקנייני של המשיבה ובין האינטרס הציבורי מצא בית המשפט קמא כי יש להורות על הסרת הקפאת החשבון למעט הטלת עיקול על סכום של 40,000 ₪, אותו סכום אשר ביחס אליו הוצגו ראיות הקושרות בינו ובין ביצוע העבירות. עוד הורה בית המשפט על השבת המחשב והטלפון הנייד, בהעדר ראיה לכך שהושגו בעבירה או ששימשו לביצוע עבירות.

מהחלטת בית המשפט קמא עולה, כאמור, כי מסקנתו לפיה יש להגביל את גובה העיקול שהוטל לסך של 40,000 ₪ הייתה פועל יוצא של העובדה שהוצג בפניו בסיס ראייתי הקושר בין העבירות המיוחסות למשיבה ובין הסכום של 40,000 ₪.

לטענת העוררת, בידיה חומר ראיות המעיד על ביצוע עבירות בסכומים גבוהים יותר. העוררת מודה כי החומר לא הוצג בפני בית המשפט קמה וזאת משום שהיה באותו מועד בידי הפרקליטות בשל דיון שהתנהל בעניינו של חשוד נוסף בתיק. העוררת הציגה חומר זה בפניי במהלך הדיון.