ע"ח 11002-02-16

1.החלטה בקשה להארכת מועד להגשת ערר לפי סעיף 38א(ג) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 4.7.15, שלא לשחרר לידי המבקשת 1 כספים שנתפסו אגב חקירה.

2.תחילה יוער, שהמבקשים 2 – 8 לא היו כלל צד להליך בבית המשפט קמא, והגם שמהחומר שבפני מבין אני את העניין שלהם בהליך, אין להם כלל מעמד בהליך זה. מעל לכל צורך יובהר, שערעור, אין משמעו בקשה לעיון חוזר, ואין בו מקום לבעלי דין חדשים (למעט בנסיבות חריגות, ולא כך עתה). ערעור נועד לבדיקת השאלה אם טעה בית משפט קמא: הא, ותו לאו.

ובהמשך לאמור נמצא להעיר, שעצם ההחלטה לצרף לבקשה זו כמערערים בפוטנציה שבעה בעלי דין חדשים, מצביעה בעליל על כך, שסבורים המבקשים לראות בהליך זה כעין זירה לעיון חוזר. ולא היא.

3.ביחס לטעמי הבקשה, ניתנה הדעת לטענות ב"כ הנכבד מאד של המבקשים. ברם, אין בבקשה זו כל טעמים מיוחדים להארכת המועד המבוקשת. לטענת ב"כ המבקשים, יש לאפשר למבקשים מימוש זכותם הבסיסית להליך הוגן, ועד עתה, מבקשים 8-2 בחנו את "האופציות המשפטיות", כלשונו, למימוש זכותם בכספים האמורים. אלא שבחינת האופציות של מי שאין להם כלל מעמד בהליך זה, אינו בחינת טעם מיוחד, ואינו טעם כלל. ויותר מכך. ככל שסבורים המבקשים שהטעות בהחלטה המקורית בולטת יותר וחריפה יותר, כך יכלו, ואף היה עליהם, לערער עליה בהקדם המרבי. לשון אחר: עצם השתהותם למעלה מחצי שנה בהגשת בקשה זו, תקופה ארוכה ביותר על פני הדברים, תומכת במסקנה, שטעמי הערעור קלושים יותר. שאם לא תאמר כן, והטעות של בית משפט השלום כה קשה: למה חיכו?!

4.ומעבר לכל האמור. מקום שהוגש כתב אישום, ולרבות, כשכתב אישום בדרך, מי שאמור לפסוק בתפוסים (לרבות כספים) אשר באמצעותם, לדעת המשיבה, בוצעו עבירות, או שנתקבלו אגב ביצוע עבירות, הוא בית המשפט שיידון בכתב האישום (סעיף 36 לפקודה). על פי סעיף 16 לתגובה, כתב אישום כלפי המבקשת 1, בדרך. מכאן, שללא קשר לכל האמור לעיל, ולרבות ביחס למועד הגשת הבקשה, ואפילו הוגש הערעור במועדו, הנכון הוא, שבית המשפט של כתב האישום, בפניו תוצג התמונה הראייתית המלאה, יפסוק גם בגורלם של תפוסים אלה. אגב האמור אף אציין, שלא נעלמה מעיני הערת המשיבה שכלפי מעורבים אחרים באותה פרשה הוגשו כבר כתבי אישום, ולא מעטים מביניהם אף נעצרו במסגרת זו עד תם ההליכים.

5.סוף דבר – אין בפני נסיבות המצדיקות הארכת מועד קיצונית (למעלה מחצי שנה, כשהמחוקק קצב לכך חודש) להגשת ערר.

הבקשה – נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"ו, 18 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: