ע זבון המנוחה והבה נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.עניינו של התיק שלפניי בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שכנטען נגרמו לתובעים כתוצאה מפעילות צה"ל ביום 21.6.06 בעיר ח'אן יונס, עת בוצע "סיכול ממוקד" של רכב ובו אנשי טרור. במהלכה של הפעילות, כך נטען בכתב התביעה, נורה בשגגה טיל ממסוק צה"ל, פגע בביתם של התובעים וגרם למותם של המנוחים פאטמה אחמד והבה וח'אלד נידל והבה - אשר עזבונותיהם הם התובעים 1-2, ולפציעתה של תובעת 3.

2.קודם לשמיעת הראיות, הוגשה על ידי הנתבעת בקשה למחיקת התביעה על הסף מן הטעם כי האירוע העומד במרכזה מהווה פעולה מלחמתית, ומשכך היא פטורה מאחריות על הנזקים שנגרמו במהלכו.

3.בהחלטה מיום 31.8.09 נקבע, לאחר סקירת ההסדר הקיים בדין לעניין פעולה מלחמתית, כדלקמן:

"על פי עובדות כתב התביעה, נפגעו המשיבים בעת ירי של טילים ממסוק צה"לי, בעת פעולה של סיכול ממוקד שכוונה למכונית של מבוקשים שנסעה באזור. אף שהמבקשת מכחישה את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין פגיעתם ונזקיהם של המשיבים, היא מודה כי האירוע התקיים במועד ובאזור הנטען.

כעולה מתיאור האירוע, לכאורה מדובר ב"פעולה מלחמתית" על-פי הדין: מדינת ישראל נמצאת במצב של עימות מזוין, היינו לחימה, עם ארגוני הטרור ברשות הפלסטינית... פעולת הסיכול הממוקד היא מלחמתית גרידא – שהרי ברגיל אין משתמשים בירי טילים ממסוקים צבאיים לפעולות שאינן מלחמתיות, ועל פניו אין בכך משום פעולת שיטור, כפי הנטען על ידי המשיבים, שכל מהותה היא שמירה על הסדר הציבורי.

למעלה מזאת, תיקון מס' 4 [לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 – ח'ב'] הרחיב ההגדרה גם לפעולה למניעת טרור הנעשית בנסיבות של סיכון חיים. לכאורה, וכפי הנטען, עונה פעולת הסיכול הממוקמד הנטענת להגדרה זו, ובכך היא נכנסת לגדרי "פעולה מלחמתית" לפי הגדרות סעיף 1 לחוק לאחר התיקון.

עם זאת, והגם שבדרך כלל פעולה של סיכול ממוקד מהווה פעולה מלחמתית, נדרשת שמיעת ראיות לעניין הרקע הצבאי לאירוע, נשוא מטרת הסיכול, אופן ביצוע הפעולה ונסיבותיה, על מנת להוכיח כי אף הפעולה במקרה הפרטני דנן עולה כדי פעולה מלחמתית. אם מראיות אלה יעלה כי אכן בפעולה צבאית למניעת טרור עסקינן, כי אז דינה של התביעה יהיה להידחות".

על רקע האמור הוריתי על סילוק התביעה על הסף בכפוף להגשת תצהיר או תצהירים מטעם הנתבעת כאמור (ראו: סעיפים 6 ו-8 להחלטה).

4.בהתאם להחלטה הוגשו על ידי הנתבעת שני תצהירים: האחד מאת אשת מודיעין בשירות הבטחון הכללי, שמילאה התפקיד של ראש דסק חמאס בעזה בתקופה הרלוונטית. זהותה של אשת המודיעין נותרה חסויה והיא כונתה בתצהירה "עמית", וכך אתייחס אליה להלן. השני מאת סגן אלוף "אלי", ששירת בתפקיד ראש ענף משולבים באגף מבצעים במטה הכללי בצה"ל.

5.בסיכומיהם המשלימים של התובעים, שהוגשו לאחר שמיעת הראיות, נטען על ידם כי בתצהירי העדים רב הנסתר על הגלוי שכן פרטים מסויימים של המבצע לא התגלו נוכח תעודת חיסיון שהוצאה ביום 28.10.09 על ידי שר הבטחון דאז, ובה הוחסו כלל הפרטים הנוגעים לזהותם של אנשי כוחות הבטחון ואחרים שסייעו לביצוע הפעולה נשוא התביעה, לשיטת הפעולה ככלל ובמקרה דנן, ולמקורות המידע המודיעיני שנאסף לצורך הפעולה. בהתייחס לכך הם טוענים, כי משעה שאין ראיות ישירות לעניין שמו של פעיל הטרור והארגון אליו הוא השתייך, נסיבות האירוע שהיה בתכנונו, וכן הנשק הספציפי בו נעשה שימוש, לא ניתן לבחון את אמיתות הגרסה של הנתבעת לעניין מהותה של הפעולה, וממילא אין מקום לדחות התביעה.

6.מנגד טוענת הנתבעת, כי נוכח המתווה הדיוני שנקבע בהחלטה, אין מקום לבחון בשלב קא עסקינן את ההצדקה לפעולה, או את מידתיותה, אלא אך את הרקע הצבאי לפעולה, נשוא מטרת הסיכול ואופן ביצוע הפעולה ונסיבותיה. אלה, כך נטען, "הוכחו באותות ובמופתים" במסגרת התצהירים וחקירתם של העדים בבית המשפט. למען הזהירות הוסיפה התובעת וטענה, כי מהראיות עולה שהפעולה היתה מוצדקת ומידתית. בהתייחס לכל אלה, היא חזרה ועתרה לדחיית התביעה.

7.לאחר שעיינתי בתצהירים ושמעתי העדים, מסקנתי היא כי הנתבעת הוכיחה את הנדרש, ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.

בתצהירה, שהתבסס על מידע מודיעיני שנאסף והגיע לידיה, ציינה עמית כי הפעולה נשוא האירוע בוצעה על ידי ירי טילים מהאוויר, לכיוון רכב אשר על פי הערכת המידע המודיעיני שהיה קיים באותה תקופה, נסעו בו פעיל טרור בכיר ומספר פעילי טרור נוספים (להלן: "המבוקש" ו"המבוקשים", בהתאמה). מבוקש זה היה אחד מהפעילים האלימים שנמנו על ארגון טרור ברצועת עזה, ואחראי באופן אישי בין היתר על תכנון והוצאה לפועל של מעשי טרור רבים ופיגועי תופת, בהם קיפחו חייהם חיילים ואזרחים ישראלים.

עוד כפי שצוין, על פי המידע המודיעיני שנאסף ערב הפעולה, היה המבוקש בעיצומו של תכנון והוצאה לפועל של פיגוע טרור קונקרטי, ועל כן הוא גילם סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון הציבור.

עמית העידה, כי היא עיינה בחומר המודיעיני שהיווה בסיס לפעולה, וכי הוא "חומר מודיעיני... מוצק וטוב", אף כי לא יכלה להתייחס לתוכנו נוכח החיסיון שהנוטל על מהות החומר. עם זאת חזרה וציינה, כי "היה לנו מידע רב ומוצק שהיעד הוא פעיל טרור רצחני שמכוון פיגוע אסטרטגי, שמהווה סכנה ברורה ומידית לבטחון חיים" (ראו עמ' 15-17 לפר').

באשר לנסיבות הפעולה העיד סג"א אלי. לדבריו, תקיפתו של המבוקש מהאוויר בפעולה נשוא התביעה הייתה כחלק מהפעולות היזומות של הצבא במסגרת הלוחמה המתמדת בטרור. נוכח מידע מודיעיני שנאסף על כוונה ברורה ומוחשית להוציא לפועל פיגוע, ומאחר שהמבוקש היה בלב רצועת עזה, מקום אשר הכניסה אליו באופן רגלי כרוכה בסכנת חיים גדולה ללוחמים ולאזרחים העלולים להיקלע לקו העימות, הוחלט על ירי של טיל מהאוויר לעבר מכוניתו, שנסעה באזור חאן יונס, בעת שהמבוקש היה בתוכה.

בתצהירו הפנה סג"א אלי לדו"ח המבצעים היומי, בו צוין כי ביום המדובר תקף חיל האויר "רכב חשוד ובו 5 פלשתינאים פעילי 'פת"ח' צפ' לחאן יונס" וכי לא זוהתה פגיעה והפעילים נמלטו מהמקום.

בדומה לעמית, מרבית השאלות שהופנו לאלי בחקירתו הנגדית נגעו לעניינים החוסים בצילה של תעודת החיסיון. מהתשובות שכן ניתנו על ידו הוברר כי הסיכון שנשקף מהמבוקש היה תכנון וביצוע פיגוע טרור בטווח הזמן הקרוב, כאשר לצורך הפעולה נכתבה פקודת מבצע ספציפית. עוד לדבריו, קודם לפעולה נבחנו דרכי פעולה אחרות, אך מאחר שלהערכתם של גורמי הצבא הרלוונטיים "כל אלטרנטיבה אחרת היתה גורמת נזק הרבה יותר גדול ומסכנת הרבה יותר את כוחותינו ואת הסביבה", הוחלט לפעול כנגד מטרת הפעולה באופן של ירי מהאוויר (ראו עמ' 25-26 לפר').

8.די בראיות אלה מטעם הנתבעת, כדי לקבוע כי האירוע נשוא התביעה עונה להגדרת פעולה מלחמתית, כפי שהותוותה בדין. המדובר בפעילות יזומה, לצורך פגיעה בפעיל טרור בכיר, על רקע מידע מודיעיני מוצק כי הוא עומד לבצע פיגוע כנגד אזרחי ישראל. אף שחלק מפרטי המבצע נותרו חסויים, די לצורך השלב קא עסקינן בראיות שכן נמסרו על ידי הנתבעת, מה גם שהן מגובות בראייה מזמן אמת – יומן המבצעים. יוער, כי אף שביומן לא צוין כי המטרה לסיכול הייתה פעיל טרור המתכנן פיגוע, נאמר בו מפורשות כי ברכב נסעו פעילי פתאח. כאשר הידיעה על כוונת המבוקש לבצע פיגוע היא פרי מידע מודיעיני, ונוכח אופיו ומהותו של יומן המבצעים, נקל להבין מדוע הדבר לא צוין כאמור, ואיני מקבלת את טענת התובעים בעניין זה, לפיה יש להעדיף את האמור ביומן המבצעים כפשוטו על פני גרסת העדים מטעם הנתבעת לעניין הסכנה שנשקפה מפעיל הטרור.