ע"ח 34033-02-16 שרטילוב נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ג' קרזבום) מיום 28.1.2016 בגדרה דחה את הבקשה לביטול פסילתו המנהלית של העורר מלנהוג במשך 60 ימים.

ביום 19.1.16 היה העורר מעורב בתאונת דרכים שעה שרכבו, אשר נסע בנתיב הימני, סטה ללא הצדקה לנתיב השמאלי ופגע ברכב אחר. כתוצאה מהפגיעה, הוטח הרכב האחר, הוסט שמאלה אל אי תנועה בנוי ופגע בעמוד תאורה. נהג הרכב האחר נחבל ופונה לבי"ח רמב"ם ובנוסף נגרמו נזקים, הן לרכבו של העורר והן לרכב האחר.

בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה אך הדגיש כי מדובר בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות להבדיל מנהיגה רשלנית. נטען כי לאור זאת לא צפוי העורר לפסילה בפועל אף אם יורשע בסופו של דבר.

בהחלטתו, ולאחר שבחן את חומר החקירה שהונח בפניו, קבע בית משפט קמא כי קיים בסיס ראייתי להגשת כתב אישום בעבירה של נהיגה רשלנית. נאמר כי בהקשר זה ניתן אף לומר כי רשלנותו של העורר ממשית. בית משפט השלום הפנה לעברו של העורר המחזיק 59 הרשעות קודמות ובכללן הרשעה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לתמרור וחציית שטח הפרדה. נקבע כי מדובר בעבר מכביד, גם בהתחשב בותק נהיגתו ובטענתו לפיה הוא נוהג שעות רבות מדי יום. לאור זאת, קבע בית משפט קמא כי נשקפת מהעורר סכנה לציבור המשתמשים בדרך ויש להרחיקו מההגה לתקופה שנקבעה על ידי קצין המשטרה, בת 60 ימים.

בערר שהונח בפניי חזר ב"כ העורר על טענותיו שעיקרן כי נסיבות התרחשות התאונה מלמדות שמדובר בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ולא בנהיגה רשלנית. לשיטתו, שגה בית משפט עת קבע כי נשקפת מן העורר סכנה לציבור המשתמשים בדרך, בין היתר, נוכח כך שעברו אינו מעיד על מסוכנותו. עוד הוסיף הסנגור כי מדובר בתאונה שהתרחשה ביום גשום ונגרמה עקב חוסר שימת לב וחוסר זהירות מצד העורר. בחינת האירוע, בהתחשב בנסיבות התרחשות התאונה ובעברו של העורר, אינה מקימה הצדקה להטלת פסילה מנהלית.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר בהפנותה למסוכנות הנלמדת מנסיבות התאונה ומעברו התעבורתי המכביד של העורר.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים ושקלתי נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

הואיל ואין חולק לקיומן של ראיות לכאורה, כל שנותר לבחון הוא את מידת מסוכנותו של העורר בהתאם לנסיבות העבירה לכאורה ועברו התעבורתי. (ראו בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל ׁ20.10.2002).

נסיבות העבירה הן חמורות וכך גם תוצאתה. העורר סטה מנתיב נסיעתו לנתיב השמאלי מבלי להבחין ברכב האחר, הסיט את הרכב האחר והדף אותו לעבר אי תנועה. הרכב האחר נעצר לאחר שפגע בעמוד תאורה. העובדה שמדובר היה ביום גשום אינה מהווה נסיבה מקלה שכן דווקא ביום גשום בו הראות מוגבלת ותנאי הדרך קשים, מצופה מנהג, לא כל שכן נהג מקצועי, שינקוט משנה זהירות. עברו התעבורתי של העורר מחזק את המסקנה כי נשקפת ממנו מסוכנות במידה המצדיקה הפסילה שהוטלה. העורר אשר הוציא רישיון נהיגה בשנת 1995, הספיק לצבור לחובתו 59 הרשעות קודמות, ובכללן עבירות חמורות כגון נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, אי ציות לתמרור עצור וכיוצ"ב. בכך נבדל המקרה שבפניי מהמקרים שנדונו בפסיקה אותה הציג ב"כ העורר, שם עברם התעבורתי של הנהגים היה, על פי רוב, קל במידה שהצדיקה התחשבות וקיצור תקופת הפסילה. ב"כ העורר טען בפניי כי העובדה ששולחו נהג מקצועי מובילה למסקנה כי כמות ההרשעות שצבר לחובתו אינה גדולה בשים לב לכך שהוא מבלה שעות רבות על הכביש. ייתכן ויש היגיון בטענה זו אך מנגד, יש לבחון, ביתר הקפדה, המסוכנות הנשקפת ממי שמבלה שעות רבות על הכביש. פוטנציאל המסוכנות הגלום בנהיגתו של נהג כזה עולה בהרבה על המסוכנות הנשקפת ממי שנוהג מספר מצומצם של שעות ביום. בנסיבות, תקופת הפסילה שנקבעה אינה חורגת מהסביר ולא מצאתי מקום להתערב בה.