ע"ח 33643-07-15 מרדן נ' משטרת ישראל / משטרת מסובים ואח'

ערר כנגד החלטתו של כב' השופט שמאי בקר מיום 12.07.2015, בה נדחתה בקשת העורר, להחזרת תפוס על פי הוראות סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (ע"ח 33643-07-15).

הרקע העובדתי

העורר עורך דין במקצועו, קיבל במתנה מידידו, מר יוסף חטיב, זוג אופניים חשמליים בחודש מאי 2015. האופניים נמסרו לידי היבואן (משיב 2) לתיקון, לאחר שנתגלתה בהם תקלה.

משיב 2, אשר גילה כי מדובר באופניים שנגנבו ממנו יחד עם זוגות רבים נוספים בחודש ינואר 2015, פנה למשטרה (משיבה 1), ועל פי הוראתה הביא את האופניים לתחנת מסובים, שם הם מוחזקים.

העורר פנה לבית משפט השלום בבקשה להחזרת תפוס על פי סעיף 34 לפקודה.

משיבה 1 הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ולא נטען על ידה כי מתנהל הליך פלילי כלשהו נגד העורר או מר חטיב.

כב' השופט בקר ביקש לייעל את הדיון והציע לב"כ הצדדים לקיים דיון במסגרת ההליך שבפניו, באופן שבו כל צד יגיש תצהירים ביחס לנסיבות הרלבנטיות ובית המשפט יכריע בהתאם לחומר המונח לפניו, בהסתמך על התצהירים וסיכומי הצדדים, כאשר המחלוקת שהוגדרה היא תחולתה של תקנת השוק.

על פי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, האופניים נרכשו על ידי מהרן חטיב, בנו של יוסף חטיב, בקלקיליה תמורת 3,300 ₪, כאשר מחיר המחירון של אופניים מסוג זה, על פי מחירון היבואן, הוא 5,500 ₪, ואלה נמסרו במתנה לעורר.

בנסיבות אלה, החליט כב' השופט בקר לבחון האם הרכוש הגנוב נקנה בתנאים המדוקדקים של תקנת השוק.

מאחר שהקונה לא הציג קבלה ותעודת אחריות, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה גם בהנחה שניתן להתגבר על המכשלה של העדר קבלה, אשר כפי הנראה אינה נוהגת בקלקיליה, לא ניתן להתגבר על חסרונה של תעודת אחריות. משכך, הסיק כי לא הוכח שהתקיימו הנסיבות הנדרשות ליישומה של תקנת השוק.

ב"כ העורר מלינה על מסקנה זו וטוענת, כי, משהוסכם שהתצהירים יוגשו ללא צורך בחקירות, לא היה בית המשפט רשאי לשקול שיקולי מהימנות כאלו או אחרים, אלא היה עליו לקבל את האמור בתצהירים כעובדות שהוכחו.

משהוכח כי תמורת האופניים שולמה לבעל חנות העוסק במכירת מוצרים מסוג זה בשוק, הוכח תום לבו של הרוכש.

ב"כ המשיב 2 תומך במסקנת בית משפט קמא וגורס כי הרוכש לא היה תם לב כאשר רכש את האופניים במחיר הזול בכ- 40% ממחיר המחירון, והוסיף כי המחיר אף נמוך יותר מהמחיר בו הוא מוכר את האופניים לקמעונאיים (דא עקא שטענה זו לא נטענה בתצהיר ולא הוגש כל מסמך התומך בה).

דיון

בדנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז (2) 632 נדונה שאלת הכללים המנחים ביישומה של "תקנת השוק", כפי שנקבעה בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968:

"על-פי ההסדר הקבוע בסעיף זה, תוקנה עדיפות לקונה על פני הבעלים המקורי בהתקיים שישה תנאים מצטברים, אשר רובם מתייחסים לדרך ולנסיבות שבהן הגיע הנכס לידיו: (א) כריתת חוזה מכר; (ב) ביחס לנכס נד; (ג) הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; (ד) המכירה היא במהלך העסקים הרגיל; (ה) קבלת הנכס לחזקת הקונה; (ו) תום-לבו של הקונה. התנאי הראשון, שהוא תנאי סף להתקיימות תקנת השוק, עוסק בדרך ביצוע העיסקה – נדרש קיומו של חוזה מכר בין הקונה לבין מי שממנו הגיע הנכס לחזקתו. התנאי השני מייחד את תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר לקטגוריה מסוימת של נכסים. ארבעת התנאים הנוספים מתמקדים בנסיבות אשר אפפו את עיסקת המכירה. ודוק, הסעיף אינו מבחין, לצורך תחולת תקנת השוק, בין הדרכים השונות שבהן יצא הנכס מידי הבעלים המקורי".

מכאן שמוטל עלי לבחון האם התקיימו בענייננו התנאים המפורטים לעיל, כאשר את עיקר הדגש יש לשים על נסיבות הרכישה ותום לבו של הקונה.

על פי האמור בתצהירו של מהרן חטיב, אשר לא נסתר, הוא מרבה לבקר בקלקיליה ועורך שם קניות לעיתים קרובות. כאשר התבקש על ידי אביו לקנות אופניים במתנה לעורר, נסע לקלקיליה, למרכז העיר, ושם פנה לחנות לממכר אופניים. המצהיר צירף צילום של חנות האופניים בה בוצעה הרכישה.