חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ע"ח 28595-01-15 מדינת ישראל נ' יפרח ואח'

: | גרסת הדפסה
ע"ח
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
28595-01-15
26.2.2015
בפני השופטת:
דבורה עטר

- נגד -
עוררת:
מדינת ישראל
 משיבים:
1. אהוד עמרם יפרח
2. אהוד מאיר שאיבות
3. טיהל נכסים בע"מ
4. לי יפרח
5. יוסי ליבוביץ
6. רינת ליבוביץ
החלטה

 

 

1.לפני ערר שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' שמעון שטיין) מיום 28.12.14 במסגרת מ"י 34284-12-13 מדינת ישראל נגד יפרח וכן מ"י 34291-12-13 מדינת ישראל נגד ליבוביץ , אשר נדונו במאוחד (להלן: "ההחלטה"). בגדרה סייג בית משפט קמא את סמכותו העניינית לדון בהארכת תפיסה של סוגי רכוש שונים, על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה") .

 

2.עסקינן בחקירה המתנהלת בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה וכן ביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000 (להלן: "החוק").

 

במסגרת החקירה נתפסו פרטי רכוש שונים (להלן: "הרכוש"). בית משפט קמא נדרש להכריע, בעניינם של המשיבים 5 ו-6, בבקשה להארכת התפיסה ברכוש ולהארכת תוקף צווי ההקפאה שהוטלו עליו , למשך 180 ימים נוספים. זאת מכוח בקשה שהגישה העוררת בהסתמך על סעיף 35 לפקודה וכן על סעיפים 21 ו-26 לחוק (להלן: "הבקשה").

 

בהחלטה בבקשה, מיום 28.8.14, נעתר בית משפט קמא להורות על הארכת תוקף התפיסה בחלק מהרכוש, למשך 180 ימים ודחה את הבקשה באשר לחלקו האחר.

 

המשיבים 5 ו-6 עררו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בע"ח 3495-09-14 ליבוביץ' נגד מדינת ישראל. בדיון בערר הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי ההליך יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שיידרש לטיעוני הצדדים, באשר לסמכותו העניינית לדון בבקשה.

 

בד בבד עם כך, הגישה העוררת את הבקשה גם בעניינם של המשיבים 1-4. גם משיבים אלה העלו טענה זהה לזו שהעלו המשיבים 5 ו-6 בנוגע לסמכותו העניינית של בית משפט קמא לדון בבקשה והוסכם כי עניינם של כלל המשיבים יידון במאוחד, בהקשר זה.

 

באשר להחלטה

 

3.כעולה מההחלטה, בית משפט קמא היה ער להלכה הנוהגת, כי פתוחה הדרך בפני העוררת להגיש את הבקשה בשני מסלולים מקבילים, הן על פי הפקודה (להלן: "המסלול הראשון") והן על פי החוק, בהתאם להוראות פקודת הסמים המסוכנים התשל"ג-1983 (להלן: "פקודת הסמים" ולהלן: "המסלול השני"). בציינו בנוסף, כי הבחירה אינה שרירותית ועל העוררת לבחור במסלול שפגיעתו בזכות הקניין של המשיבים פחותה יותר.

 

בהחלטה ערך בית משפט קמא את האבחנה, בהקשר לסמכותו העניינית, בין החלק הנוגע בבקשה, להארכת התפיסה ברכוש, לשם חילוטו בסופו של יום, הבא בגדר הגדרת "רכוש אסור" בסעיף 3(א)(1-4) לחוק (להלן: "רכוש אסור"). לבין החלק בבקשה הדן בהארכת התפיסה ברכוש שאינו בא בגדר רכוש אסור בחוק, אלא מהווה רכוש "בשווי" שאינו קשור בעבירה (להלן בלשון בית משפט קמא: "רכוש תמים").

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>