ע"ח 24853-03-15 איבזיאן נ' מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (סגן הנשיא כב' השופט ג' קרזבום) מיום 1.3.2015 בגדרה פסל את העורר מלנהוג ו/או מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום במסגרת תת"ע 851-02-15 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. בעובדות כתב האישום נאמר כי העורר נהג ברכב במקום ציבורי בהיותו שיכור בכך שבדגימה של אויר נשוף שנלקחה הימנו נמצא כי ריכוז האלכוהול בגופו עומד על 605 מק"ג בליטר אחד של אויר נשוף.

3.במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לפסילת העורר מלנהוג ו/או להחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו בתיק הנ"ל. בבקשה נאמר כי למשיבה ראיות טובות להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר. נטען כי העורר עשה בדיקת מאפיינים בה נכשל וכי ריח חזק של אלכוהול נדף מפיו. עוד נאמר כי העורר נוהג משנת 2014 ולחובתו 9 הרשעות תעבורתיות קודמות מתוכן הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בנוסף, לעורר הרשעות פליליות, לרבות בעבירות בתחום הסמים.

4.בהחלטתו, קבע בית משפט קמא כי מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בהקשר זה הפנה לדבריו של השוטר סמניה עפיף שהבחין בעורר כשהוא נוהג ברכבו כברת דרך. בית משפט קמא ציין כי העורר טען אמנם כי לא נהג וכי עמד עם רכבו אולם בשלב זה בית המשפט אינו נדרש להכריע בין הגרסאות השונות המובאות בפניו. לעניין שכרותו של העורר קבע בית המשפט כי משנמדדה בגופו כמות של 605 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, כמות העולה על הכמות המותרת בחוק ועל רף האכיפה ביחס למכשיר הינשוף, הוכחה שכרותו לכאורה של העורר. יתר על כן, בית משפט קמא הוסיף כי על פי התיעוד שהונח בפניו, מפיו של העורר נדף ריח חריף של אלכוהול.

בבואו לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר וקיומה של עילת פסילה, ציין בית משפט קמא כי מטרתה של הפסילה עד תום ההליכים הנה הגנה על ציבור המשתמשים בדרך מפני נהגים מסוכנים. מי שנוהג בשכרות כשבגופו כמות אלכוהול של 605 מק"ג מסכן את עצמו ואת המשתמשים בדרך. בתוך כך צוין כי לעורר הרשעות תעבורה בעבירות חמורות, על אף שהוא מחזיק ברישיון רק משנת 2014. בנסיבות, סבר בית משפט קמא כי העורר מסכן בנהיגתו את ציבור המשתמשים בדרך ובכך מתקיימת עילת פסילה.

5.בערר שבפניי חזר ב"כ העורר על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא ועיקרן העדר ראיות לכאורה להוכחת נהיגתו של העורר שכן אין חולק כי כאשר ניגש אליו השוטר, מנוע הרכב דמם. העורר אף טען בפני השוטר, בהזדמנות הראשונה, ועד בטרם קיבל ייעוץ משפטי כלשהו, כי לא נהג ברכב. אף לגבי הוכחת שכרותו של העורר, טען סנגורו כי אין תשתית ראייתית מבוססת כמתחייב לצורך בקשה מעין זו. בהקשר זה הפנה לכך שזהותו של השוטר שערך לעורר את בדיקת הינשוף אינה ברורה שכן כל אחד משני השוטרים שנכחו במקום מציין כי הוא זה שערך את הבדיקה. לטענתו, שאלת זהות הגורם שערך את הבדיקה הנה מהותית וחוסר הבהירות ביחס לתשובה מכרסם באופן משמעותי בתשתית הראייתית. עוד נטען כי פרק הזמן שחלף מאז עוכב העורר ועד לבדיקת הינשוף אינו עומד בדרישות החוק. בהקשר למסוכנות הנשקפת מהעורר נאמר כי עבר התעבורתי אינו אמור לשמש כתימוכין לעניין מסוכנותו, שכן העורר הוציא רישיון נהיגה אך בשנת 2014, לאחר תקופת פסילה, ומאז לא נרשמו לחובתו הרשעות כלשהן.

6.המשיבה בקשה לדחות את הערר. בהתייחס לפרק הזמן שחלף מאז עוכב העורר ועד לבדיקת הינשוף הפנתה ב"כ המשיבה לכך שמחומר החקירה עולה כי העורר נחקר בשעה 2:34 ונשף בשעה 03:07. באשר לזהותו של השוטר שערך את הבדיקה נטען כי לא קיים כל בלבול, שכן מחומר החקירה עולה כי השוטר עפיף עשה את בדיקת הנשיפון, מכשיר הנותן אינדיקציה ראשונית לגבי שכרותו של הנהג. לאחר מכן העביר את בדיקת הינשוף לידי השוטר פרג' שאף מילא את הטפסים וחתם על פלט התוצאה. בנוגע לעצם הנהיגה הפנתה המשיבה לדברי השוטר לפיהן הבחין ברכבו של העורר כשהוא בנסיעה וכי העורר היה לבדו ברכב. עוד לעניין הראיות לכאורה לשכרותו של העורר, הפנתה המשיבה למבחני הביצוע בהם נכשל העורר ולריח החריף של אלכוהול שנדף מפיו. בהתייחס למסוכנותו של העורר נאמר כי מדובר בנהג חדש ועל כן ריכוז האלכוהול שנמצא אצלו הוא פי 12 מהכמות המותרת.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

ראשית, לעניין עצם נהיגתו של העורר אני מפנה לנסיבות המקרה כפי שנרשמו בכתב האישום שנחתם בידי השוטר עפיף סמניה. נאמר כי "הנ"ל נהג ברכב ברחוב חלוצי התעשייה נסע ממזרח למערב ואני עמדתי בחלוצי התעשייה 21 סטטי. בחלוצי התעשייה 13 היה מחסום שלנו. הנ"ל כנראה ראה את המחסום ואז נכנס לחנייה בחלוצי התעשייה 21 ממש לידי. אני ניגשתי לנהג שהיה לבד ברכב וביקשתי ממנו רישיונות. מהנהג נדף ריח אלכוהול חזק מאוד ודיבר איתי בצורה רדומה. ביקשתי מהנהג לבצע בדיקת נשיפון. הוא הסכים ונתקבלה תוצאה נכשל. הודעתי לנהג כי מרגע זה הוא מעוכב לבדיקה במכשיר ינשוף ואסור לו לאכול, לשתות, לעשן, להקיא או להכניס דבר מה לפה....".