ע"ח 34769-06-14 לסחר והשקעות בע"מ נ' משטרת ימ"ר גליל

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת א' זכריה) מיום 11.6.2014, במסגרתה הורה בית המשפט על השבת הרכבים נשוא הערר חזרה לידי העוררת בכפוף לערבויות כספיות שתופקדנה על ידה, כפי שיפורט להלן.

2.להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1במסגרת חקירה המתנהלת על ידי המשיבה, נתפסו על ידה, בין היתר, 5 רכבים השייכים לעוררת. בקשה שהוגשה להשבתם נדחתה על ידי בית משפט השלום בעכו עוד ביום 3.12.13.

2.2על ההחלטה הנ"ל הוגש ערר שנדון בזמנו בפניי. ביום 6.2.14 הגיעו הצדדים לידי הסדר לפיו תפקיד העוררת בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך 150,000 ₪ לטובת המשיבה, תבטח את הרכבים בביטוח מקיף כאשר המשיבה הינה אחד המוטבים ותשעבד את הביטוח לטובת המשיבה. בנוסף, נקבע כי העוררת תימנע מלבצע כל דיספוזיציה לגבי הרכבים ותחתום באמצעות מנהלה על התחייבות עצמית על סך 500,000 ₪. בכפוף למילוי התנאים הנ"ל, הוסכם כי הרכבים ישוחררו ויוחזרו לידי העוררת.

2.3העוררת לא עמדה בתנאים שסוכמו. לדבריה, הדבר נעוץ במצבה הכלכלי ולכן החליטה להמתין עד חלוף התקופה בת 180 הימים הקבועה בחוק.

2.4ביום 18.5.14 הגישה העוררת בקשה להחזרת התפוסים, לאור העובדה שהתקופה הקבועה בדין חלפה מבלי שהוגשה בקשה להארכתה. בתשובתה, ציינה המשיבה כי ניתנה החלטה בבקשה להארכת מועד התפיסה. בית משפט קבע בפניו דיון בבקשת העוררת להחזרת התפוסים, בד בבד עם דיון בעניינם של אחרים בגין תפוסים אחרים באותה פרשה.

3.בהחלטתו נשוא הערר שמונח בפניי, קבע בית משפט קמא את התנאים שלהלן להחזרת הרכבים: הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בשיעור של 30% משווי כל רכב ששחרורו יתבקש, ביטוח מקיף ביחס לכל אחד מהרכבים כאשר המשיבה הינה אחד המוטבים ובנוסף, רישום שעבוד לטובת המשיבה עד תום ההליכים, הימנעות מביצוע כל דיספוזיציה ברכבים, חתימה על התחייבות עצמית + כתב ערבות של שני ערבים טובים בשיעור של 70% משווי הרכב.

4.עיקר השגתה של העוררת על החלטת בית משפט קמא מתמצה בטענה כי לא ניתן כל משקל לעובדה שמצבה המשפטי שונה ממצבם המשפטי של שאר המעורבים. בהקשר זה הפנתה העוררת לדברים שנאמרו על ידי בית משפט קמא בהחלטתו, לפיהם עניינה של העוררת שונה מעניינם של יתר המעורבים. חרף זאת, לא ניתן לאבחנה זו כל ביטוי בתנאים שנקבעו להשבת הרכבים ובית משפט קמא קבע מנגנון אחיד להחזרת כלל הרכבים שנתפסו באותה פרשה.

5.המשיבה מצידה טענה כי מעולם לא נקבע על ידי בית משפט, בערכאה כלשהי, כי העוררת הינה הבעלים החוקיים של הרכבים. דין טענה זו להתברר בבוא העת. עוד הפנתה המשיבה להחלטה הקודמת שניתנה לגבי אותם רכבים אשר נתנה תוקף להסדר שהושג בין הצדדים שבו לא עמדה העוררת בסופו של דבר. בנסיבות, ביקשה המשיבה לדחות את הערר.