ע"ח 25027-10-14 לייבוביץ נ' מדינת ישראל, ע"ח 63535-09-14 מדינת ישראל נ' לייבוביץ'

1.ערר של המדינה וערר שכנגד של טוענת לזכות (להלן: "המשיבה") על החלטת בית-משפט השלום בראשל"צ (כב' סגן הנשיאה, השופט שטיין) מיום 18/09/14, במסגרתה קיבל בימ"ש קמא באופן חלקי את בקשת המשיבה, אשר הוגשה לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1980 (להלן: "פסד"פ") בקובעו כי 20% מתוך סכומי הכסף אשר הוחזקו ונתפסו בכספת על שם בנה יושבו לה.

החלטת בית-משפט קמא

2.בימ"ש קמא דן בבקשת המשיבה להורות על השבת תפוסים – סכום כסף בסך השווה למיליון ₪ לערך, אשר נתפס בכספת ברשות בנה. ברקע בקשות קודמות של בניה של המשיבה – יוסי ליבוביץ ומאור ליבוביץ (להלן: "יוסי" ו"מאור") – להחזרת התפוסים. יאמר כי ביום 17/12/13 נפתחה חקירה גלויה בגין חשד לביצוע עבירות שוחד ומרמה בתאגיד המים "מי אביבים" במסגרתה נעצרו למעלה מ-20 מעורבים, בהם יוסי ומאור. לטענת המשיבה, במהלך חקירתו הוביל מאור את החוקרים מיוזמתו לכספת שהחזיק בבנק דיסקונט. בכספת האמורה החזיק מאור עבור המשיבה, כך לטענתה, סכומי כסף השייכים לה: 255,000 פרנק שויצרי, 10,000 אירו ו-20,000 דולר. המשיבה העלתה טענותיה לפני בימ"ש קמא לפיהן, במהלך חקירתה בשלהי דצמבר 2013 הבהירה לחוקרים כי הכסף שנתפס בכספת של בנה מאור הינו כסף השייך לה אשר חסכה במהלך שנים רבות ובמאמץ רב; את הכסף ייעדה לטענתה, בין היתר, לצרכי טיפול במחלת כליות קשה ממנה סובל בעלה; על כן אין כל קשר, ישיר או עקיף, בין סכומי הכסף שנתפסו על ידי המדינה לבין החשדות המיוחסים לבניה וליתר החשודים בפרשה.

ב"כ המשיבה פירטה בפני בימ"ש קמא את האופן והסיבות שהביאו אותה לשמר את חסכונותיה באותה כספת. בנוסף, הגישה תצהיר מטעם הגב' קזרמן לנה, אשר הכירה את המשיבה עוד בעיר מולדתה שבמולדובה ובו פירטה, כי משפחתה של המשיבה הצליחה לצבור כספים, חפצים יקרי ערך ותכשיטים במשך שנים רבות וכן כי נחשפה למקום בו הוסתרו על מנת שבעת חירום תוכל להוציאם מן הבית.

3.המדינה טענה בפני בימ"ש קמא כי דין בקשת המשיבה להידחות שכן, במסגרת החקירה כנגד יוסי ומאור התגבשה תשתית חקירתית מבוססת בחשד לביצוע עבירות הלבנת הון בנוגע לתכולת הכספת, וחומרי החקירה מצויים כיום במשרדי הפרקליטות לצורך עיון בתיק והגשת כתב-אישום. עוד נטען, כי כל טענותיה העובדתיות של המשיבה הינן טענות קלושות אשר זכרן לא בא במהלך חקירותיה.

4.בימ"ש קמא דן במקור הנורמטיבי לתפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה לפי הפסד"'פ, וכן הוסיף כי לכך מצטרפים החשדות המיוחסים לבניה של המשיבה לפי חוק איסור הלבנת הון – כאשר הוסיף ופירט לעניין איזון האינטרסים המתבקש בנסיבות. בימ"ש קמא קבע כי לא הוצגו בפניו ראיות המלמדות כי כל הסכומים שנתפסו בכספת הינם של החשוד יוסי ו/או שהינם כולם פרי עבירה, אך מנגד גם לא הוצגו ראיות כי כל הכספים שנתפסו בכספת הינם של המשיבה.

עוד קבע כי מקום בו כספים שמקורם בעבירה, המהווים "רכוש אסור" על פי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, "מתערבבים" עם כספים כשרים שמקורם בפעילות לגיטימית, לא ניתן להבחין ביניהם, והיכולת של ביהמ"ש לערוך את האבחנה בין הכספים, בשלב בו טרם הוגש כתב אישום וטרם נחקרו כל הצדדים, מקשה על ביהמ"ש בעריכת האיזון. עוד הזכיר כי בעניינם של מאור ויוסי קבע בהחלטות קודמות, לאחר עיון בחומר החקירה, כי בידי המדינה מצוי בסיס ראייתי המלמד על החשדות המיוחסים להם והתמונה המצטיירת לגביהם היא כי אין המדובר בעבירות שנעברו באופן שולי (כשהדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של יוסי) וגובה הסכומים הקשורים לעבירה המיוחסת ליוסי, החשוד העיקרי, גבוה בהרבה מהסכומים שנתפסו. על כן, במכלול האיזונים הרלוונטיים, בין זכות הקניין של המשיבה לבין מניעת האפשרות להעלים רכוש אותו ניתן לחלט בעתיד, נוטה הכף בבירור לטובת המדינה.

בהמשך החלטתו בימ"ש קמא הפנה לראיות ספציפיות על בסיסן קבע כי בניגוד לטענת המשיבה, הרי שלא ניתן לקבוע כי הכספים שנתפסו בכספת, שלה הם בלבד (ראו סעיף 26 להחלטה). עוד ציין כי הגרסאות שנמסרו בחקירה סותרות ממצאים אחרים אשר הוצגו בפני בימ"ש ואשר מחזקים את גרסת המדינה.

יחד עם זאת, בסופו של יום, במכלול האיזונים שערך, ובשים לב לכך שקיבל חלק מגרסתה של המשיבה, בנוסף לכך שהתחשב בגילה המתקדם, בבריאותו של בעלה ובתצהיר שהוגש – מצא בימ"ש קמא להורות על שחרור סך של 200,000 ₪ לידי המשיבה.

טענות ב"כ הצדדים