גדאייב נ' מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה מרכז בבפ"ת 6700-06-14 (כב' הש' שלזינגר שמאי), מיום 19.03.15, בגדרה הורה על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים (להלן: "ההחלטה").

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם.

בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

3.         על פי כתב האישום, ביום 31.03.14, בשעה 16:47 או בסמוך לכך נהג העורר ברכב מסוג טויוטה, מ.ר 31-660-70 (להלן: "הרכב") בכביש 4 מצפון לדרום כשאמו רוזה גזייב ז"ל (להלן: "האם") ישובה לצדו ושני אחייניו הקטינים ישובים מאחוריהם. בהגיעו לקילומטר 87 בכביש נהג העורר במהירות שאינה פחותה מ- 128 קמ"ש, סטה בפתאומיות וללא סיבה מוצדקת עם הרכב לימין, חצה שני נתיבי תנועה, עבר את שולי הכביש הימניים והמשיך בנסיעה לעבר הקרקע החולית שם התהפך הרכב מספר פעמים עד אשר נעצר כשהוא הפוך על גגו (להלן: "התאונה").

מיד לאחר התאונה ועם הגעת השוטרים למקום, חשו בריח האלכוהול הנודף מהעורר, ועל כן נדרש על ידם לתת דגימת אוויר נשוף מפיו או דגימת דם לאיתור אלכוהול בגופו. העורר סירב לדרישת השוטרים, על אף שהוסברו לו השלכות הסירוב ועמד על סירובו גם כאשר הגיע לבית החולים קפלן.

כתוצאה מהתאונה, נגרמה לאם פגיעה רב מערכתית ומותה נקבע במקום. לעורר נגרמו נפיחות באמת יד שמאל ושפשופים בידו, בגבו ובבטנו. כמו כן נגרמה לאחד הקטינים שהיו ברכב חבלה בידו הימנית.

4.ביום התאונה נפסל רישיון הנהיגה של העורר בפסילה מנהלית למשך 90 ימים.

עם הגשת כתב האישום, ביום 29.6.14 הורה בית משפט קמא על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד להחלטה אחרת.

ביום 15.7.15 הסכים ב"כ העורר כי רישיון הנהיגה של העורר ייפסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שמירה על זכותו להגשת בקשה לעיון חוזר היה ויתגלה דבר מה חריג בחומר הראיות. בית משפט קמא הורה כאמור.

5.ביום 12.02.15 הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו להארכת הפסילה עד תום הליכים.

ביום 19.03.15, ניתנה ההחלטה בגדרה הורה בית משפט קמא על פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים נגדו.

6.ב"כ העורר טען כי העורר מצוי בפסילה, פרק זמן ממושך, העולה על שנה, שדי בו כדי להוות את תקופת הצינון הנדרשת בפסיקה.

עוד טען ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא בעת שלא נתן משקל הולם לטיעונו באשר לכרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, נוכח הכשל בבדיקת צמיג הרכב (להלן: "הצמיג"). בהקשר זה פירט כי כתב האישום הוגש עוד בטרם נבדק הצמיג. כמו כן כי חוות הדעת של מכון התקנים אשר הציגה את מסקנות בדיקת הצמיג (להלן: "חוות הדעת") הוגשה אך בחלוף זמן ואף אין במסקנותיה כדי להעיד, אודות כלל חלקי הצמיג, שכן נבדק רק בחלקו.

באשר לסירובו של העורר להיבדק, טען ב"כ העורר כי העורר היה נתון בסערת רגשות וזעזוע עמוק נוכח נסיבות התאונה ואך ביקש לעכב את הבדיקה. על כן אין מדובר בסירוב כהגדרתו ולא ניתן לקבוע ממצאים לעניין שכרותו.

כן טען ב"כ העורר כי נוכח הספק שניעור באשר לאחריותו של העורר לגרימת התאונה, טעה בית משפט קמא בקביעתו בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו, בהסתמך על נסיבות האירוע בלבד. בנסיבות אלה היה על בית משפט קמא ליתן משקל יתר להיות העורר נעדר עבר פלילי ולהסתפק בתקופת הפסילה שחלפה עד לאותה העת.

7.ב"כ המשיבה מנגד עתרה לבית המשפט לדחות את הערר.

לעניין סירובו של העורר להיבדק, טענה ב"כ המשיבה כי חרף אותן נסיבות מיוחדות, היה על העורר למצער, להיעתר לדרישה להיבדק, עם הגיעו, בשלב מאוחר יותר לבית החולים ולו על מנת להוכיח את חפותו. עוד בהקשר זה טענה, כי יש בסירובו, בצירוף העולה מדו"חות השוטרים בדבר ריח האלכוהול שנדף מהעורר כדי להקים את החזקה כי נהג בשכרות בעת ביצוע התאונה.

באשר לחוות הדעת, טענה ב"כ המשיבה כי היא עומדת בכל הדרישות המתבקשות וכי בוצעה למעלה מן הנדרש ואך מטעמי זהירות, תוך מתן דגש, לעדותו של בוחן התנועה. בהקשר זה טענה, כי טרם הוגשה לעיונה חוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה. על כן הראיות לכאורה בהקשר זה לא נסתרו וכלל הטענות באשר למהימנות, יוכרעו במסגרת התיק העיקרי.