ע"ח 31396-06-15 הושיאר נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) מיום 9.6.15 בבפ"מ 1482-06-15.

רקע עובדתי

1.ביום 31.5.15 ניתן למערער דו"ח בגין ביצוע עבירה על פי סעיף 12א2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], (להלן: "הפקודה"), בכך שבהיותו נוהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים הסיע ברכב הנ"ל ארבעה נוסעים ובמושב הקדמי שלצידו לא ישב מלווה, כמוגדר בפקודה. המערער זומן לשימוע בפני קצין משטרה. ביום 1.6.15 התקיים שימוע למערער ובעקבותיו הורה קצין המשטרה על פסילתו של המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, זאת בגין חומרת העבירה וסיכון משתמשים בדרך. למערער נערך גם שימוע לגבי איסור שימוש מנהלי ברכב, ואולם לאחר שנשמעו טענותיו, הוחלט שלא לאסור את השימוש ברכב, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובעובדה כי מדובר ברכב המשמש את המשפחה.

2.על החלטה זו הגיש המערער בקשה לביטול פסילה מנהלית, אשר נדונה על ידי בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים. לפני בית המשפט טענה ב"כ המערער כי כלל לא נעברה עבירה, שכן המערער נתפס כשהוא יושב ברכב שעמד כשמנועו כבוי, וכי אמו של המבקש, ששימשה המלווה, ירדה מהרכב למספר דקות ונכנסה לחנות סמוכה.

כן נטען, כי השימוע נערך שלא כדין, מכיוון שהשוטר לא אפשר לה להיות נוכחת בשימוע, וכי למבקש לא ניתנה הזדמנות ראויה לטעון טענותיו, ולמעשה קצין המשטרה קיבל את החלטתו עוד בטרם נשמעו טענותיו של המבקש.

עוד נטען בבית משפט קמא, כי רישיון הנהיגה של המבקש חשוב למשפחה, מכיוון שהנאשם מסייע לאביו הסובל מנכות.

3.ב"כ המשיבה טען באותו דיון, כי בידה ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המערער וכי הטענה שהמערער נתפס כשהרכב עמד ומנועו דומם, נטענה לראשונה בבית משפט ולא בתגובתו הראשונית של המערער, או בשימוע.

עוד נטען, כי השימוע נערך כדין ולמערער ניתנה ההזדמנות לטעון טענותיו. כן נטען, כי מסוכנותו של המערער עולה מהעבירה בה הוא מואשם, ועקב כך שהוא נהג חדש.

החלטת בית משפט קמא

4.לאחר שבחן את חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המערער בדין, וזאת בהתבסס על הדברים שנרשמו בדו"ח הפעולה שערך השוטר שעצר את המערער, וכי המערער לא טען שהרכב היה בעצירה מוחלטת. עוד קבע בית המשפט, כי העבירה אותה עבר המערער היא עבירה חמורה ומסוכנת, ולא בכד‏‏י קבע המחוקק בצידה עונש פסילת מינימום של 3 חודשים.

בית המשפט ציין בהחלטתו, כי על פי האמור בדו"ח הפעולה הנוסעים שישבו מאחור לא היו חגורים בחגורות בטיחות, דבר המעלה את רמת המסוכנות של העבירה.

כן ציין בית המשפט, כי למערער אין עבר קודם ועובדה זו מהווה נסיבה לקולא, אך אינה מאיינת את המסוכנות.

5.אשר לטענות המערער כנגד האופן בו בוצע השימוע, נקבע, כי מקובל שמניעת זכות הטיעון בשלב הפסילה המנהלית עשויה לבטל את הפסילה המנהלית, או להוביל לבטלות יחסית בהתאם לנסיבות. עם זאת, בית המשפט התרשם מטופס השימוע כי ניתן למבקש לטעון את טענותיו, ואלו אף נרשמו בטופס השימוע.

אשר לטענה בדבר מניעת ייצוג הולם בשימוע, היפנה בית המשפט לכך שאי מתן אפשרות להיות מיוצג, אינה מהווה עילה לביטול הפסילה המנהלית, שכן ניתן לבצע פסילה מנהלית במקום ביצוע העבירה על ידי קצין משטרה ללא ייצוג משפטי. עוד נאמר בהחלטה, כי אין המדובר באותן זכויות כפי שיש בהליך הפלילי, מכיוון שהליך השימוע הוא באופיו מנהלי (רע"פ 8860/12 קוטלאייר נ' מדינת ישראל (26.1.14)).